FOREVER AND ALWAYS

השעון המעורר צלצל ארבע פעמים,בתשישות מוחלטת פקחתי את עיניי,
הצצה מהירה בשעון גרמה לי להבין שאני מעט מאחרת, התלבשתי ונעלתי את נעליי בזריזות,
כן..היום היום האחרון של בית הספר, יום שמבחינתי הוא גורלי ביותר…
הבטחתי לעצמי משהו בסוף שנה שעברה, זאת הייתה ההחלטה הכי גורלית בחיי.
נשבעתי לעצמי שאחרי שלוש שנים שאני אוהבת אותו,ביום האחרון של י"ב אספר לו ומה שיקרה אחר כך, זאת בעיה שלו, או שלי, או של שנינו. " שנינו,אנחנו,אני והוא,הוא ואני…" צמדי מילים שמבטאות כל כך הרבה עבורי ..
הכי מצחיק שאני אפילו זוכרת את היום בו הכרנו, זה היה כל כך מזמן..
בתחילת כיתה א', כשהמורה ביקשה ממנו לכתוב את שמו והוא לא ידע, בתמימות הצעתי לעזור לו, אך הוא הגיב בכעס " אני יודע לבד טיפשה" צעק והוציא לי לשון, המורה נזפה בו ואני זוכרת שממש נפגעתי ובכיתי באותו היום, (כן הייתי ילדה אובר רגישה) ואז הוא בא וביקש סליחה והציע לי מהסוכריות שלו. מאז..מאז אנחנו החברים הכי טובים, או לפחות היינו, עד כיתה י', אז אני פשוט התאהבתי בו, וכמה שניסיתי להדחיק את הרגשות האלה, הם עלו והציפו אותי כל פעם מחדש.. כל פעם שהוא היה מדבר איתי על בחורה שהוא יוצא או יצא איתי הלב שלי היה נצבט מקנאה, אבל כל הזמן הזכרתי לעצמי שאני החברה הכי טובה שלו…אנחנו החברים הכי טובים.
שלוש שנים תמימות שאני מאוהבת בו, בשנה שעברה זה כבר נהיה קשה מידי להכיל, אך לא הצלחתי לאזור מספיק אומץ כדי לספר לו..אבל הבטחתי לעצמי שבסופו של היום האחרון בי"ב אספר לו..יהיה מה שיהיה. גאאאאד אני כל כך מפחדת!!!

כשיצאתי מדלת ביתי הבחנתי במכונית שחורה חולפת על פניי ועושה פרסה, היא התקרבה לכיווני, עמדתי בשקט על המדרכה כשהחלון השחור נפתח ופנים מחוייכות ומוכרות נעצו בי מבט,ניק.ניק שלי.
"בא לך להיכנס או שאשאיר אותך ככה.. ללכת ברגל? " שאל ניק, חייכתי ונכנסתי לאוטו, איך כל פעם שהסתכלתי עליו ליבי פעם בצורה יוצאת דופן..
ישבתי במושב מאחור והרשיתי לעצמי להתרווח ולעצום את עיניי, עבר עליי לילה לא פשוט של התמודדות עם הגורל ועם עצמי. " היי כיעור" צעק ניק והעיר אותי ממחשבותיי "רוצה להישאר לישון פה ולסיים י"ב שנה הבאה?" שאל בקול מצחיק,שמתי לב שהנהג בו בהה בי,משועשע למדי מהמצב שנוצר, תליתי בניק מבט כועס אך מהר מאוד חייכתי. איך לחיוך שלו יש השפעה כזו מיוחדת עליי…
" היי מתי תפסיק להביך אותי? " שאלתי מצחקקת כשהתקדמנו לכיתה
"בדיוק בעשרים ותשעה לפברואר 2020" הוא ענה בחיוך, גלגלתי את עיניי כלפיו ופתחתי את דלת הכיתה, הכיתה הייתה מלאה והמורה הייתה עם פניה אל הלוח,אני וניק התיישבנו מהר, מחייכים בתמימות אל המורה שבדיוק הסתובבה.
"יש לכם מזל שזה היום האחרון" מילמלה והתיישבה בכיסאה.

לאחר יום מתיש של שיחות ועוד שיחות ועוד שיחות ועוד שיחות, וחלוקת תעודות ועוד שיחות,
סוף סוף היום הגיע לסיומו, ולאחר סבב ארוך במיוחד של חיבוקים,נשיקות והבטחות לשמירה על קשר שוחררנו הבייתה. חיפשתי בעיניי את ניק, ראיתי אותו בקצה של הבניין,ליד הברזייה מדבר עם אחת הבנות. התקדמתי לעברו בצעדים קלים, נושמת נשימה עמוקה בכל צעד.
"היי אל חיפשתי אותך" קרא ניק לעברי ונפרד מהבחורה עימה דיבר.
"היי ניק " חייכתי " אני צריכה לדבר איתך בקשר למשהו..זה די דחוף" אמרתי,מרגישה את הלמות ליבי מתגברות עם כל מילה ומילה.
"כולי אוזן" אמר ניק והצביע על אוזנו מחוייך.
"ניק..אני ממש רצינית, זה חשוב לי בבקשה תהיה רציני" התחננתי
"אוקיי" אמר " קרה משהו אל?" שאל בזהירות
"טוב..זה משהו ש..שקורה לי כבר שלוש שנים, זה לא משהו רע, אבל זה גם לא משהו כל כך טוב.." ניסיתי להסביר אך די כשלתי
" אל..זה אני, פשוט דברי אליי ישיר" ביקש
"אוקיי" הוא רוצה ישיר,הוא יקבל ישיר, נשמתי נשימה עמוקה, הנה זה בא..
"ניק אני כבר שלוש שנים מרגישה משהו בלב, אני כל כך פחדתי להגיד לך, אבל הגעתי למסקנה שעכשיו זה הזמן המתאים..ניק אני אוהבת אותך,אוהבת אותך,אוהבת אותך לא בתור ידיד,הרבה מעבר לידיד ,בתור אהבה..בתור חבר" הוצאתי הכל בבת אחת, הדמעות החלו לזלוג במהירות וניק תלה בי מבט. לא מבט כועס,לא מבט עצוב,פשוט מבט חסר חיים.
הבכי השתלט עליי וברחתי משם כל כך מהר, בלי לתת לו אפילו הזדמנות לעכל.

