אלים או חצי אלים? פרק 1

זאוס פשוט יושב כל היום, מתבטל. המבטים החוקרים שלו בודקים כל אחד ואחת בחדר. נראה שלאפרודיטה כבר נמאס מזה. היא מחליטה להגיב על מבטיו "הו, האל זאוס מלך האלים! למה אתה חוקר אותנו במבטיך ואינך רוצה לעזור לנו בבניית העולם?" שואלת אפרודיטה נמרצות, זאוס מגחך ומחזיר לה חיוך. "אפרודיטה! ביתי היקרה! מדוע הינך מדברת בשפת בני האדם הפשוטה!? אני אוסר זאת עלייך עד להודעה חדשה!" עונה לה זאוס בחיוך שטני וממשיך בדבריו. "ובתשובה לשאלתך החסרת כל ערך, אני הוא מלך האלים, ואתם לי עבדים!" זאוס צוחק בכל גדול, צחוקו נשמע ברחבי העולם. "זאוס תרגע! זוהי ביתך! הפסק לדבר בחרוזים! אתה כבר אינך מצחיק אף אחד! תעזור לילדך ואחייך בבניית העולם, או שתלך לחדרך באולימפוס ותשוב רק כשנגמור! מובן?!" צועקת הרה עליו, ולפתע- משום מקום, נכנס אל החדר שליח, בן תמותה. מבוהל מאוד, עד שכמעט נהרג. "מה בן תמותה עושה כאן? בן אנוש אצלי בעולם! לא!" נסער וגועש צועק לו זאוס. הרה- אלת האמהות, ניגשת אל השליח, ושואלת אותו "מה הינך עושה כאן? האינך שליח?" מחייכת ברוך ומסתכלת לתוך עיניו. הוא מהנהן נמרצות ואומר את דבריו "אני מצטער שאני מפריע! הרמס שלך אותי… הוא ביקש שאני אמסור לכם שהוא לא יכול להגיע לפגישה וש… אוףףף מה עוד אמר? אה כן, משהו על אפולו שחולה" זאוס נבהל מדבריו ויוצא מהאולימפוס במהרה! "הזעיקו את מורפיאוס! הוא היחיד שיוכל לעזור…" זאוס ממהר לרדת מהאולימפוס, הנמצא אי שם בעננים.

מורפיאוס רץ לכיוון אפולו השוכב על מיטה מוזהבת באחד הבתים של הרמס בעולם האנושי. אפולו משתעל והילתו מהבהבת. האור שלו לאט לאט נעלם. מורפיאוס לא מהסס ומניח את כפות ידיו על פני האל. מורפיאוס מקמט את מצחו בדאגה ולפתע הוא פולט צרחה "אהההה! מוחו עולה באש, הילתו נגנבה, ואל אחד הנמצא פה בחדר, אחראי על מעשה זה!" מורפיאוס מוריד את ידיו מפני האל. זאוס העצבני שם את ידו על כתפה של אשתו "איני מאמין! איך יכולת לעשות כך? והכול בגלל שהוא לא בן שלך?!" צועק זאוס על אשתו,הרה. היא מופתעת מהטענה, וטוענת טענה הפוכה "סליחה? איני שהיתי בעולם בני האדם כבר זה זמן רב! ואפולו היה כאן כל אותו זמן! די כבר להפיל את האשמה עלי ולדבר בחרוזים!" מתעצבנת עליו הרה. ברקים נראים בעיניו של זאוס "אינך יודע מי עשה זאת?" הפעם הוא פונה למורפיאוס, אך הוא מצידו מנענע בראשו "איני יודע! מוחו חסום! רק את זה שהילתו נמצאת כרגע אצל אחד האלים כאן בחדר, ידוע לי" עונה לו מורפיאוס שקט ורגוע, אך מבטו מופנה אל הרמס. הרמס מביט בשקט במתרחש, חיוך קטן נגלה לו על פניו. אינו שלט בו כנראה. זאוס עצבני, ניגש אל בנו, ארטמיס, נוגעת בכתפו של זאוס ואומרת "אינך חייב להיות בעולם בני האנוש! היני יודעת שזה עושה לך רע, לכן מבקשת שתמצא מקום ללון ולנוח!" מתעקשת ביתו.
זאוס מהנהן, מבין שאין ברירה. אך לפני כן, מחליט לעשות מעשה נועז. "כל האלים הנמצאים פה! האלים האולימפיים ואל חשוב מאוד! הינכם מוכנים לתת לי את ליבכם כדי לבדוק האם אכן כך הוא המצב?" שואל זאוס בקול חזק. האלים מהנהנים בהסכמה. רק אל אחד לא מהנהן. הרמס. זאוס פונה לכיוונו ושואל "אכפת לך אם אציץ בך ראשון?" מבטו החוקר של זאוס סוקר את פניו. הרמס מתחיל להזיע ומתנגב. "היני מצטער, אך יש לי חנות לנהל, והפועלים שלי, לא מי יודע מה עובדים כראוי, לא כמו באולימפוס." הרמס מנסה לברוח דרך הדלת, אך היא ננעלת מאחוריו.

פרק קצר במיוחד והוא רק ההתחלה כדי שההמשך יהיה יותר מעניין. מקווה שזה יצא בסדר ^^