" זו אנה, משהו קרה לה…." – פרק ראשון

עליתי במדרגות לכיתה. אנה השתרכה מאחוריי. "אפילו אחרי שנתיים אני לא מתרגלת לעלות את כל המדרגות האלו!" נאנחה בדרמטיות כשהגענו למעלה. ספרתי את הילדים: " ראשונה, שניה, שלישית, רביעית, חמישית…" עצרתי באמצע. הטמבל הקטן ג'וני עמד באמצע, ורב אם אנה, שכבר מצאה לעצמה מישהו לריב אתו. " מה אכפת לי…" חשבתי לעצמי. התחלתי בספירה שוב, הפעם, בקול: " ראשונה, שניה, שלישית, רביעית, חמישית…. שישית!" ג'וני היה האחרון. נהוא הסתכל עליי במבט נוזף. אך מבטו לאחר מכן. לאחר רגע הופנה לאנה. שניהם סיכמו על משהו. אני רצתי אל הדלת וצרחתי: " שביעית!" נדפקתי בדלת עם הכתף שלי, עם עוצמה אדירה. הועפתי אחורה קצת. " אווה…." מילמלתי. הסתכלתי קדימה. להמשך המסדרון, בערך 10 מטרים ממניף אנה וג'וני התגווששו במרץ. ליתר דיוק… אנה כיסחה לו את הצורה. אנה היא לא מהתיפוסים שמרביצים, בגלל זה הייתי בהלם. עיינה הירוקות, קיבלו ניצנוץ פרא, שלא כרגיל. ושיער החום התנףנף לכל עבר, אנה בעטה והלמה בג'וני, שהיהי חסר אונים. היא זרקה אותו אותו לכיווני, התכופפתי, ג'וני עף מעליי ופגע בדלת הכיתה. שנפתחה. כול הילדים רצו לכיתה, בצווחות שמחה. אנה, שהניצוחץ בעייניה חלף, שלא היה, רצה אל ג'וני, שחייך כמו איזה טמבל. הוא אמר: " אני בחיים לא אעשה איתך קרב, אפילו לשם התערבות." הוא התעלף. עייניה של אנה תמלאו דמעות. שתיינו גררנו אותו אל חדר האחות. אנה פצחה בבכי תמרורים. " זו אנה, משהו קרה לה…." לחשה שלי ג'ני, בהפסקה.