מותר לאהוב- הקדמה +פרק 1

~הקדמה~
קוראים לי מאדי אני בת 17 וחצי. יש לי שיער שטני ועיינים בצבע דבש , אני גבוהה ורזה וכמו שהחברה הכי טובה שלי אומרת "מושלמת", כן בטח.. אם הייתי מושלמת אז היו אוהבים אותי ורוצים להיות איתי.. אני ממש לא מקובלת, אבל גם לא חנונית.
לחברה הכי טובה שלי קוראים אלכס, היא עשירה ומהממת, יש לה עיניים כחולות ושיער בלונדיני היא בגובה ממוצע ורזה, אני די בטוחה שחצי הבנים מבית הספר מאוהבים בה. היא דווקא די מקובלת אבל כנראה שאני כל כך נוראית ואני לא זזה לשום מקום במעמד החברתי, לפחות היא שומרת שהבנות לא יציקו לי….
עכשיו חופשת קיץ ושולחים אותי ואת אלכס לפנימייה, את אלכס שולחים כי רוצים שתתבגר ולא תהיה תלויה בכסף ואותי שולחים כי שולחים את אלכס.
ההורים שלי שונאים אותי, אבא אף פעם לא בבית ואמא רק רוצה להיות לבד ולהשתכר עם חברות, ככה שיוצא שהבית של אלכס הוא הבית שלי והבית שלי הוא בית שני.
אין לי חבר ואני גם לא כל כך רוצה קשר, בנים רק פוגעים בי…
לפחות ככה חשבתי עד שהגעתי לפנימייה….

~פרק 1~
קמתי בבוקר, שפשפתי את עייני ונתתי לאור להיכנס לתוכן,פתאום הכל נראה לי שונה, האור היה בהיר יותר,החדר המסודר היה מבולגן, בגדים היו זרוקים על הרצפה ומזווה אחת גדולה עמדה באמצע החדר, הכל נראה לי טוב יותר משום מה…. ידעתי שאני יכולה להתחיל מהתחלה,בלי דעות קדומות בלי כלום!
הסתכלתי במראה והתחלתי לסרק את שיערי, ראיתי שחיוך דפוק תקוע לי על הפנים, זה רק גרם לי לחייך עוד יותר.
התלבשתי והתארגנתי וירדתי למטה עם המזוודה, היא לא היתה כל כך כבדה. ידעתי שאת רוב הבגדים שלי אני אקח מאלכס, אני בטוחה שיש לה לפחות 10 מזוודות.
גיחכתי שחשבתי על זה,דמינתי שאני רואה אותה סוחבת את כל המזוודות.
כשהיגעתי לסלון ראיתי את אמא שלי מדברת.
סיגל (אמא שלי):"כן,כן היא הולכת היום לפנימייה!זה אומר הבית כולו שלי! תזמיני את מיקה וגלית אנחנו הולכות לעשות כייף!"
רונית (מי שדיברה איתה בטלפון) : באיזה שעה?
סיגל: "לא יודעת, נראה לי שב.."
היא פתאום שמה לב שאני נמצאת בסלון,
סיגל: "אני יחזור אלייך עוד מעט… ביי"
היא אמרה וניתקה את השיחה. אני לא סובלת את האישה הזאת! אני כל כך שמחה שאני לא אהיה כאן.
"היי חמודה לא ראיתי שאת כאן, את רוצה משהו לאכול?" היא שאלה וחייכה חיוך מזויף , ראיתי שהיא רק רוצה שאני אתחפף מפה כמה שיותר מהר, גם אני רציתי…
"לא אני עוד מעט מאחרת , אני אוכל בפנימייה. אני חייבת לעוף ביי" אמרתי ופתחתי את הדלת.
"ביי חמודה" אמא אמרה וסגרה אחרי את הדלת. נשארתי מול הבית עוד כמה שניות, חושבת כמה אני אתגעגע למיטה החמה שלי , לכרית שאליה בכיתי כמעט כל לילה, אבל אז שמעתי את אמא שלי אומרת "היא סוף סוף הלכה,אפשר להתחיל לחגוג!"
ומיד התחרטתי על כך שחשבתי שאני אתגעגע למקום הזה.
הלכתי לתחנת האוטובוס, התיישבתי במקום הפנוי ושמתי את המזוודה לידי, בעצם הקדמתי ב40 דקות לפחות אבל רציתי קצת זמן לעצמי… ה"זמן לעצמי" נגמר ממש מהר, אחרי 2 דקות ראיתי דמות בשיער בלונדיני,לבושה בורוד מנופפת לי בידה כשהיא סוחבת הרבה מזוודות.
"היי אלכס!" צעקתי לה והתקדמתי לעברה כדי לעזור לה עם המזוודות,
"היוש" היא אמרה וחיבקה אותי, לקחתי 2 מזוודות מידה והלכתי לכיוון התחנה,
"וואי ממש תתודה שאת עוזרת לי" היא אמרה וגררה את שאר המזוודות מאוחריה,
"הכל בשביל חברה" אמרתי וחייכתי אליה
"אני לא מאמינה שנהיה ביחד כל הקיץ!" היא צרחה והיפלה 2 מזוודות לכביש,
"אני לא מאמינה שאנחנו תקועות בפנימייה" אמרתי והלכתי להרים את המזוודות שנפלו,
"אוי נו באמת! הפנימייה הזאת אמורה לדכא אותי לא אותך!" היא אמרה והסתכלה עלי, ידעתי שממש לא אכפת לה שהיא הולכת לפנימייה באיזשהו חור,אבל ראיתי שאכפת לה מזה שאבא שלה חושב שהיא מפונקת וילדותית.
