״החיים עוד לפניך,אז תלמדי מהטעות גם אם קצת קשה אל תאבדי כל משמעות״ פרק 23+24

פרק 23 + 24

•אלינור•

חזרתי לעיר אחרי חודש שברחתי,שמעתי מה שקרה לאוראל דרך כמה חברים
והחלטתי ללכת אליה,היא צריכה חברות..
דפקתי בדלת ביתה ונתי פתח לי
היה רגע מביך של שקט,התגעגעתי אליו כל כך
״היי..״,אמרתי
״היי..״,אמר מופתע,בחנתי את גופו,הוא היה לבוש בבוקסר בלבד
״אמ…באתי לראות את..אוראל״,אמרתי
״אה כן בטח..״,אמר ופתח לי את הדלת בגדול
נכנסתי לבית,ההורים שלהם ישבו בסלון ושיחקו עם דניאל
כמה שאני מתגעגעת לחיי משפחה,עליתי לחדר של אוראל,היא ישבה על הספה הקטנה שליד החלון והביטה בחלון
״אוראל?״,שאלתי
היא סיבבה את ראשה,היה די מפחיד לראות אותה,פניה מחוסים בסימנים כחולים,וגבס על ידה
״היי..״,היא חייכה,התקרבתי אליה וחיבקתי אותה בעדינות,ידעתי שהמצב שלה לא משהו
היא עברה כל כך הרבה..
״אך את?״,שאלתי כשהתנתקתי מהחיבוק
״אני..בסדר״,ניסתה לחייך אבל ראיתי אך הדמעות מאימות לצאת
״היי אל תשקרי לי,אני ידעתי למי לפנות אחרי מה שקרה עם מאיר…אני רוצה להיות לצידך כמו שהיית״,אמרתי לה
״אני פשוט לא מצליחה לעכל…״,אמרה ושקעה על שולחן הכתיבה שלה
״דווקא האנשים שאנחנו הכי סומכות עליהם הם האלה שהכי מאכזבים״,אמרתי
והיא הנהנה לאט
״ומה עם אביתר?״,שאלתי והתיישבתי על ברכי
״הוא…דואג לי הרבה,אבל אני פשוט לא יכולה לעמוד מולו…זה די מביך״,אמרה לי
״למה מביך?״,שאלתי
״קרה לי הרבה ו…כל פעם הוא מצא דרך להציל אותי,אני לא יכולה לגשת אליו כי…אני מתביישת בעצמי שככה וויתרתי אליו״,אמרה ודימע זלגה מעיניה
״אני חושבת שאת פשוט צריכה לעשות את הצד,הוא מאוהב בך יותר מידי כדי לוותר אליך…פשוט קפצי לו בידים ותנשקי אותו!״,צחקתי והיא אחרי
״מגיע לו הרבה יותר טוב מימני…״,אמרה והורידה את ראשה
״אל תגידי שטויות!,הוא זכה בך,תיראי עד כמה שינית אותו,גרמת לו להבין מה זה אהבה אמיתי ולא רק סטוץ ללילה!,הוא הבין שהוא שווה משהו באמת ושהוא פשוט זכה בך״,אמרתי לה והיא חייכה
״אני שמחה שאת כאן״,החזיקה את ידי
חייכתי וחיבקתי אותה שוב
״אם יכלתי לעשות בישבילך עם נתי״,אמרה לי
״עם נתי…זה די מסובך,תאמיני שאח שלך לא רע ולא דפוק,הוא פשוט מחליט שאם הוא שומר, אז הוא שומר עד מאה אחוז״,צחקתי

