הסיפור מאת חסרת הרגשות-הקדמה
זה לא שלא ניסיתי, זה פשוט לא קרה. לא התאהבתי.
היו הזדמנויות, היו אנשים שלא הבנתי איך הצליחו למצוא את הרגשות האלו כלפי, ואני רק מנסה להבין איך מגיעים למצב הזה. איך מתאהבים?
סיפור זה לא יכול להתחיל אם לא תכירו אותי, אז חשבתי שתרצו לדעת ששמי ליאונורה,אבל הרוב מכירים אותי בשמי המועדף: ליאו. העובדה שלא התאהבתי לא נשמעת לכם מוזרה, או שנשמעת מאד מוזרה, מפני שאני בת 16. כשהייתי מודיעה באגביות לגמרי שמעולם לא התאהבתי, ומעולם לא היה לי לא חבר ולא חברה מביטים עלי במבט מאד מוזר, מעט מלגלג, מעט מרחם. בקיצורו של דבר, זה אינו מבט נעים.
אני לא יודעת אם אני מרגישה שדבר מה חסר לי…והאם הדבר הזה הוא אהבה…אבל אני יודעת שאני רוצה משהו חדש ומעניין. אולי זה זה. אולי זה משהו אחר.
…
אני מתחילה היום את יומי הראשון בבית הספר למדעי הרוח במרכז ווינה*, סוף סוף. ציפיתי כבר לפחות חמש שנים ליום בו אוכל ללמוד שם. אני לא מאוהבי המדעים המדויקים, או מהמחשבונים האנושיים, אני פשוט אוהבת לכתוב. ואני אוהבת להיכנס למוחם של אנשים, למרות שאיני מחבבת את המין האנושי כל כך.
זהו הסיפור שבו אני מוצאת את עצמי, ומוצאים אותי.
אני מתרגשת. מותר לי?
אתם מוכנים לקפוץ איתי?
תגובות (4)
אוקיי בתור הקדמה, יפה. סוחף. בא לי להמשיך לקרוא.
עצם זה שאת יודעת לכתוב ואין לך שגיאות כתיב, הכתיבה נקייה ומסודרת.
הרעיון נשמע טוב אבל צריך לראות מה בהמשך, אני מחכה לו!
מחכה לראות מה השם שיינתן לסיפור.
אשמח אם תקראי את הסיפור שלי ותביעי את דעתך.
קודם: תודה רבה, אני מאד מעריכה את מה שכתבת.
ושני: אני אשמח לקרוא את הסיפור, אני כרגע די עמוסה אז אולי ייקח לי זמן.
אהבתי מאוד אין שגיות והפיסוק נכון אני מאוד אהבתי ואשמח אם תמשיכי ודרך אגב אם בא לך את יכולה לקרוא את הסיפור שלי♥
שגיאות*