האושר הזה שתוקף אותך באמצע החיים

כרגע אני מרגישה משוגעת.
כי אני באנרגיות מטורפות,כי אני שמחה בטירוף אבל עצבנית, כי אני רוצה לבכות ואז לצחוק, ואז לצרוח הכי חזק שאפשר.
אני רוצה לעמוד על גג העולם, לבד, כשהרוח נושבת בשערי וקר לי אבל אני מחייכת כמו מטורפת, ומתחתיי אין אף אחד- רק גורד שחקים גבוה. ואז אני נושמת עמוק, הידיים שלי רועדות והקיבה שלי מתהפכת בבטני. אני פורשת את ידיי לצדדים, מריחה את האושר שבאוויר, ואז צורחת עד השמיים. צועקת, צווחת, צורחת, שישמעו את קולי. מרימה את עיניי לעננים ולשמיים הכהים ומכאיבה לעצמי בריאות באלפי צעקות.
אני רועדת גם עכשיו, כשאני יושבת במיטה ומדמיינת את עצמי שם- על גג העולם. אני מתה לצאת החוצה ולצרוח אבל אני יודעת ש-בכל זאת לילה.
האזניות באוזניי והמוזיקה מכניסה אותי לקצב מטורף, שבו אני רוצה להתחיל לשיר כשברקע על שאר החברים שלי עושים קול שני.
אני יודעת שמהיום ועד הודעה חדשה אני הילדה הכי מאושרת בעולם- זאת שקמה בשש וחצי בבוקר מחויכת (בניגוד לבדרך כלל), זאת שנהנית לפתור תרגילים במתמטיקה תוך כדי שהיא מזמזמת שירים. זאת שמחבקת את החברות שלה על הבוקר ואומרת להן שאני נראות ממש יפה היום.
זה לא קל להגיע לתחושה הזאת, אבל אני מקווה שהיא לא תיגמר. כי אני רוצה לצחוק, לצחוק ולחייך לנצח.
אני לא רק מאושרת- לא תטעו- אני עצבנית, שמחה, שואפת, מאוכזבת, מלאת אופטימיות, מלאת פסימיות, רוצה לצחוק, רוצה לבכות.
אני בסערת רגשות מטורפת, ואי אפשר להבין את זה עד שלא מרגישים את זה- כאילו לוקחים שלוק ממשקה אלים ונכנסים למין אטרף. רצון לצאת החוצה, לבושה רק בפיג'מה קצרצרה ולהתחיל לרקוד לצלילי כל שיר שבעולם.
התחושה הזאת, של האנרגיות הבלתי נגמרות, מחבקת אותי מבפנים. גורמת לי לעשות כאילו אני הזמרת למרות שזה בכלל גבר שר.
אני מסתכלת מסביב ומבינה כמה יפה הכול- בין אם זה שדה פרחים נרחב או חדר קטן עם טלוויזיה קטנה וישנה שכבר לא עובדת.
אני לא מפסיקה לרקוד את ריקוד הניצחון שלי- כאילו מלגלגת על החיים. החיים שעד עכשיו זרקו לי חרא לפנים, שמו לי בננות מתחת לרגליים וצחקו עליי כשהחלקתי.
אבל עכשיו? אני מרגישה כאילו אני צוחקת עליהם, אומרת להם "אתם יכולים לנסות כמה שאתם רוצים, אבל דבר לא יוריד אותי מהשמחה הזאת". שמעתם happy? בדיוק ככה. רצון לרקוד באמצע חנות,לרקוד כביש, בבית הספר, על הגשר, בקניון- פשוט לעצור הכול ולהתחיל לרקוד.
לרקוד, לצרוח בקולי קולות את מילות השיר למרות שאני רקדנית גרועה וזייפנית מטורפת. אני עכשיו רוצה לחבק את כל הבובות פרווה שלי ואת שאר הבובות ששמרתי מפעם, לרוץ לבובת ענק של הלו קיטי ולחבק אותה עד שאתעייף. אני רוצה לרוץ לתוך שדה פרחים, או לקפוץ בטרמפולינה עד המוות.
אני מרגישה לא שפויה, מרגישה משוגעת, אבל זה כל כך כיף.

מה דעתכם לעשות ניסוי קטן? מחר בבוקר, כשתקומו, לא משנה מתי- חמש בבוקר או אחת בצהריים- תשימו אוזניות או תחברו רמקולים ותשימו את השיר "happy" או כל שיר אחר שמח שיתחשק לכם.
אותי זה מכניס לסוג של שיגעון- למרות שאני עייפה ולמרות שאין לי כוח ולמרות הכול.
זה גורם לי להיכנס לסערה הזאת, לחשב את מסלול חיי מחדש ולצחוק על החיים על הנסיונות הכושלים שלהם להפיל אותי.
התחושה הזאת מדהימה- כמו גלידה ביום קיץ רותח או מרשמלו שרוף בל"ג בעומר.

אני מאושרת וגם אם לרגע יכאב לי, האושר הזה תמיד יחזור, יגיע כמו תמונה ישנה מהמחסן, גם אם הוא מתחבא- הוא תמיד שם, צריך לדעת למצוא אותו.
העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לכם- תמצאו אותו. כי האושר הזה, שבא פתאום באמצע החיים- הוא הדבר הכי טוב שיש בעולם, ואסור לוותר עליו: לא בשביל עבודה בהיסטוריה, לא בשביל בן זוג מאכזב, לא בשביל אף אחד ושום דבר.
וכשאתם מוצאים אותו תקראו שוב את מה שכתבתי, אולי אז תבינו על מה לעזאזל אני מדברת…