זר מתקרב

שלוש בלילה השמיים צבועים בצבע שחור ועליהם מפוזרים כוכבים אחדים המנצנצים באור אדיש שנראה כאילו הולך לכבות כל רגע , מקסיקו מלאה בגבשושים הנישאים באוויר עקב סערת החול שתקפה אותה אמש, כל גבשוש תופס את מקומו על העלים ועוטף אותם באבק. משב הרוח מתנגש עם גבשושי האבק ומכסה את גגות המכוניות. בהמשך הכביש המהיר אפשר להבחין ביער מצד שמאל ואם ניכנס קצת יותר פנימה נמצא שורת בתים המוקפים בגדרות לבנות נמוכות ומנורות המאירות על המדרכות. בפינה הימנית ביותר בכביש נמצא בית מספר 8 ובו גרה נערה צעירה ויפהפייה בשם נינה בעלת שיער ארוך וחום גובהה ממוצע ומבנה גופה קטן ונשי.
"גארי חמוד , איפה אתה?" נשמעת שריקתה של נינה באוויר "גארי מתוק הנה אתה , כן מי הכלב הכי יפה וחמוד בכל העולם? הנה קטנצ,יק שמתי לך אוכל בצלחת" נינה מתיישבת בשולחן בפינת האוכל , ופותחת את מחשב הנייד שלה על מנת להמשיך את הסיפור שאותו התחילה לכתוב. נינה בת 22 והיא עובדת בתור מלצרית במסעדת קפה קטנה ומנומסת המוקפת באווירה ביתית וחמימה בסגנון אירי הסמוכה לביתה , על מנת לחסוך כסף ללימודי ספרות. היא גרה לבד מפני שהוריה למדו אותה להיות עצמאית כבר מגיל קטן , כיום הוריה חיים במרחק שעה נסיעה ממנה וסומכים עליה שהיא יכולה לנהל את חייה בבית לבד. "איך אני תמיד מתעוררת בשעות האלו בלילה , עד שיש לי קצת זמן שינה אני מבזבזת אותו ערה כותבת סיפור שבמילא ימחק מהמחשב שלי מחר בבוקר. גארי אל תסתכל עלי ככה אני רוצה לישון אני פשוט לא נרדמת , אני מניחה שהשעה שלוש על השעון נורא אוהבת אותי משום מה". נינה קמה מהשולחן בפינת האוכל ומתקדמת צעדים ספורים אל הסלון שנמצא ממש ממול המטבח ומאובזר בשתי ספות העשויות מזאמש אך לא אמיתי מפני שנינה אוהבת חיות ודואגת לסביבה. ממול הספות נמצאת הטלוויזיה בת ה32 אינץ ושטיח המכסה את כל ריצפת הסלון. נינה מתיישבת בספה עם המחשב הנייד שלה לידה וסוגרת אותו לעת עתה , היא מרימה את השלט הנמצא על השולחן בסלון ומדליקה את הטלוויזיה. "טוב אני מניחה שאם אני כבר ערה אני אחפש לי סרט נחמד לראות , מתחת לאמת? טוב זה נשמע כמו סרט שיכול להעביר לי קצת את הזמן" בזמן שנינה רואה את הסרט ומעבירה את זמנה עד שתחדל ממעשיה ותתחיל ליפול לשינה עמוקה , גארי ממשיך לאכול עד שהצלחת שלו נשארת נקייה בלי הצורך אפילו לשטוף אותה.
