להיות חזקה – פרק שלישי: שיעורים (חלק 4\5)

אחרי ההפסקה היה לנו שיעור מוזיקה בחדר החזרות של בניין מגמות. המורה הפעם היה בן, קראו לו ליאור, אבל הוא ביקש שנקרא לו לי. הוא היה בעל שיער אפור לחלוטין עור חיוור. הוא היה לבוש בחולצה שחורה של 'הביטלס' וג'ינס שהתאימו לעגיל שעיטר את אוזנו הימנית. אחרי הקראת שמות הוא ביקש מכל אחד אתנו לבחור כלי נגינה. אני בחרתי בתופים, בלאק בחר בפסנתר ואנה בחרה בחצוצרה. הרוב היו גיטרות שונות, תופים ופסנתרים, ורק כמה היו על כלים כמו כינור, חליל ואקורדיון.
לי הורה לתופים לתופף בקצב של אחת, שתיים, שלוש, ארבע חמש, כשכל מספר זוגי הוא על המצלתיים ומספר אי זוגי על התוף אמצעי-ימני. שש צריך להיות שותק.
הגיטרות היו צריכות לפרוט על מיתר אחד כל פעם, מלמעלה למטה.
פסנתרים מנגנים אקורד אחד שהוא הורה להם באחד ואקורד אחר בשתיים.
שאר הכלים היו צריכים לאלתר.
כשהתחלנו יצאה מנגינה ממש יפה, אחרי כמה סיבובים כולנו היינו עקביים ומסונכרנים.
"למה אתם חושבים שזה עבד כל כך טוב?"
שאל לי כשסיימנו להקליט את המנגינה. כולנו ישבנו במעגל והיה כבר אפשר לראות את החברויות שנוצרו במהלך היום. היו הרבה ילדים שהצביעו.
"כן רון."
אמר לי והצביע על ילד שהיה לבוש בגדים די צבעוניים. הוא לבש חולצה ארוכה ירוקה מתחת לחולצה קצרה וצהובה והמכנסיים שלו היו טרנינג ארוכים בצבע אדום. שיערו היה שטני ועיניו היו תכולות. היה לו מראה אופטימי ומלא שמחת חיים, אולי אפילו יותר מידי.
"כי היה לנו בסיס."
אמר רון בהיסוס, מפחד שהתשובה שלו לא תתקבל. לא אהבתי אנשים שמפחדים לענות, אם תעשו טעות, תעשו טעות, לא סוף העולם. לי רשם 'בסיס' על הלוח המחיק בקדמת הכיתה וחיוך התפשט על פניו של רון.
"כן אלה."
אמר לילדה בעלת עור כהה ובגדים ורודים שתאמו את השיער שלה ועדשות המגע שלה, היא נראתה כמו מאפין שוקולד מצופה בקרם ורוד.
"כי הקשבנו אחד לשני."
לי רשם 'הקשבה' על הלוח.
"כן בוני."
החווה לעבר ילדה בלונדינית. במשך היום שמעתי אותה מרכלת עם בנות על אנשים, היא הייתה הפרחה של הכיתה שלנו. רון, הצבעוני, הוא חבר שלה. זה די הפתיע אותי, היא הייתה פרחה שתלטנית והוא היה ילד צבעוני מבפנים ומבחוץ, אם לא הייתי שומעת אותה אומרת את זה לא הייתי מאמינה שהם ביחד.
"כי נתנו לכל כלי את המקום שלו. נגיד, אם כל אחד היה לקוח את הבמה לעצמו לא היה אפשר לשמוע את הגיטרה שלי."
לי רשם 'מקום' ו'שיתוף פעולה' על הלוח. גלגלתי עיניים. כאילו שמישהו רוצה לשמוע אותה, היא אפילו לא יודעת לנגן. לפי מה שהבנתי פיסול זו המומחיות שלה.
"עוד משיהו?"
שאל לי, אבל אף אחד כבר לא הצביע.
"כמובן שכל מה שאמרתם הוא נכון. שיעורי בית,"
שוב נשמעו ההתלחשויות האופייניות לכיתה, אבל לי המשיך כרגיל.
"אני שולח לכם תוכנה במייל, תורידו אותה למחשב ותיצרו מנגינה קצרה על פי מה שלמדתם פה היום."
נשמעו צלילי התלהבות בכיתה, נראה שהם התרגשו.