אחרי הכל עדיין- פרק 7.

פרק
מנקודת המבט של איתי-
התעוררתי בבוקר, בזמן לאימון, מרגיש ששתי הידיים שלי נרדמו. כוסאמק, שונא שזה קורה. פתחתי את העיניים וראיתי שתי בחורות ערומות משתי צדדיי. אוואה, עכשיו ברור למה הן נרדמו.
״בנות״ אמרתי. ״בואו נקום״ לחשתי לאחת באוזן.
״בא לי להישאר ככה לנצח״ היא לחשה לי וליטפה את החזה שלי. חמודה.
״יש לי אימון עוד רבע שעה״ לחשתי לה בחיוך כשהיא עלתה עליי.
״יש דברים יותר חשובים מאימון״ היא מלמלה בחיוך והתיישבה עליי. חייכתי והבטתי בה, בחורות זה עם חרא. שוכבת לידי חברה שלך ולא אכפת לך?
״פלח תרים תתחת יוצאים!״ דביר צרח מבחוץ.
״אמר לך להרים תתחת״ היא אמרה בחיוך.
״אני באמת חייב לזוז חיים שלי״ אמרתי והתיישבתי. היא התכופפה לחולצה שלה.
״אבל היה תענוג״ אמרתי לה בחיוך ונישקתי אותה.
״אתה תמיד יכול להתקשר בובי״ היא מלמלה ונישקה את הכתף שלי, והסתובבה בחדר בחיפושים אחר המכנס שלה.
״מה השעה?״ השנייה התעוררה. ממש מסיבת פיג׳מות פתחתי פה.

יצאתי מהחדר, מוכן לאימון.
״כמה זמן לקח לך טמבל״ דביר שאל וקשר את השרוכים של הנעלי ספורט שלו. הבטתי בו בגיחוך, מופתע שהוא לא שמע רעש כל הלילה.
״העפתי בגללך שתי בחורות דבש, דורש פיצוי״ אמרתי לו והוצאתי מהמקרר בירה פתוחה.
״מישהי לקשר רציני?״ הוא שאל. הוא באמת שאל את זה?
״אם כן אז בכיף תהנה, אני אגיד לניסים שאתה מתעכב ואדפוק איזה תירוץ טוב..״
״הכל טוב עבודי, שום קשר רציני לא נראה באופק״ אמרתי בחיוך וסיימתי את הבירה.
״מה יהיה איתך תגיד לי, חייבים למצוא לך מישהי נורמלית״ הוא מלמל. סגרתי את המקרר וגירדתי בראש.
״עזוב אותך, לא רוצה להיכנס לזה״ אמרתי בשקט ובלעתי רוק, שונא להיזכר באלינור. היא נקראת נורמלית?
״זה יעשה לך טוב אחי, תראה אותי ואת דנה״ הוא התעקש.
״תראה אותי ואת אלינור״ אמרתי בעצבנות. הוא שתק והסתכל עליי.
״מה הקשר אלינור״ הוא מלמל וסידר את הבגדים שלו.
״אין קשר?״ גיחכתי. ״ראינו שנינו כמה טוב עשה לי לאהוב מישהי״ אמרתי, מנסה לא להתבאס שוב.
״לא רוצה שוב פעם לשבת כמו זין ולבכות אחי, פשוט לא רוצה״ אמרתי ונשמתי במהירות, נזכר בתקופות יותר חשוכות.
״עזוב פלח. מצטער שנכנסנו לזה, בוא לאימון״ הוא אמר בשקט ופתח את הדלת. שתקתי ויצאתי מהבית.

מנקודת המבט של דביר-
״רואים אותכם הערב אה?״ חג׳ייג׳ שאל אוצי ואת פלח בחיוך.
״בטח נשמה״ איתי אמר בחיוך. מה פספסתי
״רואים אותנו איפה?״ שאלתי.
״יום הולדת לעובדיה כפרה, שכחת?״ איתי שאל בחיוך.
״אתה יודע מה חשבתי?״ חג׳ייג׳ פנה אליי בחיוך.
״אה?״ שאלתי, חושב בינתיים בראש מה עושים עם היום הולדת המזדיינת הזאת. הוא יביא את אלינור. פעם אחת הם לא נפגשו בנס, פעמיים? זה כבר מוגזם.
״אליני ודנה, חברה שלך, יכולות להיות פצצה של חברות״ הוא אמר. שיט!
״וואלה״ מלמלתי בחיוך. פאק אני לא מספיק מתוחכם בשביל להתמודד עם כל זה אלוהים
״יאללה עפתי, נראה אותכם״ חגי אמר והלך משם.
״אליני?״ איתי גיחך.
״לחברה שלו קוראים אלין״ אמרתי במהירות ובעצבנות, מנסה להוריד את החשדות שאולי קיימות אצלו.
״אוקיי אחי, אל תהרוג אותי״ הוא צחק ושם את המגבת שלו בלוקר.
״אני מת מרעב, אייל הזמין מקום בקבוע, אתה בא?״ הוא שאל.
״בטח״ כחכחתי בגרון והלכנו משם. קיבינימט, זה יהיה יום ארוך ומטומטם.

