ילדה קשוחה – סיפור חדש , חזרתי בענקק

זה היה ערב סגריר , רוח העיפה את שיערי הרטוב מהגשם שהיה לא מזמן , כיאלו השמיים בוכים איתי .. עמדתי שם מול האבנים הדוממות והקרות כשהנרות מכובים בגלל הגשם והפרחים נרטבו לגמרי , הכל כבר לגמרי חשוך השעה הייתה אולי 7 בערב הם שכבו שם אחד ליד השנייה מזכירים לי שהם כבר לא נמצאים איתי כאן , אחרי עוד חצי שעה של בכי מר חזרתי אל מכוניתי החדשה והאדומה ישבתי בפנים והתחלתי בנסיעה במחשבות מה אעשה עכשיו , איך יוצאים מהדבר הגדול הזה שנקרא דיכאון ?
——————–
אוקיי אז קוראים לי אדל , אני בת 21 משוחררת טרייה מהצבא , בעלת שיער בלונדיני טבעי וקצוות צבועים בסגול בוהק , עגיל בלשון , בטבור וספטום (עגיל שור) . גבוה יחסית ורזה למרות שאני מעדיפה לקרוא לזה מחוטבת . סיימתי תיכון בהצטיינות , תלמידה מצטיינת בעלת הנוכחות המופלאה , החננה של השכבה . ואז המקרה הכי נורא בחיים שלי קרה , המקרה ששינה אתי לגמרי . זה היה באחד הלילות של החורף הסוער בדיוק ביום בו סיימתי את הטירונות שלי , התקשרתי לאמא להגיד לה שסיימתי את הטירונות בניצנים ומחר יש לי טקס השבעה בירושליים ושקיבלתי חיילת מצטיינת פעמיים היא סיפרה לאבא ושניהם היו מאוד גאים בי . יום למחרת אחרי טקס ההשבעה שלי בו הם הגיעו ותמכו וכמובן כמו תמיד אמא שלי הביאה אוכל לכל צהל , בדרך חזרה הביתה אבא נהג אמא ישבה לידו אני הייתי בבסיס אמרתי להם שאני אבוא מחר הביתה לשבת . אבל השבת לא הגיעה , בדרך הביתה נכנסה בהם מכונית של נהג שיכור והעיפה אותם למחוץ לשוליים שם הם התדרדרו עד לסוף הצוק . כשהתקשרו מבית החולים הדסה עין כרם כדי שאבוא לזהות גופות הרגשתי את עולמי מתמוטט עליי , אבל הייתה בי תקווה שזה לא הם , שבבית החולים עשו טעות . אבל כשהגעתי , זאת לא הייתה טעות אלה באמת היו ההורים שלי . באותו הרגע התחושה היחידה שהייתה לי בגוף היא למה לא הייתי איתם באוטו לא נהרגתי אני במקומם . אז כן כבר כמעט 3 שנים שאני יתומה . ילדה יחידה בלי הורים שהייתה מגיעה לגור עם דודה שלה בשבתות . המפקדת שלי בבסיס אמרה שהיא יכולה לשחרר אותי מהצבא בכל זאת יתומה ועוד הולכת לקרבי . אבל אמרתי לה חד משמעית שלא , אין מצב שאני מוותרת על זה . אבא שלי היה איש צבא וזאת מסורת במשפחה שכולם מתגייסים לצהל ותורמים את חלקם ועכשיו שהגיע תורי אני לא מתכוונת לוותר . אומנם חיילת מצטיינת כבר לא קיבלתי והייתי בכלא צבאי במשך חודשיים אבל לפחות שירתתי את שנותיי .
הייתי הילדה הטובה של אבא בלי עגילים בלי קעקועים בלי איפור לא חשוף מידי ולא קצר מידי ועקבים הייתי שמה רק באירועים ממש מיוחדים . היום אני ממש להפך יש לי עגילים יש לי קעקוע אחד מתחת לחזה שכתוב באנגלית מחוברת "אמא ואבא לנצח" השיער שלי צבוע אני יוצאת למסיבות והרבה , לובשת כמעט ורק עקבים ובהחלט מעדיפה שמלות קצרות וצמודות עם מחשוף ושורטים נדיבים .
"אדל , תוכלי להביא את נועם מהגן אני פשוט קצת עסוקה כאן .." דודה שלי נעמי שאלה אותי . נעמי היא כמו אמא שנייה שלי , היא אחות של אבא שלי , התאומה של . גאד כמה שהם דומים . נועם הוא הבן הקטן של נעמי כמו אחי הקטן מאוהבת ביצור הפראי הזה .
