אספנית הדמעות

"את לא יכולה פשוט לתת לי ללכת…"
אני מביטה בך מן הבור העמוק אליו הושלכתי, נושאת יד אחת ללטף את הלחי שלך אבל אני לא מגיעה ודקירה חדה מושכת בלב.
"אתה יודע שאני לעולם לא אעזוב אותך,"
אבל אתה מניע בראשך, השיער השחור שלך מצליף בפנייך וכשאתה פוקח שוב את העיניים, הן חודרות לתוכי, כמו יהלומים, נוצצות גם בחשיכה הגדולה ביותר שקיימת.
"אל תעזבי אותי לבד."
אתה בוכה. ובתוך העולם החלופי והשקט שיצרנו כדי לקבל מעט הפוגה מהעולם ומהקולות, הדמעות המרות שנוטפות מקצה אפך נראות אמיתיות וחדות כל כך ואני מקעירה את ידי ואוחזת בהן, הן הופכות לפנינים כשהן נוגעות בי ואני גומרת אומר בלבי לשמור אותן איתי תמיד, כך יהיה לי פיסה ממך, כך אוכל לשמור עלייך, כשלא עוד תהיה…
"אתה תהיה בסדר… שאר, תסתכל עלי." אני מבקשת ואתה מביט בי מבעד לשכבת הבדולח הדקה שעוטפת את עינייך היפות.
"אתה תהיה בסדר. אני מבטיחה, זה לא יכאב…"

המציאות חוזרת להכות.
אתה מביט אל תוך עיניי ואני מהנהנת.
אנחנו מחזיקים סכינים ארוכים עם להב תואמת וחדה עד שיתוק.
לא רצית לעשות את זה, חשבת שיש לתת לעולם הזה עוד הזדמנות, אבל אלוהים יודע, הוא איכזב אותנו מספיק.
אני נועצת מבט עמוק אל תוך הנשמה שלך, וכשאתה מרגיש אותי, אתה מתמלא ביטחון ונחישות זורמת בעורקים שלך. "אני אוהב אותך."
נשיקה אחרונה, חמה, לוהטת ומתוקה ואנחנו מחדירים את הלהב עמוק, משקיעים אותו בבשר הרך שבצוואר.

אנחנו נוחתים על הריצפה, מתעוותים קלות, הידיים שלנו רחוקות, אבל שלוחות האחד אל עבר השני. וכך, אתה נושם את הנשימה האחרונה שלך, והרוח שלך נמשכת ונבלעת הרחק אל השמיים, מעבר לתקרה הפיזית.

אני מחכה דקה נוספת, לוודא שהרוח שלו לא נשארה להביט במה שהותרנו מאחור. וכשאני כבר לא מרגישה את הנוכחות שלו במקום,
אני קמה לאט, כדי לא לחטוף סחרחורת, שולפת את הסכין מהצוואר ומניעה קלות את הראש לוודא שכל עצם נשארה במקומה.
אני בוחנת את הפנינים הקטנות ומעריכה בזריזות את שוויין. 'כל זה ורק שבעה פנינים? איזה בזבוז.' אבל בכל זאת שולפת את חגורת הכסף שלי, פורשת אותה ומקלפת את שכבת העור הראשונה, חושפת שורה של מבחנות דקיקות וזעירות, מלאות עד אפס מקום בפנינים בצבעים ובגוונים שונים.
רק לאחר שאני מאכלסת את שללי בביטחה, אני פונה להביט מטה אל הריצפה, בוז שובר כל תו של יופי בפניי ומבלי לומר מילה, אני פונה לצאת מהדלת, משאירה את הדם והגופה למשטרה שלבטח לא תיאחר לבוא,
מוכנה לצאת לחפש לי טרף נוסף.