הסוד של לוק ולאה.

כן, זאת אני, אני הרגתי את גון… בטעות….
המשטרה והמשפחה עמדה סביב, כולם שמו את מילותיי, אי אפשר להסתיר את זה יותר.
אחד מאנשי המשטרה ניגש עלי וסגר את ידיי באזיקים וליווה אותי למכונית.
דרך החלון ראיתי את כל המשפחה כולם עצובים, כועסים והרבה רגשות משתוללים על פניהם.
והנה אני בתא בכלא לצעירים לשנה אחת בלבד…

הקדמה:
אני לאה ואני בת 16.
עיניים ירוקות, שיער חום בהיר שומני כזה, לא שמנה ולא רזה.
אני לומדת בבוורלי הילס.
יש לי אמא שמה קלי, אבא בשם לני ו- 2 אחיות גדולות, לילי וסיוון בנות 25, 27…
יש לי ידיד טוב בשם לוק, עיניים כחולות, שיער שחור וגם הוא לא שמן ולא רזה.

פרק 1:
-לאחר שנה-
הנה אני כאן בבית, כאן שכולם גילו את הסוד, הורי לא בבית היום, הם נסעו לשבוע.
כן אף אחד לא בא לפגוש אותי… אני פה לבד…
אני עוברת בכל החדרים בבית נזכרת בהכול, ונעצרת דווקא בחדר משהו מציץ בין הספרים… פתק…
אני לא זוכרת אותו שם… אולי הזיכרון שלי קצר…
אני ניגשת ופותחת אותו:
-היי לאה,
זה גון, אין לי מספיק אומץ לומר לך אבל רציתי לומר שאני אוהב אותך…
כן ואני מאוד אשמח אם תצאי איתי..-
דמעות עולות בגרוני, אני נזכרת בו, הוא היה כל כך חמוד וטוב עליי…
למה לחצתי על ההדק??
טוב, עברה שנה אני רק רוצה לפגוש את לוק…
לקחתי את הטלפון הנייד שהיה מונח על המיטה שלי… הטלפון שלי… סופסוף…
אני לוקחת אותו ולוחצת על המספר, להתקשר ללוק.
-שיחה-
אני: "הלו, לוק… חזרתי!"
לוק: "אני שמח לשמוע אותך"
אני: "רוצה להיפגש?"
לוק: "בכיף, אצלי עוד רבע שעה?"
אני: "סבבה"
-סוף שיחה-
אני לוקחת בגדים ומגבת מהארון והולכת למקלחת.
אני נכנסת להתקלח, מורידה את הבגדים ונכנסת למקלחת.
אני לובשת חוטיני לבן וחזייה לבנה, חולצה קצרה רגילה ורוד וטייץ שחור…
אני יוצאת מחדר מקלחת נועלת נעלי סניקרס וסוואטצ'ר… לוקחת מפתח ויוצאת.
אני עוברת את הרחוב עד לרמזור הראשון.
עוברת את בית הספר…
ומגיעה לבסוף לאחר כמה רחובות לבית פרטי יפה ומצלצלת.
אמא שלו פותחת.
היא בטח לא שמחה לראות אותי.
-נקודת מבט של אימו-
מה היא עושה פה… למה היא פה..?
אני: "שלום לאה, מה מביא אותך לפה?"
לאה: "אני מצטערת שהפרעתי, אני באתי ללוק."
אני: "בסדר, היכנסי, הוא במקלחת תכנסי לחדרו… אני יוצאת לקניות אז תשארו לבד."
לאה: "אין בעייה."
-נקודת מבטה של לאה-
לבד עם לוק…