"כן ברור , אני רק אקח את התיק שלי ." קמתי מהספה לוקחת את התיק שלי ויוצאת . נכנסתי למכונית האדומה והיפה שלי , ההורים שלי קנו לי אותה מתנה לסיום הלימודים . כשהגעתי לגן של נועם ובאתי להכנס לבפנים בדיוק יצא בחור אפשר לומר די חתיך מהגן כשהוא אוחז ביד של ילד שדומה לו בדיוק רק בקטן יותר . הוא היה נראה אלוהי , שיער שחור פרוע עיניים ירוקות כהות זיפים קטנים המעטרים את קו הלסת שלו וכבר מבעד לחולצת הטישרט הירוקה שלבש היה אפשר לראות את השרירים . נשכתי את שפתיי כשראיתי אותו וראיתי אותו מביט בי דווקא הייתי נראית נורמלי , לבשתי ג'ינס שחור צמוד עד מאוד וגופייה בטן רופפת בצבע לבן וכמובן את נעלי העקב הגבוהות והשחורות שלי . נכנסתי לקחת את נועם לא לפני ששלחתי מבט פלרטטני לבחור עם הילד שהנחתי שהוא אחיו . בדרך הביתה לקחתי את נועם לקנות גלידה ועל הדרך קניתי לו כמה חולצות טישרט לגן , הוא כמו האח שמעולם לא היה ולא יהיה לי . כשהגענו הביתה קילחתי את נועם כי ראיתי שנעמי נרדמה בסלון ולקחתי אותו לחדר שלי שישן איתי צהריים .
"מה אתם עושים ?" לפתע שיר הגיחה מהחדר הסמוך .
"הולכים לישון שיר את מוזמנת להצטרף" אמרתי לה בחזרה והיא בתגובה נשכבה בצידו השני של נועם והדליקה טלויזיה על בובספוג . שיר הייתה דומה לנועם שניהם בעלי שיער בלונדיני (עובר במשפחה) היו להם עיניים חומות כמו של אביהם . שיר הייתה בת כמעט 16 היה לה כבר חזה והיא רזה כי היא עושה לפעמים ריצות איתי אבל היא די נמוכה . ילדה מהממת . לקחתי אותה לעשות עגיל באף לפני בערך חצי שנה בלי שאף אחד יידע ונעמי די כעסה עליי בהתחלה אבל קיבלה את זה כי זה היה נראה מושלם על שיר .
כשהתעוררתי , הלכתי לכיוון המקלחת אך להפתעתי היא הייתה סגורה תיקתקתי בדלת ואיזו הפתעה נעימה דולב פתח את הדלת . דולב הוא הבן הבכור של נעמי , הבן דוד המושלם שלי . הוא בן 25 חתיך עולמי . שיער בלודיני פרוע ומלוכלך , עיניים ירוקות כמו שלי ושל אבא שלי , אף סולד שפתיים עבות וגוף שרירי וחטוב למדי . דולב הוא בעל של אחד המועדונים פה בתל אביב ביחד עם החבר המכוער והמתנשא שלו אביב רק שהשבוע הוא היה במילואים ולכן זאת הייתה הפתעה . אה ואני עובדת במועדון שלהם כברמנית מאז שהשתחררתי .
הוא פתח את הדלת כשהוא כולו רטוב ומגבת כרוכה סביב פלג גופו התחתון . ואני בתגובה קפצתי עליו בחיבוק ענק בעודו מרים אותי . אני נכנסתי למקלחת מצחצחת את שיניי ולאחר מכן הלכתי אל חדרו של דולב , שוכבת על מיטתו בעוד שהוא מסיים להתלבש . הוא נשכב לידי והתחיל לספר לי על חויות מן המילואים .
"יום חמישי היום דולב" אמרתי והסתכלתי לתקרה , הוא המהם בקולו .
"אז אני רוצה לשם שינוי לא לעבוד היום , פשוט חברה שלי מעיין קיבלה חמשוש והיא ממש רוצה שנצא" אמרתי במהירות .
"את רצינית בבקשה שלך אדל ? ברור שזה בסדר שלא תעבדי היום , אני אסמס לאביב שימצא לך מחליפה אה ותביאי את חברה שלך תצאי איתי ועם עוד 2 חברים שלי מהילדות , הם חזרו אתמול מתאילנד ." הוא אמר בחיוך וליטף את שיערי , אני יודעת שהוא עושה את זה סתם בגלל שהוא מטורף על חברה שלי מעיין והוא בכלל שונא שאני יוצאת איתו ועם חברים שלו .
"תגיד דולב , למה באמת לא טסת לתאילנד ?" שאלתי
"רציתי להיות איתך כאן , הם טסו בתקופה שלהורים שלך מלאו שנתיים , עבר עלייך שבוע נוראי את זוכרת ? הם טסו באותו שבוע ואני לא יכלתי לעזוב אותך פה לבד" הוא אמר ברוך ונישק למצחי ואני בתגובה חיבקתי אותו חזק בזמן שדמעה בוגדנית ירדה מעיניי .

הערב הגיע , קבעתי עם מעיין שתבוא אליי וממני נלך כבר עם דולב . עשיתי פן ושיר עשתה לי בייביליס בקצוותיי הסגולים . התאפרתי באיילניר דק וארוך , מסקרה , סומק אדמדם ואודם אדום בוהק . לבשתי מחוך בטן שחור וחצאית פעמון פרחונית קצרה , נעלי את נעלי עקב הרוקי שלי השחורות שמתי שרשרת זהב של אמא , טבעת נישואים של אמא ועוד כמה צמידים וטבעות שיוסיפו . הכנסתי לארנק להבן שלי את המפתחות האודם הסיגריות שלי כסף והאייפון . והייתי מוכנה שלחתי הודעה למעיין איפה היא והיא אמרה שהיא בדיוק מחנה מחוץ לבית , אחרי עוד חצי שעה בהם אכלתי כי אסור לשתות על בטן ריקה וחיכינו שדולב הפרינססה יירד כבר נסענו למועדון .