הסבל
הכל נראה שחור, הייתי בחושך ואיתי היו עוד המון.
היה צפוף, חם מחניק ומפחיד, המון אבק נפל עליי אבל אני? לא יכלתי לזוז.
שמעתי היום מישהו אומר: 'מחר נעביר את הסחורה למשאית'.
האם אני הסחורה המדוברת?
ואם כן לאן יקחו אותי?
במחשבות אלו נרדמתי באפלה שאפפה את המקום.
שש בבוקר התעוררתי מהרעש, המון אנשים הולכים ולוקחים עוד כמוני בגסות לתוך המשאית, זרקו אותם שם, מוזנחות, בלי להתחשב במצבם.
והנה הגיעו גם אליי, לא יכלתי לזוז, איש גדול תפס בחוסר רגישות וזרק גם אותי לתוך המשאית.
הנסיעה התחילה כנראה, מטלטלת ומהירה
היא הייתה ממש סבל ועוד יות צפיפות ממקודם, ריח בלתי נסבל של ריקבון והמון כמוני זרוקות בתוך המשאית ולא יכולות לזוז.
המשאית עצרה, כנראה הגענו.
דלתות המשאית נפתחו ברעש גדול וכמה אנשים הביטו פנימה
אחד מהם אמר: 'סחורה טובה, בבקשה הניחו אותה שם' , הוא הצביע לעבר מחסן מלוכלך ואפל, כנראה נצטרך שוב לשהות במקום מצומצם ומחניק.
האם אלה חיים שמגיעים לעגבניה?
תגובות (2)
אני ציפיתי לאיזה שהוא סיום עצוב, אבל שורתהמחץ האחרונה גרמה לי לחייך. אנישמחה שקראתי. ברוכה הבאה לאתR! זה ממש טוב לסיפור ראשון, גבירתי. תמשיכי לכתוב ואני מצפה לעוד, (צממליצה לשנות את הז'אנר לסיפורים קצרים ולא סיפורי עם…)
תמשיכי לכתוב!
אליה\ן
תודה רבה :))