•אוראל•

ימים שלמים שאני יושבת באותו מקום,קמה רק להתקלח ולשירותים,הרבה באיל לראות אותי אבל לפעמים אני מסרבת לראות אותם
היחיד שמעלה לי את המצב רוח הוא אביתר
אני מתגעגעת אליו…
לדניאל אני בקושי מתקרבת כבר,יש לי פחד מלתפוס אותו…
מכירים את הרגע שאין לכם חשק יותר לחיות?,זה בידיוק מה שעובר אלי
הכל פשוט קשה לי מידי,מפעם לפעם זה ניהיה יותר ויותר קשה!
מה המשמעות שלי לחיות אם זה רק כדי לסבול?להתעורר לעוד סיוט,להבין שהחיים שלי כבר מזמן הרוסים,הרסתי להורים שלי את הזוגיות,הרסתי לאחי את השם,אני אשמה בהתאבדות של אלין,אשמה בפרידה של אלינור ונתי…
הכל היה יותר מושלם אם פשוט הייתי מתה!,אין בי כוחות ואני עייפה מידי…
קמתי לעבר חדר האמבטיה,מסתכלת על עצמי מחוסה בפנים בסימנים כחולים,עיני אדומות מבכי וחוסר שינה,הרגשתי אך שאני פשוט מתרסקת..
פתחתי את הארון הכדורים,מוציא כדור ושותה אותו
״הכל בגללך!,את אשמה בתאבדות של אלין!״,הקול של קורל הופיע במוחי
״תתאבדי כבר,ממילא אנשים לא סובלים אותך יותר..״,הקול של לורן הופיע
דמעות זלגו מעיני,נעשנתי על הברז,רציתי פשוט בין רגע לעשות משהו מטורף!,לשבור דברים,קברתי את ראשי בין ידי ובכיתי בחוזקה
שתיתי עוד כדור ואחריו עוד,הכל מהר הפך למטושטש,כאב נורא כבר בליבי כמו דקירה איומה
הנשימה הפכה לקשה,קרסתי על הרצפה והכדורים נופלים ומתפזרים על הרצפה, לא יכולה לנשום,האם הסוף מגיע?
כאילו משהו משך אותי,נשכבתי על הרצפה והכל הפך לשחור
~~~~~

התעוררתי במיטה די זרה,מקום זר…
קמתי,והסתכלתי על עצמי מעבר למראה,הסימנים שעל ראשי נעלמו,הכאבים בצלעות שלי הלכו
כאילו הכל היה בסדר…
יצאתי מהמקום הזה ובדרכי לבית שלי,כשנכנסתי הבית היה שונה
אנשים זרים היו בסלון
״מי את?״,שאלה אותי האישה וקמה
״אה..אנ..איפה ההורים שלי?״,שאלתי אבודה
״ההורים שלך?,אני לא יודעת ילדתי…אנחנו גרים כאן״,אמרה לי
״איזה משפחה גרה כאן לפני?״,שאלתי
״משפחת לוי…משפחה שכואבת ללב״,אמרה לי
צמרמורת עברה בי
״מה..מה קרה להם?״,שאלתי בגמגום
״הבת שלהם התאבדה לפני כמה שנים,האמא לקחה את זה מאוד קשה ושרפה את עצמה בתוך הבית הזה,האב והבן נשארו לבד..״,אמרה לי בעצב
״ו…ומה עם הילד הקטן של הבת?״,שאלתי,קולי רעד,אמא שלי התאבדה?,היא שרפה את עצמה..
״העבירו אותו לבית יתומים,הסב לא היה יכול לטפל בו והדוד גם לא..״,אמרה לי
יצאתי מהבית בבכי וחיפשתי את הבית היתומים
פתאום נתקלתי בזוג,צמרמורת וצביטה בליבי עברו בי
אביתר ולורן..היא הייתה בהריון והחזיקה את ידו של אביתר,הוא היה נראה עצוב ורע…
״את בסדר?״,שאלה אותי לורן
הנהנתי ומבטתי עדיין תקוע במבט של אביתר
״נו אביה..״,אמרה לו לורן ומשכה אותו
אביתר ולורן?!,ואביתר בכלל לא זיהה אותי
״זה כי הם רואים מישהי שונה…״,נערה אמרה לי
״סליחה?״,שאלתי והסתכלתי מאחורי אם היא דיברה למישהי אחרת
״את שואלת את עצמך למה אביתר לא שם לב שזאת את…את רואה את עצמך כאוראל אבל הם רואים נערה זרה..״,אמרה לי
״ומי את?״,שאלתי
״אני את…פשוט תתרכזי במה שתיראי אוראל…״,אמרה לי
״למה אביתר יוצא עם לורן?״,שאלתי מבולבלת
״אחרי מה שקרה לך אביתר הסגיר את עצמו בחדר לפחות שנתיים,כשהתחיל לעבוד בגלל אמא שלו,הוא הכיר את לורן ולאט לאט התאהב בה…״,אמרה לי
צבטיה עברה בליבי.
״רגע…זה אמור להיות העתיד?״,שאלתי
״זה אמור להיות העתיד בלעדיך..״,אמרה לי
״בואי..אני הביא אותך לדניאל״,אמרה לי והלכתי אחריה
הגענו לבית יתומים,ילד יפה עם עיינים כחולות ישב לבד במגרש כדורגל
״זה דניאל…הוא בן 12״,אמרה לי
הסתכלתי עליו בעצב
״שנים הוא מחכה שתגיעי לקחת אותו חזרה…״,אמרה לי בעצב
״היי דניאל?,איפה אמא?״,שני בנים לעגו לו
דניאל התעלם והמשיך לזרוק אבנים קטנים לעבר הגדר
״אמא לא באה?,או מסכן קטן!״,צחקו,
דניאל קם בעצבים ונתן אגרופים לאותם ילדים
״תיראי את זה..״,אמרה לי
הסתובבתי וראיתי את דניאל רק שהיה יותר גדול,בן 16 לפחות,הוא שכב ברחוב ועישן סיגריה
ראיתי כמה תמונות שהוא מסתבך עם עברינים
״זה מה שיקרה אם את תעזבי אוראל…את בטוחה שזה מה שאת רוצה?״,שאלה
פתאום ראיתי איזה אחד מתקרב במהירות לעבר דניאל והוציא אקדח
ליבי פעם בחוזקה
דניאל קם ואותו אחד ירה בו מספר פעמים
״מה קרה לו?״,שאלתי בלחץ כשדניאל נעלם
נישארתי במקום בודד ולבן עם אותה נערה
״את יכולה לשנות את העתיד של דניאל,אוראל…״,אמרה לי
תמונה של נתי הופיעה,נתי ירה לעבר כמה אנשים
״נתי רצה להתנקם בכל מי שעשה לך רע…והוא העברין הכי מבוקש,הרבה אנשים פוחדים מימנו..״,אמרה לי
דמעות זלגו מעיני
״הכל יהיה יותר טוב אני מבטיחה לך
׳החיים עוד לפניך אז תלמדי מהטעות גם אם קצת קשה אל תאבדי כל משמעות…״,אמרה לי וחייכה אלי
תמונה של אביתר הופיעה,שכבתי בחדר בית חולים והוא ישב לידי
״אוראל אני מתחנן ממך…אל תעזבי אותנו,את דניאל..אותי…אני אוהב אותך..״,אמר לי ודמעות זלגו מעיניו
ועיני נעצמו..

~~~

פתחתי את עיני,אני מחוברת למכשירים
וסבבתי את ראשי לעבר אביתר..
״אני אוהבת אותך..״,אמרתי לו וליטפתי את שיערו,הוא הרים את ראשו והסתכל עלי
הוא קם אלי ונישק אותי,נישק אותי בכל פני ובלי הפסקה,חייכתי לו ונישקתי אותו שוב…