השמש תשקע במערב
אתם שומעים כולם? אתם שומעים?!
לא, כי אתם לא מקשיבים,
מעולם לא הקשבתם!
אתם רואים מה קורה סביבכם? אתם מסתכלים?!
או שאתם שותקים, תמיד שותקים?
גם אם תאלצו לתפוס את לשונכם בכוח ולהאבק בה, לא תאמרו דבר.
גם אם תאלצו לתלוש את אזניכם לא תקשיבו.
גם אם תאלצו לעקור את עינכם לא תסתכלו.
זה מה שאתם רוצים?
עולם של כאוס, של אנרכיה, בלי חוקים.
ואתם שותקים?
יושבים מול מסך, או עם האף בתוך הספר.
אתם בורחים.
פחדנים.
לא עוד לשתיקה, או להתסכל מהצד.
לא עוד לפחד.
נרים את קולנו, העולם חרב!
כי היום השמש תשקע במערב.
תגובות (8)
וואו, זה ממש יפה.
כשהתחלתי לקרוא את זה לא הייתי בטוחה מה לחשוב, כי היו הרבה סימני קריאה ושאלה וזה נראה משהו לא רציני כל-כך, כיאלו סתם דיבור ומחשבות. אבל אחרי זה התחלת להשתמש במשפטים מאוד יפים שפשוט התאימו לזה.
"גם אם תצטרכו לתפוס את לשונכם בכוח ולהאבק בה, לא תאמרו דבר." ממש אהבתי את המשפט הזה, אני אפילו לא יודעת להסביר למה.
והכי אהבתי את הסוף, את ה"כי היום השמש תשקע במערב." אבל אני לא מצליחה להבין למה זה קשור. כיאלו, זה כן משהו שמתאים לחלק הזה, לסיום שכזה, וזה גם שם מאוד יפה לשיר, אבל מאיפה הבאת את ההשראה למשפט הזה? למה בחרת דווקא בו לסיום השיר הזה?
אשמח לקרוא עוד דברים כאלה שלך(:
כשהתחלתי לכתוב נסיתי לכתוב על אנרכיה וכאוס, אז כתבתי כמה משפטים כאלו כמו האחרון. אחר כך החלטתי לשנות כיוון, אבל המשפט נשאר, כי מדובר עדיין על אותו כאוס. זה בא להעביר שעד שלא יקרה משהו עצום ומיידי אתה לא תעשה שום דבר. "נרים את קולינו, העולם חרב!" זה מצב היפוטתי, בו סוף סוף קמים ומדברים רק כאשר קרה משהו רציני "כי היום השמש תשקע במערב". מקווה שהבנת :)
אהבתי מאוד את מה שאת מנסה להגיד, אבל אולי ניסית להגיד את זה ש"השמש תשקע במזרח", כיאלו, שיקרה משהו עצום ומיידי שהוא שונה מבדרך כלל? כי כל יום השמש שוקעת במערב. כן, זה משהו גדול, אבל זה כן משהו יומיומי ולא מיוחד שקורה כל הזמן.
היי ג'יין,
אני חשבתי שהיא התכוונה שעד שקמים לדבר על משהו, מדברים על משהו לא מיוחד
גם אני חשבתי ככה כשקראתי את זה שוב, עד שקראתי את התגובה שלה, שמסבירה את זה שהיא ניסתה להעביר מסר אחר.
תראו את זה איך שאתן בוחרות, בסך הכל, זה כל היופי באומנות.
קטע יפה, יש בו הרבה, את לא מבינה כמה התגעגעתי לקטעים שלך!
**לא יכולה להתחרות בתגובות של ג'יין**
אבל אחד הדברים שמאפיינים אנשים זה שתיקה, קבלה של דברים בלי לחשוב גם אם הם גרועים כי אין כוח או מניע להאבק. זה מתואר היטב, הרבה יותר מכאוס ואנרכיה- מבחינתי זה מה שהקטע הזה מייצג
שמחה לשמוע שאהבת. ומקומם של כאוס ואנרכיה בשיר הם רק כמשהו שמדרבן אנשים סוף סוף לומר משהו, כמו שאמרתי לג'יין, עד שלא קורה משהו עצום לא אומרים שום דבר.