חצות(סיפור ערפדים)- פרק הבכורה :))

פרק ראשון-

השמיים היו כחולים, בלי שום עננים.
השמש זרחה וחיממה את כתפיי החשופות.
מסביבי פרחו אלפיי פירחי בר.
במרחק יכולתי לרואת דמות כהה והלכה והתבהרה.
בן אדם.
לא, על טבעי.
הוא התקרב עליי באיטיות וככול שזה קראה כך יכולתי לראות אותו בבירור. הוא היה גבוה והיה לו שיער שחור ומלא לא ארוך מידי ולא קצר מידי.
שיערו התבדר ברוח הקלילה שנשבה בזמן שהתקרב עליי יותר ויותר.
\"גאיה…\" קולו היה גברי ומחוספס אך גם מושך בצורה יוצאת דופן. \"תישארי…\" הוא היה קרוב כל כך שיכולתי לראות את עיניו הכחולות והכל כך עמוקות, ממש כמו הים עצמו.
\"אני… אני…\" משהוא תלתל את כתפיי ולפתע בור ענקי וחסר סוף נפער באדמה ואני נפלתי לתוכו.

כאב ראש נוראי פילח את ראשי כאשר התעוררתי בחדר שינה בעל קירות ורודים-בהירים, שכבתי על מיטה מוצעת במצעים סגולים בהירים כאשר מנורת תיקרה הרעיפה על החדר אור צהוב חמים.
הנחתי את ידי על ראשי וניסיתי להבין איפה אני נמצאת.
\"שלום לך, גאיה,\" נשמע קול, הפנית החדר ישבה על כיסא אישה שנראתה בסביבות שנות החמישים לחייה, שיערה היה אפור ופזור מעל כתפיה המלאות, היא הייתה נמוכה מעט למרות שישבה על הכיסא, דבר נוסף שעליו שמתי לב היה הכתמים תחת עיניה, היא הייתה עייפה. \"אני שמחה לראות שאתה ערה.\" היא חייכה וקמה מהכיסא.
\"איפה אני?\" שאלתי , לאחר מכן הרגשתי קצת חצופה.
\"את במאגן, מקום בטוח.\" היא חייכה חיוך אימהי. כאשר הבטתי בה במבט תמה היא חזרה לדבר. \" את ערפדית נכון? אין לך משפחה או משהו שידאג לך, כאן אנחנו נותנים מקום בטוח ואפילו מקלט לאנשים כמוך, כאן כולנו חברים, כאן טוב לנו.\" היא הביטה ישר בעיניי, הרגשתי תחושה מוזרה, כמו ערפול חושים ואז הנהנתי.
\"אני שמחה שאת מבינה את זה,\" היא חייה. \"את צריכה עד זמן לנוח?\" המשיכה ושאלה.
לפתע יצאתי מתוך הערפל שעטף אותי והנדתי את ראשי. למרות שכאב הראש לא הרפה ממני לא הרגשתי בנוח להשאר בחדר הזה, וזה גרם לשאלה לצוף במוחי.
\"כמה זמן הייתי… חסרת הכרה?\" שאלתי.
\"שבוע. במשך הזמן הזרקנו לך בעזרת אינפוזיה דם לוורידים אבל הרוב הזמן היית בסדר.\" היא אמרה.
וואו, הייתי מעולפת במשך שבוע שלם.
כשההבנה חלחלה לתוכי הרגשתי צורך בילתי נשלט לקום מהמיטה, נעמדתי על רגליי והבטתי באישה בזמן שהיא חצתה את החדר בחיוך ויצאה דרך הדלת, מסמנת לי לבוא בעיקבותיה.