פעם היינו..

היא לא אוהבת סקס. היא כן נהנית מסקס. אבל היא לא אוהבת. בכל זאת יום יום היא באה אל חבר שלה למיטה. יום יום היא רוצה לחוש נאהבת. יותר משהיא רוצה להנות בסקס היא רוצה לחוש נאהבת. בימים שהוא אומר לה שהוא גמור, שאין לו כח, היא לא מצליחה להירדם. בטוחה שזה הסוף לאהבה שלהם, הסוף למשיכה שלו אליה. סופרת את הימים בהם הם לא נגעו האחד בשנייה. בהם היא לא צעקה לו אני אוהבת אותך תוך כדי שהם נהיים לגוף אחד. מה יותר גדול מזה בעולם? להיהפך לגוף אחד מושלם של שני אנשים אוהבים במיטה גדולה שמצליחה להכיל את כמות התשוקה שלהם.

אך כבר כמה ימים שהיא באה אל מיטתם והוא רואה טלויזיה.   מעדיף את יציע העיתונות, בבונים צועקים מילים והיא מנסה ללחוש לו אהבה. מלטפת לו את אצבעות כפות הרגליים ומנשקת את הבטן שלו. זה תמיד עבד. הוא רגיש לזה. היא עושה לו את זה ותוך רבע שנייה הוא מעיף את השמיכה וזורק את השלט והופך אותה על הגב. אבל עכשיו כבר לא. כל יום נדחה למחר והמחר נהפך למחרתיים. היא מסתכלת על עצמה ומרגישה מכוערת. "הוא לא נמשך אליי", היא מסננת לעבר הדמות שמשתקפת לה ללא שום פילטרים. יורה לעצמה חיצים של ביקורת עצמית. הילדה היפה הזאת שאין גבר ברחוב שלא יסתובב כשהיא עוברת. מסתכלת על עצמה ומרגישה מכוערת. 

היא מגיעה לעבודה כמדי בוקר. מחמיאים לה על הבושם, מחמיאים לה על התסרוקת החדשה וכמה גברים נועצים מבט. מדמיינים את עצמם איתה ללילה אחד. לא יותר. לילה אחד שהאישה שלהם תתחלף בה. כמה כיף לבעלה בטח כשהיא מסיימת מקלחת ובאה אליו. הרגליים הסקסיות והארוכות שלה שייכות לו בלילות ובבקרים מערטלות את גופו ופניו עם שדיה הזקורים. הגופיה הלבנה והפשוטה שהיא באה איתה שמבליטות לה את הכתפיים שמשדרות כל כך הרבה בטחון. השפתיים הורודות שלה בטח מנשקות אותו לאט, כמה קנאה יש אליו. כמה אידיוט הוא הם לא יודעים. 

היא שותה את הנס שלה במשרד הקטן וחושבת על היום בערב. מה יהיה היום כשהיא תחזור? היא תהיה שלו שוב או תהיה של צד אחד במיטה? אולי ההרגל ניצח אותם. הרי בהתחלה הוא היה נוסע במיוחד בשבילה מהמילואים גם לאפטר קטן של כמה שעות רק כדי להרגיש אותה. אולי זה זה. זה ההרגל הדפוק הזה שדופק על דלתות הזוגיות של כולנו. אליהו הנביא של הזוגות שבא ומתיישב ואוכל ושותה בלי שאף אחד הזמין אותו. או שכן הזמנו אותו, היא חושבת לעצמה. אולי אני אשמה והוא אשם גם כי לא ידענו לתחזק את הרומנטיקה ביננו. עוד מסעדה ועוד פאב ועוד סרט ועוד חיבוק בלילה עם בוקר טוב בבוקר בהודעת לטלפון. זה מה שנשאר מאיתנו? 

היא נוהגת הביתה. בוכה יחד עם הגשם שעל שמשת הרכב, הווישרים מעיפים את דמעות השמיים וכפות ידייה נרטבות מדמעות הלבד שלה. היא נכנסת אל ביתם, הוא מחכה לה על הספה ומסמן לה עם העיניים לבוא. "החלטתי לעזוב אותך. אני אוהב אותך, אבל זה נגמר לי. אני כבר לא מחכה שתבואי אליי, אחרות מרגשות אותי. למה לשקר את עצמנו? אני אוהב אותך, אבל עוזב אותך. אין לי אהבת גבר לאישה יותר. מצטער. תמיד אמרתי לך, שמי שנרדם בזוגיות, נרדמת לו האהבה."

היא לא בכתה. רק כעסה, הרי זאת היא שניסתה להבעיר את אהבתם, זה הוא שנירדם. אבל זה כבר לא משנה מי נירדם ראשון, העיקר להתעורר בזמן.