הם היו קיימים/לעד אזכור

הם היו אהובים, אך עכשיו הם אינם,
לאט לאט הם איבדו מכוחם.
יופיים כבר דהה,
אהדתם נמאסה.
אל מתחת לשטיח הם גורשו,
בשקט, בלי לעורר מהומה.

המצב שונה, נוכחותם לא רצויה,
עליהם ללכת בלת-ברירה.
את מקומם מפנים הם לאנשים אחרים,
שגם הם- רק קצת יותר טובים.
הם לעד יוזכרו כראשונים שהיו,
גם אם אותם רק מעטים הכירו.

זה היה קצת קשה, לתת להם ללכת,
אך אין ברירה, זה בגבורה נעשה.
זו לא פרידה לעד,
שכן תמיד אזכור כל מילה.
הם היו ידיי, אך עכשיו-
אמרתי די.