החיים על פי עדן ***פרק 2***

היי לכולם, אני רוצה להגיד לפני הסיפור שאני את השם של הסיפור ל"החיים על פי עדן" כי השם הנוכחי ממש ארוך, אז… תהנו (-;

"או-מי-גד" אמרתי בשק למראה הבית הענקי עם התיקרות הגבוההות והנברשות היפות הסתובבתי קצת בבית, נכנסתי לסלון וראיתי את הפלזמה הגדולה שממולה מוצבות שתי ספות ארוכות ולבנות שבאמצע יש שולחן מזכוכית , יצאתי מהסלון ונכנסתי למטבח הוא היה גדול ומרווח ובאמצעו היה אי משיש .
עליתי לחדר שלי, שבחרתי לפני כמה שבועות שהראו לנו תמונות ובחרנו איזה חדר כל אחד רוצה,החדר הי מעוצב איך שרציתי , הקיר היה לבן ועליוטפט שחור שרשום,"You are beautiful no matter what they say" ,ופשוט חייכתי כשראיתי אותו, כי בשבילי יש משמעות למשפט הזה כי שהייתי בחיפה ירדו על הרבה בנות שהיו פחות יפות מכול החברות שלי וירדו עליהן אז אני החלטתי לרשום את המשפט על הקיר שלי,המיטה הזוגית שלי הייתה ממול לכניסה ומצד ימין היה החדר ארונות ומהצד השני השירותים וליד השולחן כתיבה , וגם מרפסת ,יצאתי למרפסת וראיתי שלקחתי את החדר שהמרפסת שלו פונה לרחוב ולא לבריכה והתבאסתי קצת .
"עדוש,בואי למטה המובילים פה את צריכה להראות להם איפה החדר שלך" שמעתי את אימי צועקת לי.
"אני באה " צעקתי וירדתי במהירות למטה יצאתי מהבית ושאלתי אחד מהמובילים "היי,מה נשמע ?"
"הכול בסדר, הארגזים שלך כתוב עליהם השם שלך ?" שאל.
"כן,כתוב עליהם עדן, שימו אותם בחדר השלישי למעלה,אני גם יעזור לכם " אמרתי ובזמן שהמוביל עלה ללמעלה אני הלכתי למשאית וראיתי את המזוודות שלי, לקחתי אחת מהם כי הן היו גדולות וכבדות , הורדתי מזוודה אחת מתוך חמש גדולות ,העליתי אותה לחדר והתחלתי לסדר את כל הדברים שהמובילים העלו לי לחדר- הספרים לשנה החדשה, המחברות ,הבגדים,הנעליים ,הבשמיים,הכול.
לאחר שעתיים שסיימתי לארגן הכול , הלכתי לחדרו של עוז וראיתי אותו שוכב על המיטה ונשכבתי לידו "קשה אה? צחקתי
"כן אבל אני מיומן כבר " אמר וצחק.
"וואי אני עייפה, אני מקווה שיהיה בסדר מחר "
"להמ שלא יהיה בסדר?"
"לא יודעת, תגיד אתה עדיין בקשר עם הילדים שיהיו איתו בשכבה? עדיין היינו איתם ביסודי "
"כן אני מכיר גם כאלה שלא איתנו במקיף,חבל שלא שמרת איתם על קשר"
"לא נורא,נכיר אותם, אבל אתה זוכר ת ההבטחה שלנו נכון ?"
"אני זוכר, גם אם יש לנו חברים שונים ולא משנה מאיזה עמדת בבית ספר אנחנו נישאר החברים הכי טובים גם בבית ספר וגם בבית , זוכר " הוא צחק.
"יופי" חייכתי אליו ואמרתי" אני הולכת לנוח ביי"
"ביי אחותי " הוא אמר והלתי לחדרי .
השעה הייתה 7 בערב החלטתי להיכנס למקלחת ולאחר שיצאתי נכנסתי למיטה ונרדמתי במחשבות איך יהיה היום הראשון בלימודים, אם החברים שהיו לי ולעוז זוכרים אותי, ואחד מהם אני הכי מקווה שיזכור אותי…..