מנקודת המבט של דנה-
״יהיה בסדר, אני ואתה תמיד נהיה לידו ונוודא שהוא מתחיל עם כל בחורה חוץ מ..מנה״ אמרתי לדביר בשקט בדרך ליום הולדת של נועם עובדיה, אחד השחקנים מהנבחרת.
״אם נעבור את הלילה הזה בשלום אנחנו מתחתנים״ הוא מלמל. צחקתי ונישקתי אותו.
״אתה יותר ממוזמן להציע, אבל לא מבטיחה לך שהתשובה תהיה חיובית״ לחשתי בהתגרות.
״מי רוצה להציע לך מכוערת״ הוא מלמל ונישק אותי.
״שניכם מכוערים, תפסיקו כבר מגעילים״ איתי מלמל והלך לידנו. מסכן שלי, אני באמת לא יודעת מה יקרה אם הוא יראה אותה. אבל דביר בירר, הולכים להיות במועדון יותר משלוש מאות אנשים, אני מאמינה שעם השגחה איתי ואלינור לא ייפגשו. והאמת, כרגע גם לי לא בא לפגוש אותה.
״עובדיה נשמה של ברבור, מזל טוב״ דביר אמר בחיוך וחיבק את הנועם הזה. בהצלחה לנו.

מנקודת המבט של איתי-
״אני! אני רוצה לברך!״ צעקתי בחיוך בזמן שאני מחבק מישהי שמנשקת לי את הצוואר ביד אחת ומחזיק ואן גוך ביד השנייה.
״יאללה פלח!!!״ צרחו לי והתקדמתי בלי ליפול אפילו פעם אחת אל הבמה.
״רק כשאתה שיכור מוות אתה מסכים לברך אה?״ עובדיה שאל בחיוך ודחף לי מקרופון ליד.
״תגיד תודה ותשתוק נשמה״ מלמלתי וכולם צחקו. חייכתי וקרצתי לכוסית שהייתה בין האנשים, אולי יתמזל מזלה והיא תלווה אותי הביתה היום.
״אז מה יש להגיד על שיכור כמו עובדיה?״ שאלתי את כולם ושוב אותו צחוק מעצבן הגיע מכולם. הבטתי בפנים, הנבחרת הייתה שם, דביר ודנה ישבו בצד ונראו מודאגים, דבר רגיל בתקופה האחרונה, ועוד מיליוני אנשים שמכירים אותי ווואלה אין לי מושג מי אלה. אבל דיברתי, והצחקתי, כי מצפים שאני אדבר. וגם כשאני שיכור מהתחת אנשים מסתכלים עליי כאילו אני איזה מלך.. ואני בסך הכל אדם מטומטם ודפוק עם חיי אהבה מעוותים. כלומניק.
אבל כרגיל, אני מדחיק ומחייך. והחיוך שלי גורם לאחרים לחייך. אז זה מה שאני עושה.
״אמןן סוף סוף תבקיע גול ניצחון ותקבל את הסקס החלומי של הניצחון מקלאודיה החמודה שלך..״
״פלח לא להגזים!!!״ עובדיה צעק בחיוך.
״טוב, בקיצור, תדע שאני אוהב אותך״ אמרתי בחיוך. ״ואתה מוקף באנשים שאולי הם מסטולים, חרמנים, חולים בשכל, אבל הם אוהבים אותך ואתה חשוב להם״ אמרתי.
״ואין דבר בעולם שיותר צריך מזה״ הוספתי והסתכלתי על הקהל. העברתי את מבטי בין מבט למבט בפזיזות, ואז המבט שלי נעצר על הכניסה. ראיתי את דנה חוזרת לבר, ובחורה מוכרת יוצאת מהמועדון.
״פלח?״ קראו לי. היא מוכרת לי. מאיפה היא מוכרת לי. תיזכר ראבק!!!
״איתי?״ קראו לי. תפסיק להיות שיכור. תיזכר.
״איתי הכל בסדר?״ המשיכו לקרוא לי. ירדתי מהבמה, דחפתי את המיקרופון על החזה של איזה בחור ורצתי החוצה. אני הוזה. אני הוזה. אני הוזה. אני הוזה?
