משחקים שבלב – פרק 4

– יום למחרת –
צלצול השעון המעורר נשמע ואילץ אותי לקום לעוד התחלה של שבוע לימודים משעמם. "ארוחת בוקר, למיטה ב-6 כמו תמיד" אמרה מריאנה העוזרת של הבית במבטא צרפתי כבד כאשר נכנסה לחדרי עם מגש עמוס באוכל. "מה שתגידי מרי, רק תכיני לי אמבטית קצף" אמרתי בזמן שלבשתי חלוק מעל הכותונת הקצרצרה שלי. "מיד גברת סמית" אמרה ונכנסה לחדר האמבטיה. אז בשביל להבהיר קצת את הדברים שם המשפחה שלי הוא סמית גונסון. סמית מאמא, גונסון מאבא. ההורים שלי גרושים אבל זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע לאף אחד לא היה טוב בנישואים האלה. לא לי או להורים שלי אז למה לא לפרק אותם ושכולם ירוויחו מזה ?!, אבא ואמא מרוויחים את החופש שלהם ואני יותר תשומת לב ופינוקים.

כמו שהבנתם אני באה ממשפחה עשירה משני הצדדים. לאמא שלי שאיתה אני נמצאת רוב הזמן יש וילה ענקית עם בוסתנים, ברכה מחוממת, בריכה מקורה , חדר כושר, סאונה, גאקוזי, כמה חדרי ארועים ועוד כמה דברים שבן אדם צריך בשביל לחיות את החיים הטובים. הווילה נמצאת על הר גבוה שצד אחד שלו פונה אל הים והיערות והצד השני אל עיר הכוכבים, ניו יורק.
לאבא שלי יש כמה בתים שמפוזרים בכל העולם. אני לא רואה אותו הרבה כי הוא נודד בין כל מיני ארצות, זה חלק מהעבודה שלו.

"מיס סמית, האמבטיה מוכנה" אמרה מריאנה וקטעה את מחשבותי. "תודה מרי" אמרתי ולקחתי נגיסה ראשונה ואחרונה מארוחת הבוקר שלי ונכנסתי לאמבטיה. כשיצאתי מהאמבטיה חיכו לי מסודרים מדי בית הספר המשעממים שהזכירו לי שוב שהשבוע הולך לעבור מאוד לעט. "טוק טוק" נשמעה דפיקה על דלת חדרי ואז היא נפתחה, "אפשר להכינס?" שאלה אותי אמי שעמדה בפתח הדלת "זה באמת משנה מה שאני אגיד ?" שאלתי אותה וגלגלתי עניים. "את צודקת יקירה, זה לא ישנה" אמרה ונתנה לי נשיקה רטובה על הלחי.

"יופי אמא עכשיו כל הפנים שלי מלאות באודם שלך" אמרתי בזמן שבדקתי שהכל בסדר איתי במראה. "את לוקחת את הלימוזינה היום?" שאלה אותי אמא שלי והתעלמה לגמרי מהבעות הפנים החמוצות שלי כלפיה. "ברור שאני לוקחת את הלימוזינה אמא אני לא מתכוונת לנהוג לבד" אמרתי כאילו זה מובן מאליו שילדים בגילי נוסעים בלימוזינות לבית הספר שלהם. "תכחי את הפרארי או תקני עוד לימוזינה" הוספתי ויצאתי מהחדר לכיוון הלימוזינה שכבר חיכתה לי, מוכנה לקחת אותי לבית הספר שבניו יורק. אחרי נסיעה של 20 דקות הגעתי לבית הספר. תיכון קנדוויל בית הספר המפורסם לילדים של האנשים העשירים ביותר בעולם. "אומיגאד, סוף כל סוף הגעת" צעקה דיאנה בזמן שהיא, צלסי, בריגיט ואשלי רצו לכיווני.

"למה לקח לך כ"כ הרבה זמן?" שאלה אותי בריגיט בזמן שהלכנו בשורה, כמובן שאני עמדתי באמצע והחזקנו ידיים. "רילאקס ברי, אני פה נכון" אמרתי לבריגיט וצחקקתי וכולן צחקו אחרי. "אז מה עם ברד ? דיברת איתו?" שאלה אותי דיאנה בהתלהבות. "ברור שדיברתי איתו, הייתה לנו שיחה מאוד מעניינת" עניתי לה בהתלהבות מזויפת, בזמן שאני משחזרת בראשי מה שקרה אתמול בלילה.

"איזה שיעור יש לנו עכשיו?" שאלתי את הבנות. "גיאוגרפיה" אמרה אשלי ועשתה פרצוף, כאילו היא הולכת להקיא. "אויש, זה בלוקר שלי" אמרתי בקול מיואש. "אש, תהיי חברה טובה ותביאי לי את הספר גיאוגרפיה מהלוקר שלי" אמרתי וזרקתי אליה את המפתחות של הלוקר שלי. "ברי, נכון שבא לך ללכת לקנות לי בקבוק מים ?" שאלתי בקול מתמם את בריגיט והיא עשתה כן עם הראש חייכה והלכה. "חכי לי בריגיט" צעקה לה דיאנה ואז הסתובבה אלי "פשוט אני גם רוצה מים" אמרה והסתכלה עלי כאילו היא מפחדת ללכת בלי אישור ממני. "נו…, אז למה את מחכה?" שאלתי בגבות מורמות."לכלום" אמרה בחיוך גדול שעיצבן אותי והתחילה ללכת "חכי רגע דיאנה" צעקתי לה והיא חזרה אלי. "אם את כבר הולכת אז תקחי את התיק שלי איתך, פשוט הוא נורא כבד, אהה ותגידי לברי שאני בעצם רוצה תה" אמרתי לה בחיוך והלכתי לכיתה.