שינוי זה לא רע ~ פרק אחרון חלק א' ~ סוג של סיפור ערסים

פרק 31:
נ.מ. שון
"אהובתי היום!" שיר קפצה עליי במסדרון.
"תנשמי" צחקקתי והרגעתי אותה.
"מתרגשות בנות?" אלירן שאל.
"לא" אמרתי באדישות.
"שקרנית" שיר אמרה.
"ממה יש לי להתרגש?" שאלתי והתקדמתי אל הסטודיו.
"זה בסדר שון את לא צריכה להכחיש" שיר השיגה אותי.
"אני לא מכחישה זה סך הכל הופעה" אמרתי ומשכתי בכתפיי.
"מה שתגידי"
~
"שלומי אתה יכול להביא לנו אייס קפה?" שיר צעקה למוכר בקפיטריה.
"בכיף מותק." הוא ענה לה בחיוך.
"את בסדר?" שיר שאלה בהיסוס
"כן למה שאני לא אהיה" אמרתי באדישות.
"למה את מתסכלת עליי ככה?" שאלתי לאחר כמה שניות לנוכח המבט המרחם שהיה על פניה.
"לא יודעת חשבתי שיהי לך קצת קשה בגלל טלי…" היא אמרה ולגמה מהכוס שלה.
"מי זאת טלי?" שאלתי והיישרתי אליה מבט.
"מישהי חדשה שנמרחת על רון" היא אמרה
"אה" אמרתי בקול שקט ורועד והשפלתי את מבטי בניסיון לבלוע את הגוש המחניק בגרוני.
"היא סתם ריבאונד." היא אמרה בניחום.
"זה בסדר פשוט לא ידעתי ש… נפרדנו" אמרתי בשקט ואגודלי שיחק עם האצבע המורה שלי בלחץ.
"לא יכולת לצפות ממנו לחכות לך לעד שון" היא אמרה.
"אני יודעת פשוט חשבתי ש… שהוא יתאמץ קצת יותר…"
~

"נו כוסאמק" מלמלתי בכעס ושיחקתי עם הברז.
כבר שנה אני מנסה להוציא מים חמים ולא יוצר.
זרקתי על עצמי חולצה ומכנס טריקו קצר ויצאתי מהחדר. בלי חזיה עם שיער רטוב ומבט עצבני וחסר סבלנות.
"שלומי אין מים חמים" אמרתי לאב הבית סלש מוכר בקפיטריה שלנו.
"שניה מותק" הוא אמר והלך להביא משהו מהמחסן.
"שלומי אני רוצה קולה!" מישהו צעק מאחוריי.
הסתובבתי וראית את רון.
"זה מה שחסר לי מלמלתי בשקט וגלגלתי את עיניי.
"מה קרה לך?" הוא שאל בצחוק.
"נגמרו המים במגורים" אמרתי בעצבים.
"כבר התנצלתי שון. עוד כמה זמן תכעסי עליי?" הוא נאנח.
"אני לא כועסת רון" אמרתי.
"בבקשה תסלחי לי" הוא אמר ואחז בידי.
הסתובבתי והתחלתי לצעוד אל עבר המגורים.
"נו שון בבקשה! אני אוהב אותך!" הוא צעק מאחוריי.
"יש לך חברה חדשה רון" אמרתי והסתובבתי אליו.
"היא לא את" הוא אמר באכזבה.
"אה אתה מתכוון שהיא לא מתוסבכת?" אמרתי בציניות. והסתובבתי
"בבקשה שון! תאמיני לי!" הוא צעק בנואשות
למה שאני יאמין לך?!" צעקתי עליו.
"כי אני מאוהב בך!" הוא צרח והתקרב אליי.
"אני מאוהב בך…
בצחוק שלך…
בדיבור שלך…
בצליל שאת עושה כשאת ישנה…
באיך שאת משחקת בעגיל בטבור שלך כשאת מתרכזת…
באיך שאת שמה יד כשאת מפהקת למרות שאין אף אחד לידך…
באיך שהלחיים שלך מתכווצות כשאת שואפת מהסיגריה…
באיך שאת עוצמת עיניים אחרי שאת שותה…
בשפתיים שלך…
בגניחות הקטנות שלך…
באיך שאת אומרת את השם שלי…"
הוא אמר והחזיק את הידיים שלי.
"אני כל כך מאוהב בך שון זה לא יאומן" הוא אמר והביט אל תוך עיניי.
השפלתי את מבטי וניסיתי לסלק את הדמעות שהופיעו בעיניי.
"למה את בוכה?" הוא שאל והרים את פניי בזהירות.
"כי אני שונאת אותך שגרמת לי להתאהב בך" אמרתי ונישקתי אותו.
נשיקה שהביעה את כל מה שהוא אמר עכשיו.
נשיקה שהביעה את כמות הגעגועים של שתינו.
הוא חיבק אותי מהמותן והצמיד אותי אליו כדי להעצים את הנשיקה.
התנתקתי משאירה אותו עם טעם של עוד והולכת בחיוך מתגרה אל חדרי.
