זאבים – פרק 2

אני הודיני?
—
מצאתי את עצמי באותו מקום, בתוך האוהל. לרשום לעצמי, לא לקחת שייקים מעובדי מקדונלד מטורפים חובבי עוגיות חמאה. קמתי מהמזרון הקטן שעליו נרדמתי, ולקחתי מבט חטוף החוצה. ופי נפער בלא שליטה, מודהם מהמחנה הענק שניצב מולי. המוני נערים ונערות התהלכו בין האוהלים, כ120 פחות או יותר לפי הערכתי. שבלי אבן הובילו למרכז אוהל ענקי, שגודלו כגודל שניי אוהלים משפחתיים. כל השבילים יחד אליו. כמה מזרקות ניצבו מפוזרות בשטח הנרחב, ועמודי תאורה האירו את הלילה, פה ושם ראיתי כלבי שמירה מתרוצצים בין ההמון, זירות מלחמה היו פרוסות בכל פינה ב׳ריבוע׳ שבו היה ממוקם המחנה. ״היי״ אמר קול צווחני מאחורי. ונער נמוך יחסית, בעל טלטלים קטנים וחומים, עיינים חומות-בהירות, ופרצוף שדוני נגלה לפני. ״ברוך הבא למחנה, מקווה שתשרוד, לא קל כאן. אז קדימה, אחריי!״ הוא עשה את תנועת הסופר מן המפורסמת, ״אני איהיה המדריך שלך להערב, סניור המסון!״ הנער השדוני גיחך, וחזר לתנוחה רגילה. ״איך אתה-?״ שאלתי, ״תירגע, אני רק יודע את השם הפרטי והאישי״ הוא הרמים ידיו בכניעה, וחייך חיוך ממזרי. ״אגב, לאונרדו, אבל קרא לי ליאון, כי לאנדרו נשמע טיפשי, לא?״ הבחור שאל, והנהנתי. ״נו בוא כבר, עוד יחשבו שאתה פריק או משהוא״ ליאון חייך, והוביל אותי אל מחוץ לאוהל הקטן. הציפורים צייצו, היינו מוקפים במין יער, תהיתי לאן הגעתי, ואם אי פעם אראה כת מישפחתי שוב. ליאון נעצר בפתאומיות, שכמעט גרמה לי להתנגש בו. הייתי מרוכז במחשבות שלא במתח לב שהגענו לאוהל המרכזי.
***
״ברוך הבא למחנה, אדוארד המסון״ אמר גבר מזוקן בעל שיער וזקן אפור במעט, אך בעיקר חום. הוא נראה קצת כמו סבא עשיר במיוחד. הוא לבש חליפה סגולה, ומכניסייים צמודות. הוא נראה כמו סבא שמתחתן, בעל טעם נוראי בחליפות בגדים. הערכתי שהוא בן שישים.
״תודה לך, ליאון. אכפת לך ליקרוא לג׳ייק?״ ליאון הנהן נמרצות וחייך חיוך ממזרי אך מתנצל. והחל בהליכה מהירה ועצבנית לכוון פתח האוהל הענקי. באוהל היה רק שולחן כתיבה, מדרגות שיורדות למרתף כנראה. פה ושם מנורות פחם. חות מזה, המקום היה ריק לחלוטין.
״אני יודע שיש לך שאלות רבות כל כך, אך לא אני שיסביר אותן. תבין, אני המנהל של המחנה הזה, שמי הוא מרגוס. מדרכי הקבוצה שלך, הם שיסבירו הכל, ג׳ייק המדריך שלך, הוא כבר יסביר לך את החוקים. לקבוצות יש חוקים פנימיים, אותם המדריך והמדריכה מכתיבים.״ הסביר מרגוס, ״זה אומר שיש גם מדריכות?״ שאלתי, ״כן אבל לך אין, עדיין. הו, שלום ג׳ייק, תראה לידידנו אדוארד את האזור, ודאג לספר לו על… מורשתו.״
״כמובן, אדוני״ חייך ג׳ייק לעברו, ואז לעברי, ולקח אותי לסיור במחנה. עדיין כעסתי על ג׳ייק, על כך שחטף אותי, והרדים אותי שלוש פעמים, אבל ג׳ייק לא נראה כמו בחור שכדאי להיות אויב שלו, ממש לא, אז החלטתי לסלוח לו, מתוך ביטחון אישי לבריאותי.
***
ג׳ייק פתח את פיו ואמר בעודנו מתהלכים על מרצפות האבן האופורות ״טוב אז אתה בעצם הומיני לופוס, וכ-״
״הודיני לופוס?״ שאלתי מבולבל,
הומיני לופוס, איש זאב, אבל אנחנו לא מגדירים את עצמנו ככה״ הסביר.