הגענו לתחנה והתישבנו, המון ילדים היגיעו לתחנה,רובם הגיעו במוכניות ספורט מפוארות או במכוניות שחורות גדולות. ראיתי מלא מלא בנות נאבקות להוציא את המזוודות שלהם מהמכונית וצרחו על ההורים שלהם קללה אחת אחרונה בגלל שהם שולחים אותם לשם "אל תטרח להתקשר!" או "אני שונאת אותך!" וכל מיני כאלה…
הסתכלתי על המזוודה הקטנה שלי, אלכס הרגישה שאני לא מרגישה בנוח.
"היי תתעודדי, את לא היחידה כאן שלא עשירה את יודעת התוכנית נקראת "עשירים וחבריהם" יהיה לך כיף אל תדאגי" היא אמרה וחיבקה אותי, אלכס תמיד יודעת מה להגיד.
היגיעו האוטובוסים ,2 לילדים ו3 לחפצים, זה היה ממש מגוחך בעיני אבל מתברר שכמעט ולא היה מקום לכל המזוודות,את שלי הכניסו אחרונה ובקושי…
עליתי לאוטובוס והתיישבתי ליד אלכס.
"ראית כמה בנים חמודים יש פה?" היא אמרה וצחקקה,
"אוי אלכס.." אמרתי וגלגלתי עיניים,
"אני הולכת למצוא לך חבר" היא אמרה נחושה,
"אני לא רוצה חבר בפעם המאה אלף!" אמרתי ונשענתי על החלון.
פתאום עבר מישהו לידנו, היו לו עיניים כחולות כמו הים ושיער שטני מדהים. ראיתי איך אלכס מסתכלת עליו וקלטתי שלכמה שניות גם אני הסתכלתי עליו ככה.
פתאום הוא עצר לידנו ואמר,
"היי, אני ריאן" הוא הושיט את ידו ואלכס לחצה אותה במהירות,
"היי, אני אלכס וזאת מאדי" היא אמרה ואני נופפתי ביד,
"תנו לי לנחש ,את העשירה" הוא אמר והצביע על אלכס "ואת החברה שלה" הוא אמר והצביע אלי,
"אתה ממש גאון" אמרתי לו בזלזול, בהתחשב לכל היהלומים שהיו על אלכס והבגדים המפוארים לה לעומת הבגדים הפשוטים שלי לא היה כל כך קשה להדיל מי בינינו מה,
"תודה על המחמאה" הוא אמר וחייך חיוך כובש, "נתראה בפנימייה בנות, להתראות מאדי"
הוא אמר והלך למקום שלו.
"אני חושבת שכרגע מצאנו את החבר שלך" אלכס אמרה וחייכה,
"שלא תחשבי על זה אפילו, הוא עוד מפונק ומטומטם שמנסה להגיע אלי כדי להתחיל איתך"
אמרתי,
"אוי באמת! אם הוא היה רוצה להתחיל איתי הוא היה עושה את זה" היא אמרה והניפה את השיער שלה אחורה,
"בסדר.." אמרתי בצניות וחזרתי להסתכל לחלון.
הדרך עברה מהר מאוד. פתאום הגענו לשביל אפר שכל האוטובוס התחיל לרעוד.
"וואו… ווא…מה זה?" אלכס שאלה אותי,
"אבנים, שביל עפר, לחזור על זה לאט יותר?" אמרתי וחייכתי,
"מצחיק מאוד.." היא אמרה ופתאום עלינו על בור גדול וכל הילדים קפצו,
"כואב לי התחת" אלכס קיטרה ואני צחקתי.
עצרנו ליד מבנה ענק וישן, הקירות שלו היו עשויים ואבן ושביל כניסה גדול הוביל עליו, בצדדים היה משטח דשא ענק ועצים גדולים שהיה אפשר לשבת מתחתיהם ולהנות מהצל.
כל הילדים יצאו מהאוטובוס ולקחו את המזוודות שלהם. אלכס החזיקה לי חזק את היד ואני חייכתי אליה.
בתחילת שביל הכניסה עמדה אישה, בת 40 לכל היותר עם שיער אסוף ומסורק ובגדים קפדניים בצבע כחול.
"שלום שמי המנהלת בריגס, אני המנהלת של כל הפנימייה ושל התוכנית שלכם,אני מקווה שתהנו ותלמדו ערכים חשובים.החוקים כאן מאוד ברורים , בלי ריבים, בלי קללות, בלי מכות, בלי מלחמות אוכל ובלי צעקות מי שיעבור על החוקים ישלח לשיחה ואם יעבור עליהם שוב ישלח הביתה במיידי!" היא אמרה וחייכה אלינו, למרות חיוכה פרצופה נשאר רציני כשהיה, "עכשיו אחרי שהבנו אחד את השני, ברוכים הבאים לפנימיה!" היא אמרה.
אני הסתכלתי על המבנה הגדול והתחלתי לצעוד ביחד עם אלכס פנימה…..