הכל כתוב והרשות נתונה..

את חייבת אני אומרת לעצמי,
בשבילך בשביל עצמך.
תשכחי.
אני מתאמצת,
מנסה בכל כוחי.
אבל לא.
אני לא אשכח, אני בטוחה.
אבל את חייבת אני חוזרת ואומרת לעצמי.
איך, איך תשכחי? אומר הצד השני שלי.
איך תשכחי מישהו שנתן לך כל כך הרבה מה לזכור,
איך תשכחי ריחו,
איך תשכחי את קולו,
איך תשכחי את כל אותם רגעים שעטף אותך בחום והביט בעינייך הדומעות.
את לא תשכחי.
את תחיי עם זה,
תתגברי על זה,
אבל תמיד תזכרי.
ואם והוא ישוב את תדעי שזה מה שהיה צריך לקרות.