זיכרון
ימי זיכרון, ימים מיוחדים שלנו, של העם שלנו
ימים שאנחנו צריכים לזכור ובחיים לא לשכוח. לא לשכוח את כל הששה מליון בשואה ולא לשכוח את כל הגיבורים שלנו שנלחמים כל הזמן עלינו, על המדינה שלנו.
משום מה תמיד בשבועות האלו אני מרגישה כאילו יש לי אבן על הלב, כאילו החיים שלי הם מזויפים. שאני לא באמת יהודיה אם לא עברתי את השואה או שאני לא ישראלית אמתית עד אני לא 'ימות בעד ארצנו.'
לפני כמה ימים הבנתי שאני כן יהודיה אמיתית גם אם לא עברתי את השואה, ולא , אני לא מדברת על התפילות והברכות. אני מתכוונת למהות של להיות יהודי , לזכות להיות יהודי . להרגיש שייכת לעם.
היהודים בשואה חוו משהו שאני לא מאחלת לאף אחד.
הצפיפות בגטאות, הרעב ובמיוחד ההדחקה של הדת, הרעיון של להעלים עם שלם רק בגלל הדת. כל שנה ביום השואה אני מרגישה נורא מפונקת כמו שאמרתי, שכל החיים שלי הם זיוף ושאנחנו לוקחים כל יום כמובן מאליו. השנה הבנתי שאני לא מפונקת אבל שפשוט החיים שאנחנו חיים הם למען שש המיליון שנספו ולכן אנו צריכים לחיות אותם בצורה הכי טובה שאפשר. לפני כמה ימים הייתי ביד ושם פעם ראשונה שהייתי שם ופתאום הכל היה כל כך אמיתי וכל כך מוחשי. פתאום הדגלים של הנאצים הם לא תפאורה בסרט הם אמתיים מלפני 70 שנה ונראים כאילו רק הניפו בהם אתמול. כל הנעליים של הנספים בערמה אחת כי זה מה שנשאר מהם,נעליים וזיכרונות. כותנת של פסים שנראתה כאילו רק אתמול יהודי סבל בה. הנוף מיד ושם הוא נוף שמשקיף על ירושלים, מזכיר לנו שאנחנו, העם היהודי לוקח את העבר שלנו ומתחזק ממנו. גורם לעבר לקדם אותנו ולפתח אותנו.
ואז מגיע יום הזיכרון לחללי צהל , יום שיותר קרוב אלינו מאשר יום השואה. אולי בגלל שכולנו התגייסנו או נתגייס, אולי בגלל כל המשפחות השכולות שיש ואולי גם בגלל הקיץ האחרון. לכל אחד יש איזושהי סיבה לכך שהיום הזה חשוב לו, הצפירות שמזכירות לנו את כל הנהרגים שנלחמו בשבילנו במלחמות, בשביל שאנחנו נמשיך להתקיים. כל הנפגעים מפיגועים וכו, שנרצחו ביום תמים אחד שהפך בשביל המשפחה שלהם לנוראי.
" טוב למות בעד ארצנו " המשפט המפורסם של יוסף טרומפלדור,
יש שיגידו שהמשפט הזה לא נכון, למה לא טוב לחיות בעד ארצנו?
אני אישית הייתי מגנה על המשפחה שלי ועל החברים שלי ואפילו מתה בשבילם אז טוב למות בעד אנשים מסוייימים ואם ככה טוב למות בעד ארצנו לא ?
אבל, טוב גם לחיות בשביל להמשיך את החיים שלנו בארצנו, הרי אם כולנו נמות בעד ארצנו, מי יחיה בעד ארצנו ?
לדעתי השיר ' עוד אח אחד ' של הדג נחש לא יכול לתאר את ההקרבה של החיילים והתוצאות מכך יותר טוב מאף אחד .
אז כמובן מגיעה יום העצמאות , מהר מידי לדעתי למרות שהמהירות הזאת בין כל ימי הזיכרון מסמלת משהו זה שיש רק 6 ימים בין יום השואה ליום הזיכרון לחללי צהל מסמל את המהירות של העלייה לישראל איך ממלחמה אחת עברנו לאחרת ולאחרת. זה שיש שבוע בין יום השואה שבו התליי הצהוב בצורת מגן הדוד הוא דבר רע לבין יום העצמאות שבו המגן דוד מסמל כוח ועוצמה לעם היהודי חשוב מאוד בשביל להעריך את הזמנים הרעים והזמנים הטובים. המהירות בין יום הזיכרון ליום העצמאות היא בדיוק כמו שהיה , מלחמה ואז מדינה .
מדהים כמה שעברנו הרבה דברים ואנחנו רק מתחזקים מהם. אז כן, יש את מחירי הדיור, העליות במחירים להכל כמעט וקשה לפעמים לחיות פה אבל , לברוח מפה זה לא הפתרון, להפך, צריך לבנות את המדינה ולחזק אותה בשביל 'לקדש' את הימים שהחלוצים עבדו קשה, שהחייילים היו במלחמות ושהציונים אהבנו את הארץ.
" כל דם שנשפך מותיר שובל ריקנות ובעד ארצנו טוב לחיות או למות "
תגובות (0)