זאבים – פרק שלוש

אולי הזאב
—
״אל תילחץ מאיך שהם מגיבים, טוב? תכבד אותם, אתה לגמרי לא מעוניין בהם כאויבים אחי. ואל תסתור את דברם אלא אם הייתה עד למה שאתה אומר, בסדר?״ אמר ליאון והנהנתי קלות. דלתות המערה היו עשויים זהב טהור, ועליהם חרוטים זאבים, אנשי זאב, אנשים, זאבה ענקית עם שתי תינוקות, לופה כנראה עם רומוס ורמולס… נראה לי? מעולם לא הייתי טוב בהיסטוריה. בעודי צועד במסדרון הצר (בתוך המערה, תהיתי אם יחשבו שאני אדם קדמון, בעוד כמה מליוני שנים, ויצחקו עלי) אני מבחין בפרטים קטנים: קורי עכביש, ציורים עתיקים, זאבים צדים ועוד.
״ברכות, אדוארד המסון! וודאי באת להשלים את היותך זאב למחצה, אכן?״ שאל קול צווחני, שובב אך דיי זקן, כאילו הגובלין ההוא מסטאר וורס הפך לליצן.
״כן…״ היססתי,
״ובכן, אחת עשר הלורדים יזדמנו לפינך, זכור, את תשובותיך הגד אך ורק במחשבה, לא בקול רם!״ הגובלין צווח שוב, ואחת עשר עיניים לבנות, ירוקות, ועוד במלא צבעים הופיעו מולי, כל הזאבים בצבעים שונים, כולם יצאו מפתח אחד, בצד שמאל של האולם הקטן, והם התיישבו על צוק שהיה ממוקם מולי.
׳ברוך הבא, אדוארד׳ שמעתי קול בראשי,
׳מדוע אתה מעוניין להפוך לזאב? בוודאי יש להגעתך לכאן סיבה מסויימת׳
׳אני… אין לי. כפי שהבנתי אני אמור פשוט להיות אחד כזה׳
הזאב השני לשמאלו, שנראה הזקן ביותר, חשף שניים ונהם. ׳אז פשוט נכנסת למערה המטופשת הזאת, כדי להפריע לנו? הילדים של היום, חה! אין להם שום טיפת כבוד, אם זה היה תלוי בי, מזמן היית ארוחה. רק ליתר בטחון, אתה חריף? כי אני לא סובל חריף! יאכס! אתם בני האדם ממצאים דברים כה נוראיים שאפילו עכברים לא מעוניינים לגעת בכם!׳ ׳תודה?׳ שאלתי.
שקט, אולירוס! כעט בני, אתה חייב לדעת שאין דבר ההולך עם ׳פשוט׳ ו׳אין׳. עכשיו הגד לנו, מדוע באת לכאן?׳
׳כי אני חלק מהלהקה, אני מניח… נבראתי להיות חלק ממנה נכון? יש סיבה לכך שחטפו אותי׳ אמרתי, ואט אט הבנתי מה קורה או מה לא. זאבים, אי אפשר להבין אותם גם כשהם מדברים.
׳חה! אתה רק עוד זאב לאוסף שלהם, אם לא היית חצוי, הייתי מרחם עלייך, אני חושב… אך טוב ויפה, נעניק לך את הכוח אם תענה על השאלה הבא: מה שלושת החוקים החזקים ביותר בלהקה? רק כדי לצפות בך מתרסק לחתיכות קטנות בעודך מנסה בכלל להפעיל את חוש הריח׳ צחק הקול, הנחתי שזה אולירוס, אין ספק שהוא השוטר הרע בסיפור.
התעלמתי ממנו, עליי להפגין כבוד ללורדים ׳סליחה, אולי. אבל אתם מצפים ממני לדעת את זה?׳ תבעתי לדעת,
׳איך קראת לי הרגע?׳ נהם הזאב, ׳חוצפה! אם זה היה תלוי בי היית כבר עכשיו נקניקיה! לא חריפה כמובן..׳ נבח אולי.
׳גם שום כבוד לחוקים העתיקים, הייתי שמח ללמד אותך דבר או שניים. אבל אני דיי תקוע כאן, אז אם תצא מכאן בחיים, לך ליקרוא ספרים! אוי אלים שבשמיים! חברך לימד אותך זאת, יש לבחור בדיחות טובות, אהבתי את הטעם של הזאבון ההוא, איך קרואו לו? נראלי לירון? מה זה משנה! בקרוב אוכל לי אחד חדש, אה חבריי?׳ שאל הזאב, ׳שקט! עכשיו ענה על השאלה או מות׳ גער בי המנהיג, או הבכיר, או המלך, או…
׳למדת זאת נערי׳ נשמע קול אישה צלול בראשי שפסק את מחשבותיי ׳זכור את לאונרדו׳, איך לעזאזל לאונרדו דה וי-… כמובן! לאונרדו! נזכרתי בלילה בו ליאון סיפר בדיחות וסיפורים:
״ג׳ייק, תגיד, זה נכון שאם אתה לא מציית לשלושת החוקים הגדולים בלהקת זאבים – כבד את הדרגות הגבוהות, ציית לבכירים ממך, והיה נאמן לאלפא – אתה תסולק מהלהקה? ״ שאל ליאון סביב המדורה החמימה. ולאחר מכן סיפר לנו בדיחה. הזכרונות העלו בי חיוך קטן.
׳כבוד לדרגה הגבוהה…׳ היססתי, ׳נאמנות לאלפא׳ ׳וציות לבכירים ממך.׳
׳אני מתפלא שפרחח כמותך יודע את התשובה. אבל נו טוב.׳ רטן אולי. ׳זכור, עם הכוח שתקבל, אתה נשבע את שבועת הלהקה, תולקה למוות אם תפר את השבועה! זכור שרק זאב בודד חיי ללא חוקים, וזאב בודד מת.׳ הזהירו הזאבים ׳כן או לא? אבל אנא ממך, אמור לא, אתה בזיון, חסר כל כבוד׳ גער בי אולי.
׳כן, אני… אני מוכן… אני חושב׳ ומייד כאב עז פילח את גופי. הדבר היחיד שאני זוכר, זה את אולי צוחק: ׳נו טוב, חימום קטן לפני שאראה אותך מת, אני מקווה שהמוות שלך יהיה מוצלח׳ אמר אולי. ׳אם תעבור את המבחנים כזאב בודד, נרשה לך לשמור על המתת הזאת, אך זכור את שבועתך…׳ אמר המנהיג. איזה יופי. אני מעולף בפעם הרביעית, כמה כיף לי…