הוא חייך חיוך תחמן.
"את לא תוכלי ללכת מחר בייבי" הוא אמר ורץ אליי.
צחקקתי בזמן שהוא הרים אותי כמו תינוקת ממלא את צווארי בנשיקות קטנות ורטובות.
הוא פתח את דלת חדרי וזרק אותי על המיטה.
הוא עלה מעליי ונישק אותי בתשוקה עזה.
"הייתי יבש יותר מדי זמן" הוא התנשף והוריד את חולצתו.
"אני מסכימה" אמרתי ופתחתי את הכפתור של המכנסיים שלו.
הוא נישק אותי שוב עכשיו נשיקה נחושה יותר.
"את לא מבינה כמה התגעגעתי אלייך" הוא לחש אל תוך צווארי.
"אני אוהבת אותך" לחשתי לו.
"תגידי את זה שוב" הוא לחש והסתכל אל תוך עיניי.
"אני אוהבת אותך" אמרתי ונישקתי אותו.
הוא חתם את שפתיי בנשיקה קטנה ומילא את פניי בנשיקות .
לאט לאט הוא החליק אל הצוואר שלי ואל עצם הבריח.
הוא הוריד את חולצתי והותיר אותי חשופה כנגד עורו.
פשטתי את מכנסיו משאירה אותו בבוקסר סקסי לבן.
הוא בעט את הבוקסר מרגליו כאילו נוכחותו העיקה עליו.
הוא החליק את ידו אל מכנסיי מוריד אותם לאט לאט בזמן ששפתיו לא עוזבות את שפתי.
הורדתי את תחתוניי והושטתי את ידי לשידה שליד מיטתי כדי להוציא קונדום.
שמתי את העטיפה הכחולה בין שיניי וקרעתי אותה.
אחרי כמה רישרושים ואנחות רון היה בתוכי זז במהירות.
"תגידי שאת רק שלי." הוא רשף אל תוך פי בעודו גוער מעליי.
"אני רק שלך" אמרתי קרובה אל הקצה.
"אני אוהבת אותך ותמיד אוהב" נאנחתי ותקעתי את ציפורניי בגבו מקרבת אותו אליי.
הוא נאנח בקול ופרק את מטענו יחד איתי.
"את האחת ויחידה בשבילי שון" הוא לחש.
~
"שון קומי כבר אנחנו מאחרות!" שמעתי קול מעומעם
פתחתי את עיניי לאט וראיתי את שיר מפשפשת בארוני.
"מה?" מלמלתי בעייפות.
"יש חזרה גנרלית ואנחנו מאחרות!" היא צעקה וזרקה עליי בגדים.
"רגע" אמרתי והתיישבתי
"אוי לא" מלמלתי והחזקתי את ראשי שפעם בחוזקה.
"טוב תני לי להתלבש" אמרתי ושפשפתי את עיניי.
,עוד שתי דקות תהיי בחוץ. ושלא תחשבי שלא שמתי לב שהיה לך לילה פרוע אתמול" היא אמרה ויצאה מהחדר.
"הסתכלתי על המיטה לידי וראיתי את רון סבוך בשמיכה.
ליטפתי את לחייו וחייכתי חיוך קטן.
"שון? מה קרה?" הוא שאל בעייפות.
"ששש כלום תחזור לישון" הרגעתי אותו.
"תחזרי איתי." הוא אמר ומשך אותי לחיבוק בין ידיו.
"אני לא יכולה יש לי חזרה. אני יחזור עוד מעט" הסברתי והשתחררתי מתוך ידיו.
"לאאא" הוא מחה בשקט ועייפות.
קמתי מהמיטה והורדתי את השמיכה מגופי הערום.
"עכשיו את בכלל לא יכולה ללכת" הוא אמר בחרמנות ומשך אותי אליו.
"נו אני כבר מאחרת" אמרתי ולבשתי תחתונים וגוזיית ספורט.
"ואת הולכת ככה?!" הוא שאל בהרמת גבה והתרומם על מרפקו.
"לא" אמרתי ולבשתי מכנסון שחור.
"אני הולכת ככה" אמרתי בפשטות.
"יש לך מזל שניר הומו" הוא אמר וחזר לשכב.
גיחכתתי ורצתי מהר לאמבטיה לצחצח שינים ולאסוף את השיער.
"את בטוחה שאת צריכה ללכת" הוא שאל מהמיטה.
"לצערי" אמרתי ונשקתי לשפתיו בזריזות לפני שיצאתי מהחדר.
~
"אנחנו הולכות לדבר על זה?" שיר שאלה כשצעדנו לאולם.
"על מה?" שאלתי בחיוך
"על הגבר הערום ששכב לך במיטה הבוקר" היא אמרה בגיחוך
"אה זה…" אמרתי בחיוך זחוח.
"איך זה קרה?!" היא שאלה בהתרגשות.
"לא יודעת. זה פשוט…. קרה" אמרתי נזכרת בליל אמש.
"יואו אני כל כך שמחה בשבילכם!" היא אמרה וחיבקה אותי בהתרגשות.
"כן… גם אני"
~