אלה האחים שלי, אלה האחים
"אלה האחים שלי, אלה האחים"
כמה כוח יש למשפט אחד. למילה אחת קטנה שעוצרת בחובה כל כך הרבה משמעויות, חלקן גלויות וחלקן פחות.
יש האומרים שבאו ממשפחה שכולה.
יש כאלה שאומרים שלא חוו את הזוועה הזו..
מה אני אומרת? אני אומרת שכולנו באים ממשפחה שכולה.
חס וחלילה, אני כלל לא מזלזלת במשפחות שאיבדו את יקיריהן, אבל דווקא בימים אלה, הימים הקשים והכואבים, אלה שגורמים לצמרמורת בבטן כשרק שומעים עלינם. דווקא בימים אלה אנו הכי מאוחדים שיש. הכי ביחד.
אין אדם אחד שלא מחובר בדרך כזו או אחרת. כולנו ביחד פה.
כשבכל יום בשנה כל אחד עסוק בבעיות שלו, יש כמה ימים שבהם כולם עסוקים בבעיות של כולם. ימים שמזכירים לנו שאנו לא לבד בעולם. נותנים כתף איתנה לאלו שחווים את הדברים חזק יותר מאחרים. משאירים את החיוך ועומדים זקופים אל מול המכשולים הרבים שעומדים בחיינו.
כחיילת המשרתת בגזרה מבצעית, וכמי שהייתה חיילת גם במבצע 'צוק איתן' שהיה לפני כ-9 חודשים, גאה להיות פה בגזרה, בצבא וחיילת בכלל. אני גאה להיות חלק מהמערכת הזו, הכל כך מיוחדת. גאה להיות אחת מני רבים שמשרתים את המדינה.
במבצע ראיתי דברים רבים, שמעתי דברים רבים, ידעתי וחוויתי דברים שרבים אחרים לא ידעו אז. בשביל להתמודד ניתקתי את עצמי מהאירועים.
לפצועים לא היו פניםולהרטגים לא היה שם. הכל כדי להמשיך לתפקד באופן הטוב ביותר, כדי שלא ייפצעו או חס וחלילה ייהרגו במשמרת שלי חברה נוספים.
והיום עמדתי בטקס פה בבסיס, ולאחר מכן ראיתי את הטקס בראשון לציון, ופתאום לכל אלה שהדחקתי היו פנים והיה שם. ופתאום גם יש להם משפחה וחברים שמתגעגעים אליהם ומספרים את הסיפורים שגם אני סוחבת איתי במשך 9 חודשים. הסיפורים שדוחקים בי להמשיך הלאה ולעולם לא לוותר.
היום נשבקתי, אחרי 9 חודשים. היום הרגשתי את כל כובד המשקל של המבצע. חברים שהיו בפנים ולא ידעתי, פצועים שהכרתי ולא רציתי לראות. אחים לנשק. אחים למשינה.
"אלה האחים שלי, אלה האחים".
במותם ציוו לנו את החיים
והיום אני מותחת את חזי בגאווה אמיתית
לכבודם. איתם.
תגובות (1)
את בנאדם מקסים, לפחות ממה שאני קולטת מהכתיבה שלך. את יודעת להביע את עצמך בצורה אמיתית ומרגשת.
האמת היא שאין לי ממש מילים הפעם. אני קוראת את מה שאת כותבת ותחושה אדירה ממלאה אותי, ואני לא יודעת איך לקרוא לה, אך היא טובה, אני בטוחה.