אוויר לנשימה- פרק 8

פרק 8:
"טיסה 341 לבריטניה עומדת לנחות, נא להדק את חגורות הבטיחות" נשמעה קריאת ברמקולים וכול אלו שנרדמו קמו משנתם והתעורר, תומר התעורר מכניס את ידו לשיערו ונשען לאחור עייף, תומר הביט בחברו עדן שעדיין ישן ושפשף את עיניו רואה יותר ברור, לפתע הסיט את מבטו לחלון…הנוף שהתגלה אליו היה מרהיב, כול העיר הייתה יפיפייה ומוארת מלמעלה הוא ראה את הגלגל הענק שהאיר אורות צבעוניים והביג בן הענק הכול היה שונה מישראל. בר שמעה את חריקת גלגלי המטוס שנחתו על הקרקע והתעוררה "הגענו?" שאלה בר את אלינור "אנחנו בלונדון?" הוסיפה "לא בהודו, נו ברור שאנחנו בלונדון" ענתה לה אלינור בציניות ובר צחקה קצת ושפשפה את עיניה "פספסת נוף את לא מבינה" אמרה לה ולפתע הופיעה מישהי בפתח המטוס "שלום לכולם" אמרה עם המיקרופון וראתה שכמה רק עכשיו התעוררו "וערב טוב למי שהתעורר עכשיו" הוסיפה וכולם הסתכלו עליה "מה קורה משלחת ישראל?!" לפתע צעקה וכולם צעקו "ואוו" ומחאו כפיים "הגענו ללונדון, מתרגשים?" שאלה וכולם חייכו אליה "טוב אז שמי יעל אני המדריכה שלכם, ועכשיו אנחנו נצא בצורה מסודרת מהמטוס ניקח את המזוודות מהמסילה וכולם לחכות לי בחוץ בשער 15, ברור?" שאלה וחלק ענו לה "כן" היא ירדה ואחריה כולם. "רדי אני כבר באה" אמרה בר לאלינור ושמה את המעיל שלה. "אני מת מעייפות אלוהים" אמר עדן לתומר שהם התקדמו ליציאה ותומר האחרון בטור "גם אני אחי" לפתע בר שמעה, שוב הקול הזה…היא הרימה את ראשה. מבטיהם נפגשו וחיוכו שהיה על פניו של תומר ירד ופניה של בר קפאו. ליבה של בר פעם בחוזקה וכך גם של תומר, הוא סרק אותה לראות שהוא לא מדמיין וכך גם היא. מה?! שניהם שאלו בתוכם שעיניהם עדיין לכודות, ביטנה של בר התכווצה ועיניו של תומר ננעצו בשלה. "אחי אתה בא?" לפתע עדן שאל אותו שראה שהוא לא זז "ככ..ן" אמר מגמגם עדיין לא מעכל, בר מיד לקחה את התיק שלה ועמדה מלפניו שתומר מלווה אותה במבטיו ושניהם צעדו בשקט.
נקודת המבט של תומר:
הסתכלתי עליה, בעצם בהיתי בה לא מאמין…מה היא עושה פה? שאלתי את עצמי ולפתע חיברתי, ביום ההוא בבית חולים על הטיסה הזאת היא דיברה! היא הייתה מהממת, היא ירדה מהמטוס כשהרוח הקרה מעיפה את שיערה הארוך לאחור והיא רועדת מקור, למטה חיכתה לה ילדה והן הלכו עם כולם, הסתכלתי על גופה על פניה, זאת היא…מי חשב שאני יראה אותה שוב "אחי מה קורה לך?" לפתע עדן שאל אותי מביא לי טפיחה בכתף והוציא אותי מהטראנס שהייתי בו "כלום, זאת העייפות" עניתי מסתכל עליו והלכנו כול הקבוצה לקחת את המזוודות שלפתע עינינו הצטלבו.
נקודת המבט של בר:
"יופי כולם פה" אמרה יעל המדריכה אחרי שבדקה שמות, אנחנו בלונדון פאקינג לונדון המדהימה! בגופי התחוללה סערה של רגשות הייתי מאושרת, לא מאמינה שאני פה, שאני עוד רגע בתחרות. אבל חל בי בלבול והלם עצום, לא האמנתי שראיתי אותו, לא הבנתי למה הוא פה. הסתכלתי עליו כל שנייה, הוא היה מהמם כרגיל עיניו הכחולות גוף שרירי וגבוה, זה הוא…תומר שדרס אותי ונתן לי את המשחה, מי חשב שאני יראה אותו שוב? רציתי להיות קרובה אליו, רציתי לשמוע אותו, רציתי אותו לידי. "בר נו בואי לאוטובוס" אמרה לי אלינור והחזירה אותי לאדמה "כן בואי" אמרתי והלכנו עם המזוודות שלנו לאוטובוס, ישבנו אחת ליד השנייה שהנוף חולף על פנינו "ואו תראי!" אמרה בהתלהבות אלינור והוציאה אותי ממחשבותיי הסתכלתי וראיתי את הגלגל הענק, הוא היה יפיפה אבל בקושי התרכזתי בנוף הסתכלתי עליו כול שנייה, ובלי ששמתי לב הגענו לאליוט וכולם ירדו. טוב, הולך להיות לי חופש ארוך.