״בדיחה טובה, עכשיו תסביר לי, מה זה המקום הזה״
״זאת האמת״ ג׳ייק התעקש
״אז… אתה לא צוחק?״ שאלתי, וזה הניד לשלילה.
״אתה אומר לי שאתה מסוגל להשתנות לאיש זאב?״ גימגמתי בפה פעור.
פניו של ג׳ייק התארכו, גופו החל להצמיח פרווה, כל גופו השתנה לזה של זאב ענק, בעל פרווה חומה, ועיינים זהובות.
הבטתי בו למשך דקות, בהלם, בטוח שבכל רגע אתעלף, שוב.
הוא השתנה חזרה לבן אדם, ״סליחה״ אמר ג׳ייק ושיפשף את עורפו.
״ג-… גם… גם… אנ-״ מלמלתי וגמגמתי, ״כן, אתה רק צריך לגשת אל מועצת הלורדים״ אמר ג׳ייק.
״לו… לורד… לורדים?״ שאלתי, עדיין בהלם. ג׳ייק הרגע הפך לזאב, זאב-זאב?
״הם אלה שנותנים לך את הרשות להפוך לזאב, בהתאם לחשיבות שלך״ הסביר בקלילות, ״בכל מקרה, אתה נולדת לבניה של לופה, האם הזאבה-אלה. הזאבים הם בניה, אתה יכול ליקרוא להם לורדים, כיוון שהם כולם מבטנה שלה, כאילו, מאה אחוז לופה בקרטון חלב״ ג׳ייק הסביר, ״אז אני הנכד של אלת-זאבים רומית?״ פערתי פה, מקווה שכל שנייה המשפחה והחברים שלי יקפצו משום מקום ויצעקו ״אכלת אותה!״, אבל זה לא קרה…
*****
״אני יודע שזה הרבה ליקלוט ליום אחד״ ג׳ייק אמר.
״הרבה? אתה לא קולט כמה מופרך זה נשמע ׳היי! אתה נכד של אלה-זאבה מהתקופה הרומית, אתה מסוגל להשתנות לזאב בעל כוחות על, ובונוס על כך שקנית וי איי פי, שם המוצא שלך בלטינית הוא הודיני! תהנה מחיים ממש לא נורמליים!׳״ אמרתי,
חיוך קטן הופיע על פניו של ג׳ייק, ״ואל תשכח, אתה חיי עם חבורת משוגעים״ גיחך ליאון, מאחוריי ג׳ייק. יכול להיות שג׳ייק רגיל שליאון מגיע משום מקום לכאן, אבל אני לא, מיד נפלתי ברגע ששמעתי את ליאון
״מה לעזאזל?! איך? מה?!״ מלמלתי. ליאון גיחך ״סליחה, כשיש לך בעיות בבית הספר – אתה ממציא לעצמך שיטות להעלם״ ליאון אמר ועשה תנועות מערבולת בידיו, כאילו מנסה להעלם ברגע זה.
״באתי להגיד שהלורדים מוכנים לפגוש אותך״ ליאון העיף בי מבט, ״תודה״ אמר ג׳ייק, ״לך אחרי ליאון, הוא מכיר את הדרך״
***
״אז תגיד… אנחנו כביכול ואנחנו זאבים-״ אמרתי בעודנו הולכים ביער,
״זאבים למחצה״ תיקן אותי ליאון,
״זאבים למחצה״ תיקנתי ״אז אנחנו חיים כמוהם?״ שאלתי
״מה?״ הוא עצר ונתן בי מבט מבולבל,
״אתה יודע, צדים, דרגות, ובלה בלה״ אמרתי.
״כן… ג׳ייק הוא זכר האלפא, עדיין אין לנו נקבת אלפא, אף אחת מהן לא נראתה בדיוק בעלת דם אלפא כמו הקודמת…״ אמר ליאון, בנימה עצובה, ופניו הקדירו.
״הקודמת?״ שאלתי בהיסוס.
״תשתכח מזה״
״מי זאת הייתה?״ התעקשתי,
״תפסיק״ הוא הגביר את קולו.
״הכרת אותה?״
״אמרתי תשכח מזה!״ ליאון צעק ועיניו החומות השתנו במהרה לעניו של טורף, צמא להתקפה ודם, אך חושש.
״סליחה״ צפצפתי, ממש לא רציתי להכנס לקרב כנגד זאב.
ליאון לקח אוויר, ״סליחה… פשוט בוא״ הוא אמר ועיניו היו אדומות, כאילו עמד ליבכות. ״אני מצטער״ הנחתי על כתפו השמאלית של ליאון יד בחיבה, הוא פשוט המשיך ללכת.