איכה?

זכור ה' מה היה לנו, הביט וראה את חרפתנו. נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנוכרים.
יתומים היינו אין אב ואם, התערו בהמון הטבוח. מימנו בזיעה שתינו, מזוננו במחיר יבואו.
על צווארנו נרדפנו, ידענו ולא הונח לנו. לא ארצות הברית נתנו יד, ברית המועצות לשבוע לחם.
אבותינו לא חטאו, ואנחנו עונותיהם סבלנו. רוצחים משלו בנו, פורק אין מידם.
בנפשנו נביא לחמנו, מפני חרב הגטו. עורנו כדף לבן נמתח מפני זלעפות רעב.
נשים במחנות עונו, בתולות בערי הצוררים. שרים בידם נתלו, פני זקנים לא נהדרו.
בחורים בפרך עבדו, ונערים כשלו בעולם. זקנים משער שבתו, כלייזמרים מנגינתם.
שבת שמשו לבנו הפכה לתקוותנו הבודדה. נפלה עטרת ראשנו, אוי-נא לנו ומדוע?
על-זה היה דווה לבנו, על אלה חשכו עיניו. על בתנו הנטושים, רשעים צעדו-בם.
אתה ה' לעולם תשב, כסאך לדור ודור. למה לנצח תשכחנו, תעזבנו לאורך ימים?
השיבנו ה' אליך ונשוב, חדש כימינו כקדם. כי אם מאס מאסתנו, קצפת עלינו עד-מאוד… האם זאת סיבה מוצדקת?