רק פורקת..

אוקי. אתה יודע מה ? זה לא פייר. זה לא פייר שאסור לי לבכות כי קשה לי וכי אני מתגעגעת אלייך וכי כל מה שאני רוצה זה רק להיות איתך. זה לא פייר, כי יש לזה פיתרון כלכך קל. אתה חושב שאני סתומה ? לא יודעת. שאני רק ילדה בת 19, כמה כבר אני יכולה לרצות לגור עם מישהו .. לחיות איתו .. כמה כבר אני יכולה לדעת מה טוב לי, אני סתם ילדה, איך אני יכולה לדעת שזה אמיתי. זה לא שאנחנו בעל ואישה או משהו כזה, אז הקשר חזק כן .. עכשיו זה סתם, אהבת נעורים, זה בטח יעבור. אז למה יש לי זכות בכלל להתגעגע ולבכות ולהרגיש את הלב שלי נשבר כל פעם שאני חושבת עליך ? אין לי . כי אני בטח לא באמת מרגישה ככה, אני בטח מגזימה אתזה, כי אני רק בת 19, רק ילדה.
אני אוהבת אותך, לא אכפת לי מה חושבים, אתה יודע. אתה יודע שזה אמיתי וחזק ונכון ולתמיד. נראלי. אני יודעת שאני אחיה איתך בובי.. שיהיה לנו בית וילדים והכל. בגלל זה קשה לי. כי אני רוצה אתזה, רוצה אותך כל יום בבית שלנו. ואם לא היינו בני 19, אז יכולנו פשוט לעשות אתזה. יש לזה פיתרון כלכך קל. אבל אנחנו לא יכולים, כי יש צבא.. ובעיקר צבא, שום דבר אחר לא היה מפריע לנו. אז נעבור את הצבא, ואני יודעת שנעבור כי אנחנו לתמיד. אבל אני לא רוצה את השלוש שנים האלה, את הבכי הזה והכאב.
כלכך מתגעגעת אלייך אבל אסור לי, כי אנחנו רק חברים בני 19.
זה לא פייר.