כולי מזיע, רץ ברחובות תל אביב, כל הגוף שלי כואב והראש כבר נהרס מהאלכוהול. אבל אני לא אפסיק לרוץ.
״אלינור!!!״ צרחתי. לא היה אכפת לי שאני צורח, לא היה אכפת לי שאולי לא ראיתי טוב. אני הרגשתי. הרגשתי. הרגשתי בבחורה ההיא משהו שקשור אליה.
דנה התקשרה.
״איתי איפה אתה מפגר?!!!״ היא צרחה בטלפון. נעצרתי והסתכלתי לצדדים. אני טמבל שרץ כמו מטורף בגלל בחורה שעזבה לפני ארבע שנים. היא לא פה, והיא לא תחזור בשבילך, תפסיק להתעקש על זה.
״ליד איזה פארק..״
״אל תזוז, אנחנו רואים אותך״ היא עצרה אותי. ניתקתי והתיישבתי.
״טמבל, השארת את כולם שם דואגים לך!!״ דנה רצה אליי וחיבקה אותי.
״אני דפוק דנה, עזבי״ מלמלתי.
״בוא הביתה״ היא אמרה והקימה אותי.
״אני שונא את עצמי״ מלמלתי והחזקתי את ראשי.
״תכניסי אותו לאוטו״ דביר התעצבן. הסתכלתי עליו.
״למה אני חייב להיות מעוות אה? למה אני חייב להישאר תקוע, למה?!״ צרחתי והתרחקתי מדנה. דביר יצא מהאוטו.
״כנס איתי, לא משנה מה קורה, נדבר על זה בבית, לא פה״ הוא אמר והסתכל לצדדים.
״מה שקורה זה שאני הוזה את השרמוטה הזאת״ אמרתי בעצבנות. ״גם כשאני שיכור וכיף לי ואני שוכח הכל היא חוזרת!״
״אתה מדבר על אלינור?״ דנה שאלה.
״על מי עוד? ארבע שנים. פאקינג ארבע שנים! ואני עדיין מדמיין שהיא במועדון המזדיין הזה״ אמרתי. אני באמת משוגע.
שניהם הסתכלו עליי ושתקו. גם הם רואים שאני משוגע.
״דביר..״
״די״ דביר קטע את דנה.
״זה לא ייגמר טוב!״ דנה אמרה. מבטי זגזג ביניהם.
״אחר כך״ דביר מלמל לכיוונה.
״מה לא ייגמר טוב?״ שאלתי. הם הסתכלו עליי.
״דברו״ אמרתי בעצבנות.
״דברו קיבינימט! דברו!!״ צרחתי.
״אל תסתכלו עליי כאילו אני מפגר!״ צרחתי, לא היו לי כוחות.
״די״ דנה מלמלה והתקדמה לחבק אותי.
״תתרחקי ממני. אתם מסתירים משהו״ אמרתי בשקט, פיכח לגמרי.
״האנשים הכי קרובים אליי מסתירים ממני משהו, יופי, עבודה טובה איתי..״
״אלינור הייתה במועדון, טוב?!״ דביר צרח. מצחיק.
״הבנתי, מצחיק״ מלמלתי. ״מצחיק אותך שחבר שלך מדמיין אקסית..״
״הוא לא צוחק איתך איתי״ דנה אמרה וניגבה את הדמעות. הסתכלתי עליה, לא מבין מה הם רוצים.
״היא בארץ איתי, היא גרה בתל אביב, פגשנו אותה.. היא עם..״
״דנה סתמי תפה״ עצרתי אותה בעצבנות.
״איתי..״
״אל תגיד לי איתי, תפסיקו לזיין לי תשכל!״ הרמתי את הקול והתרחקתי מהם.
״היא הייתה במועדון איתי, ואני הוצאתי אותה משם בשביל שזה לא יקרה..״
״היא לא הייתה בשום מועדון ראבק! אני הזיתי!״
״טוב, הוא לא רוצה להקשיב, שלא יקשיב״ דביר אמר ונכנס לאוטו.
״איתי, בוא איתנו הביתה, אני אסביר לך הכל..״
״לילה טוב דנה״ אמרתי בשקט, מחזיק הכל בפנים. היא שתקה ונכנסה לאוטו גם היא, והם נסעו משם.
אני לא יכול לסמוך על אף אחד שלא ישקר לי בחיים האלה אה?