רק כשאני איתך אני כבר לא לבד-פרק 2
רותם הורידה בכניסה לבית ספר ונסעה לבסיס שלה, בשער כבר זיהיתי את ליאן מחכה לי איך שהיא ראתה אותי היא קפצה עליי ואמרה לי
"בוקר טוב אחות"
"בוקר" אמרתי וחיפשתי אותו בעיניי.
"עוד פעם את מחפשת אותו?"
"מה? לא!" ניסית להתגונן למרות שכבר רותם יודעת.
אני ורותם התחברנו בתחילת החטיבה והחיבור שלנו לא היה מידי, אבל כשלמדנו להכיר אחת את השנייה לא נפרדנו לדקה.
ואז גם עמית הגיעה
"בוקר טוב אחיות, שניכנס עוד מעט יש כבר צלצול?"
"לא עדיין לא טליה מחפשת את הראל"
"אההה עדיין לא ראית אותו אז את לא רגועה?"
"אויש תפסיקו כבר אין לי בעיה בואו ניכנס" ואז ראיתי אותו הוא לבש ג'ינס קרעים כהה וחולצה תכלת בהירה שהדגישה את השרירים שלו הוא נעל נעלי אולסטאר לבנות והשיער החום שלו היה קצת מבולגן אבל זה נראה כאלו זה בכוונה.
הוא היה עם כמה בנים והם עברו לידנו ונכנסו לבית ספר.
"את חייבת להפסיק לבהות בו ככה ברצינות זה כבר נהיה מביך" אמרה לי עמית.
"עמית!" אמרה לה ליאן
"מה היא יודעת טוב מאד שהיא לא יכולה לבהות בו ככה הוא לא החבר שלה או משהו"
כן זאת עמית היא תמיד תאמר את האמת לטוב ולרע, אותה הכרתי ביסודי ובהתחלה היה לי קשה עם כל הכנות והישירות שלה אבל היא תמיד אמרה שאם החברה הכי טובה שלך לא תגיד לך את האמת אז מי יגיד לך את האמת?
ובתכלס היא צדקה אני יודעת שלפעמים האמת תכאב אבל היא רק תעזור לי.
"טוב יאללה מספיק בואו ניכנס" בדיוק כשבאנו להיכנס בן הגיע.
"בוקר טוב נסיכה" בן אמר לליאן ונתן לה נשיקה קטנה על השפתיים
"בוקר טוב" אמרה לו ליאן וחייכה.
ליאן ובן חברים כמר כמעט חצי שנה וכולם מקנאים בזוגיות שלהם, הם כמעט לא רבים ואם הם רבים הם ישר מדברים על זה ופותרים את הבעיות שלהם.
"טוב אפשר להיכנס לפני נאחר?" שאלה עמית
"יאללה" אמרתי ובדיוק היה צלצול, נפרדתי מהבנות והלכתי לשעתיים ביולוגיה.
השעה הראשונה התחילה והרגשתי בחילה וסחרחורת, בתחילת השעה השנייה פתאום דור נכנס.
"כן דור מה הסיבה הפעם לאיחור?" שאלה המורה
"אהההה השעון המעורר שלי התקלקל?" הוא שאל וכל הכיתה צחקה
"שב" אמרה המורה בגלגול עיניים
"בוקר" אמר דור ונתן לי נשיקה על הלחי
"מה קורה למה איחרת?"
"סתם לא התעוררתי" דור הוא החבר הכי טוב שלי מאז ומתמיד בכיתה ח' ניסינו לצאת ביחד אבל זה לא עבד ונשארנו החברים הכי טובים, דור לא מאלה שמקשיבים בכיתה אבל במבחנים שלו הוא תמיד מצליח אז לא אכפת לו.
"מה הפסדתי?" הוא שאל
"סתם היא חפרה ולא ממש הקשבתי"
"הכל בסדר?"
"כן סתם אני חושבת שקיבלתי"
"את לבנה כמו סיד"
"אולי כדאי שאני אצא, המורה?" שאלתי והרמתי את היד
"כן טליה"
"אני יכולה לצאת לשירותים אני לא מרגישה כל כך טוב"
"תחזרי מהר"
יצאתי מהכיתה והתחלתי להרגיש יותר רע, התקדמתי לעבר השירותי בנות ופתאום הרגשתי שאני עומדת ליפול ובדיוק לפני שנפלתי הרגשתי ששתי ידיים תופסות אותי ואז התעלפתי..
תגובות (1)
וואי מושלםםם תמשיכיי דחווף