"נינה…נינה…", לפתע נשמע לחשוש קל הקורא בשמה של נינה מחוץ לדלת החלון השקופה הנמצאת לאורך כל הסלון ומובילה אל מרפסת הגן של נינה. נינה קמה בבהלה מהספה ומתקדמת אל החלון , היא פותחת אותו בזהירות ויוצאת אל חצר הגן , היא מתהלכת בדשא המוקף בכמה ארוגות של פרחים ומצידו שקועה לה הנדנדה האהובה על הנינה. "מי שם?" נינה ממשיכה חולפת על הנדנדה ומתקדמת אל השולחן העומד על כמה מטרים מרוצפים בצד החצר ובו נינה נוהגת לשבת ולצייר את החולף בראשה בשעות הבוקר המוקדמות. "אאוץ , כמעט שכחתי שצומחים לי קוצים בחצר , אח אני מבינה שהקוץ הזה לא רוצה לצאת , מצאת עם מי להתעסק קוץ זהיר ומעצבן" לאחר שנינה מצליחה להוציא את הקוץ מרימה את ראשה קלות ורואה מרחוק איש גבוה לבוש ז'קט ומכנס שחורים ועל ראשו מסכת שק שעשויה מעור וקשורה חזק מאחורי צאורו כמו מחוך , נינה קופאת במקום והאיש מתחיל קלות להתקרב אליה בצעדים ספורים , המרחק בינם מתחיל להצטמצם נינה רוצה להזיז את רגליה ולרוץ חזרה לביתה להזעיק עזרה אבל מרגישה זרמים העוברים בראשה מכף רגל ומשם לאורך השוק , לאט לאט נוגעות בירך , ממשיכות למעלה לאיבר מינה , משם למעלה אט אט לעגן ומשם מטפסים לאזור החזה , ובסופו אל גרונה. הזרמים מתחזקים ומכווצים את גרונה של נינה , נינה מרגישה את ההתכווצות הישר על צאוורה ופנימה אל תוך המתרחש בגרונה , בעורקיה העוברים בתוך הדם שנהיה יותר ויותר סמיך הזר מתקרב אליה והיא מרגישה את הבל פיו ונשימותיו על פניה , היא מביטה הישר בתוך עיניו ורוצה לצעוק אך הכאב מתגבר ונינה מאבדת את נשימתה עד שבום! נינה מתעוררת בבהלה על ספת ביתה, מתנשפת במהירות וממששת את גרונה , התחושה אל גופה חוזרת אליה לאט לאט והיא שוב מרגישה את השליטה על איבריה. היא מנגבת את הזיעה המטפטפת על מצחה , טיפות הזיעה יורדות להן לאט , מקרקפת ראשה , נוגעות בשיער ומחליקות על מצחה החלק ."אוי אני כבר מתחילה לאבד את עצמי, ידעתי שאסור לי להירדם על הספה בשעה כזו ולראות סרט מתח, למה ציפיתי חלומות על סוסי פוני וגבעות מגלידת שוקולד?, גארי? בוא חמוד הנה אתה, אל תשאיר אותי לבד בשעות האלה יותר, טוב? אם אני כבר חולמת חלום רע לפחות תישן לידי להעיר אותי בליקוקים הנורא מעצבים ובאופן מיוחד החמודים שלך בוא זמנית אוקי? אם מישהו היה רואה אותי עכשיו היו חושבים שאני משוגעת שאני מדברת אל הכלב שלי בצורה כזו ועוד מצפה לתשובה ממנו, בוא מתוק נעלה למיטה לישון". נינה עולה במדרגות עם גארי אל קומה שנייה בה ממוקמים חדר השינה , האמבטיה והשירותים שלה. היא נכנסת אל חדר השינה, פושטת מעליה את חלוק הלילה שלה ומורידה בזריקה עדינה את נעלי הבית. היא עולה על המיטה , מרימה את שמיכתה ונשכבת על הכר. "אאוץ גארי, אתה יכול לעלות מכל צדדי המיטה דווקא מאיפה שאני ישנה , לדרוך על הפרצוף שלי ולמעוך אותו? יש לך מזל שיש לך פרצוף כזה חמוד תולעת קטנה שכמוך , קדימה בוא נתפוס קצת שינה לפני משמרת הבוקר שלי" נינה מחבקת את גארי עוצמת את עינה ונופלת לשינה אמנם קצרה אך עמוקה עד לשעה בה תצטרך לקום לקראת משמרת הבוקר שלה במסעדת הקפה "ג'ואי" בה עובדת.

השעה שבע בבוקר , השעון המעורר מצלצל חזק עד שנינה מניפה את ידה על מנת לכבות אותו וגם קצת להוציא עליו אגרסיות של הבוקר. "היי חבר בוקר טוב גם לך" אומרת לגארי ולובשת את החלוק ונעלי הבית ועושה את צעדיה קלות אל חדר האמבטיה בחדרה. שוטפת את פניה ומתיישבת על אסלת השירותים ומהרהרת על מה שיתרחש בלילה, המחשבות על החלום הובילו אותה להתחיל לחפור קצת שוב בעברה, היא אף פעם לא סיפרה את זה לאף אחד, היא אף פעם לא יכלה לספר למישהו את מה שקרה, מה שרודף אותה כבר שנים אפילו לא להוריה שהיו קרובים אליה קרבת חברים. הטלפון מצלצל וקוטע את מחשבותיה , "הלו, או היי קייטי מה נשמע? כן התעוררתי לפני עשר דקות אני חושבת שאשב קצת במרפסת ואשמע שירים את רוצה לקפוץ אלי ונלך למשמרת יחד?, מעולה פשוט תיכנסי שאת מגיעה, ביי" קייטי היא חברתה הקרובה של נינה והן מכירות כבר מהתיכון, הן החליטו יחדיו לעשות את הצעד של לקנות בית לבד ולעבוד על מנת לחסוך כסף לקריירה בעתיד, קייטי גרה מרחק של עשר דקות הליכה מביתה של נינה והן נוהגות לבלות רבות יחדיו. בזמן שקייטי עושה את דרכה לביתה של נינה, נינה כבר מאורגנת לקראת העבודה, לבושה בבגדים שחורים ומגפיים שחורות. היא יורדת במדרגות ויוצאת מהסלון אל חצרה ומתיישבת בנדנדה שכל כך אוהבת ושוב שוקעת במחשבות על ליל אמש ומתחילה לדבר לעצמה "אני לא מבינה למה אני מייחסת כל כך הרבה חשיבות לחלום מטופש, הרי זה רק חלום בלהות, או יותר נכון התת מודע שלי שקולט מה שמתרחש בסרטים , חח איאי אני מרגישה לפעמים כמו משוגעת, אבל משום מה תחושת הבטן שלי אומרת לי שמשהו אחר מתרחש פה, מה אם אני לא מדמיינת דברים אחרי הכל?"
