מאהבה אין כבר דרך חזרה (הקדמה)

בעולם שבו קיימים ערפדים, אנשי זאב, פיות, גמדים, ואנחנו, זה עולם קסום.
העולם שאתם חושבים, שיש "אסיה", "אירופה", "אוסטרליה", זה הכל שטויות.
אם אתם חושבים שיצאתם מהיבשת שלכם אתם טועים. זה שקר.
אם אתם בני אדם, אתם לא יצאתם ממה שאתם מכנים "אמריקה".
פיות- "אוסטרליה", גמדים- "אפריקה", אנשי זאב- "אסיה" וערפדים "אירופה".
במקום השמות האלו, "אוסטרליה" נקראת "פייריטי", "אפריקה" נקראת "גמדיה", "אסיה" נקראת "יריחו" ו"אירופה" נקראת "ערפדיטי".
נחשו איפה אני?
ערפדיטי.
המקום הכי שווה שקיים.
מה עוזר היכולת להפוך לזאב שבנשיכה אחת אתה הורג מישהו?
רק התושבים של פייריטי, גמדיה, יריחו וערפדיטי יודעים על קיומם של היצורים האחרים. לעומתינו, תושבי אמריקה (העלובים יש לציין) לא יודעים עלינו, וטוב שכך.
השם שלי הוא אמבר פאוול, בת 16 וחודשיים, כבר לא יכולה לחכות לגיל 17. למה?
כי בגיל 17 מקבלים אישור מעבר לכל מקום חוץ מאמריקה, אני לא יכולה לחכות לצאת החוצה ולהפחיד פיות או גמדים.
החברה הכי טובה שלי היא קייסי מקגוויר, והיא אשת זאב. הכרנו כשבכיתה ח' הייתה משימה להתכתב במכתבים עם יצור אחר (לא כולל בני אדם) והכרתי אותה.
אני יודעת איך היא נראת רק מתיאורים, לא ראיתי אותה והיא לא אותי. היא גדולה ממני בכמעט שנה, ועוד חודש היא בת 17 והיא תבוא.
לפי התיאורים, יש לה שיער אדום חלק (צבוע) ועיניים גדולות בצבע שחור.
אוי רגע, לא סיפרתי לכם עליי.
יש לי שיער ברונטי חלק וארוך, עיניים בינוניות בצבע ירוק בוהק (כמו לכל תושבי ערפדיטי)
וצבע גוף בהיר מאוד.
אז כמו בכל יום, אני מתעוררת לצליל השעון המעורר.
אבל היום, הוא יום שונה.