הלילה שעבר עליי היה עוד יותר נורא מהלילה הקודם, כי בלילה הקודם עוד שמרתי את רגשותיי אצלי, עכשיו רגשותיי אצלו.
כל הלילה בכיתי, הצטערתי, כעסתי על כל העולם ובעיקר על עצמי, טיפשה שלא יודעת לשמור לעצמה דברים,מטומטמת! טיפשה..ושוב דמעות.
נראה לי שנרדמתי בחמש לפנות בוקר,ומאז אני לא זוכרת ממש.
התעוררתי מצלצול הודעה בשתיים בצהריים,
פתחתי את הטלפון בזהירות, ההודעה הייתה מ..מניק.
"היי אל, אני לא יודע למה ברחת אתמול ככה,אבל אני מבולבל ואשמח לדבר על זה, אצלי היום בשמונה" והדמעות שוב החלו לזרום בלי הפסקה. נרדמתי שוב.

חלמתי חלום. אני וניק ניצבנו על שפת תהום כשלפתע אבן הידרדרה והפילה את שנינו לרצפה, שנייה לפני הנפילה אחזתי בחתיכת ענף וניסיתי להחזיק את ניק יחד איתי
"ניק" צרחתי, " אל תעזוב לי את היד, בבקשה!!!" " אני לא עוזב" הוא החזיר בצרחה,
אבל זה היה מאוחר מידי..ניק נפל.

מהחלום הזה קמתי שטופת זיעה,ידעתי רק דבר אחד,אני חייבת לדבר איתו. חייבת.
הסכלתי בשעון, השעה הייתה שבע וחצי, קמתי, שטפתי פנים והתארגנתי במהירות וכבר הייתי בדרכי לניק,עמדתי מחוץ לדלת ביתו,רועדת מלחץ,תקתקתי על דלת ביתו, שלוש דפיקות קטנות..כמו שאני מתקתקת בד"כ, כשאני לא מחליטה להצהיר הצהרות אהבה..
הדלת נפתחה ומולי עמד ג'ו, אחיו של ניק. " היי אל" אמר בנימה שקטה וחייך אליי,
"ניק בחדר .. " הוסיף.
עליתי במהירות במדרגות ודפקתי על דלת חדרו בזהירות. " רגע " הוא אמר ופתח את הדלת.
תליתי בו מבט עצוב והבחנתי באדמומיות בעיניו..הוא בכה?
"כנסי" הוא מילמל, מסמן לי בידו לשבת, התיישבתי והוא התיישב לידי.
שתקנו במשך כמה דקות שנראו ארוכות כמו נצח עד שניק שבר את הדממה.
"אל" הוא אמר בקול רך ונגע בידי. " את אוהבת אותי?" שאל את שאלת המיליון
לא..סתם אמרתי בצחוק רציתי לומר, " כן " עניתי, עוצרת את הגוש שעלה לי לגרון
" ממתי, ממתי את אוהבת אותי? " שאל
" מתחילת כיתה י' " עניתי בחשש, חשתי בגוש בגרון מאיים לפרוץ,נשמתי נשימה עמוקה כדי להעבירו.
"למה לא סיפרת לי מאז?" הוא שאל, איזה שאלות יש לו לילד הזה…אוף
"אני לא..אני לא רציתי להרוס את הידידות ופחדתי..פחדתי שאתה.." לא הצלחתי לסיים את המשפט
"ומה זה משנה אם תהרסי אותה מוקדם או מאוחר? הרי עדיף מוקדם מאשר מאוחר.."
" עדיף מאוחר מאשר אף פעם" החזרתי לו, הבטתי בעיניו,עמוק, ליבי החסיר פעימה.
" אוקיי..אל, את אמרת את שלך, עכשיו..אומר את שלי " אמר
עצמתי את עיניי, מחכה לפסק הדין, מוכנה לכאב.
אך במקום, במקום לשמוע מילים,
הרגשתי..הרגשתי את מגע שפתיו מרפרף על שפתיי ברכות, זה היה ארוך, מיוחד,מדהים.
התנתקנו מהנשיקה וניק קירב את שפתיו לאוזני " אני אוהב אותך אל, תמיד אהבתי..ותמיד אוהב, ככה בפשטות. מהיום הראשון, גם אני פחדתי לומר, ניסיתי אחרת..אבל היה אותך, את תמיד היית בתמונה,תמיד בתוך הלב, לא השארת לאף אחת אחרת מקום להיכנס. אני אוהב אותך" הוא לחש לי בעדינות. חייכתי לשמע מילים אלה, ליבי רעד.
"גם אני אוהבת אותך, יקר שלי" לחשתי והתחבקנו ארוכות.
"זה לתמיד? " שאלתי בהססנות. " forever and always " ענה במתיקות ונשק לי.
i will love you forever and always לחשתי.