בוו! "אלוהים קייטי הבהלת אותי, אמרתי לך להיכנס חופשי אבל לא לגרום ללב שלי לפעום מאה פעימות בשנייה! " "אני מצטערת פשוט זה היה כל כך דורש, את היית צריכה לראות איך ישבת לך ככה בוהה בשמיים ופשוט חושבת , זה היה נראה כאילו העברת את כל מפעל החיים שלך באותם רגעים, אני כבר אתחיל לחשוב שמשהו מטריד אותך מותק" השיבה קייטי. נינה רצתה לענות לה משהו מתחכם, כי היא יודעת שתמיד קייטי יודעת לקרוא אחרים רק מלהביט בהם, אבל כרגיל קייטי צדקה ונינה באמת הבינה כמה היא מוטרדת במחשבותיה, היא הסתכלה על הדשא וטיפות הטל הקרות שעמדו בקצוותיו וקייטי קטעה אותה שוב ואמרה "הלו, כדור הארץ לנינה, מה יש לך אני כבר אתחיל לדאוג, טוב קדימה בואי נלך לפני שנאחר וסבסטיאן יפטר אותנו" , נינה הסתכלה בעינה של קייטי וחזרה שוב למציאות והשיבה " כן חתיך חתיך אבל שמוק רציני, טוב בואי נזוז ואני בסדר את מכירה אותי פשוט בוהה לי לפעמים" אבל היא ידעה במעמקי ליבה שזה לא נכון ומשהו גדול יותר מטריד אותה.
קייטי ונינה החלו ללכת במורד הרחוב , השמש סינוורה את כל העוברים והשבים והסביבה הייתה נקייה כאילו לא הייתה שום סופת חול אמש. המדרכה שהכילה סדקים אחדים ובתוכם לכלוך מצטבר במשך הזמן העסיקה את מחשבותיה של נינה ולפתע שוב . ההרגשה שלא הייתה רוצה לחוות שוב לעולם מסיוט הבלהות שלה אתמול בלילה הופיעה. היא החלה להתנשף במהירות ולהרגיש את הזרמים שובים את גופה כבן ערובה ונשימותיה הולכות ומדללות עד שמאבדת אותן לגמרי ונלחמת על מנת להשיבן חזרה. "נינה! נינה!! אלוהים מישהו?? נינה מה קורה לך, אני לא יודעת מה לעשות אלוהים נינה!!" ובמכה חדה אחת חוזרת נשימתה של נינה חזרה היא מרימה את ראשה ומשתעלת עד שמרגישה את מיתרי הקול שלה כמעט שנקרעים. היא מרימה את ראשה ושומעת את כל המתרחש מסביבה חלש, ומהדהד. היא רואה את קייטי מנסה לעזור לה וצועקת לראות אם היא בסדר אבל עוד מרגישה שנעה בין שני עולמות ומסביבה הכל זז בהילוך איטי שלא מרפה ממנה, היא מסתכלת קדימה ובסוף הכביש באמצע של שני שבילי העצים הוא עומד שם, מסתכל באימה ולא זז ממקומו, נינה מצליחה לראות רק את עיניו הירוקות שחודרות במבטו אליה ומשתקות אותה מאימה. היא מצליחה לאט לאט לחזור אל המציאות מסביבה ושומעת את קייטי שלא מפסיקה "אוי אלוהים נינה את כמעט עשית לי התקף לב! אני חשבתי שאני הולכת לאבד אותך, מה קרה לך את מוכנה להסביר לי?!" … "שם… הוא לא מפסיק להסתכל.. הזר מקדימה.. " משיבה לה. "על מה את מדברת נינה אין פה אף אחד" נינה מסתכלת שוב קדימה ורואה את הרחוב ריק מאנשים היא לא מאמינה למראה עיניה, הרי הוא לפני שנייה היה פה והיא כמעט בטוחה שהוא זה שגרם לחנק בגרונה. היא מנסה להבין מה לעזאזל מתרחש פה, או שזו בדיחה רצינית של מישהו על חשבונה או שהיא מתחילה לאבד את דעתה?..