היחידה \ 18

ליאה הבינה על מה הוא מדבר ,
טום ואנאבל היו ההפכים הגמורים , היא הייתה עצמאית וחזקה , החופש היה כתוב לה על המצח , לאומתה טום צריך מישהי שתסתמך עליו שתאמין בו .
"אני יודע מה את חושבת . זה לא ככה ליאה , היא הייתה פעם חזקה , עכשיו היא צריכה את טום כל ההגנות שלה ירדו , היא מרגישה פגיעה ."
אחרי שקט ממושך הוא סיים את המשפט "מהר מאוד הם יגלו שיש בניהם יותר ממשיכה . ואז הם יעמדו למבחן " .הדרך חזרה הייתה איטית , ארבעתם טיילו וצחקו , לראשונה אנאבל הבחינה בשחרור של קול אחרי שעות העבודה , הוא נראה קליל יותר שמח יותר ופתוח יותר . אנאבל הבחינה בקשר המיוחד בין שרה קול וטום , שרה הביטה בטום במבט של אהבה ודאגה, אבל קול הביט בשרה שונה , אנאבל הבחינה שהוא מביט בה אחרת , בכל פעם שהיא מחייכת מבטו של קול משתנה , הוא משתדל לא לגעת בה שלא ידליק אצל שניהם נורה אדומה . בשלב מסוים שרה וקול התקדמו מעט אנאבל וטום הלכו אחריהם ."איך פול בעיניך ? " שאל , "דומה לאבא שלי מאוד . דיברנו , הוא סיפר לי למה הוא ואבא שלי התרחקו , ואיך אבא שלי היה בתור ילד . הוא לא הפסיק להזכיר לי שאני דומה לו " .
אנאבל הביטה בקול ושרה , היא ראתה את המשיכה ביניהם אך ראתה גם את הריסון של קול . "יש לי צלקת ממנו " אמר טום מביט בקול , שוב הוא הצליח לעלות חיוך באנאבל . " באחד מהמשימות הצלה שהשתתפתי נפצעתי מסכין חדה " אמר הוא ריפא אותה אבל השאיר צלקת " .
"איפה הצלקת ?" שאלה סקרנית , טום חייך חיוך שובב והביט היישר לעיניה , "יום אחד אולי תדעי " .
"טוב חתיכים שכמותכם , מכאן אנחנו ניפרד מכם לשלום " אמרה שרה . אנאבל הביטה בעיניו של טום והבחינה במבטו הבוחן , "לילה טוב " אמרה טום החזיר לה באותה נימה . היא רצתה לנשק אותו שוב , וגם הוא רצה , הוא רצה שכולם ייעלמו לרגע והוא יבלה בחברתה .
"כמה זמן את וקול מכירים " שאלה אנאבל . שרה חייכה חיוך שובב והוציא מתיקה בקבוק יין ו3 בקבוקי בירה . "שרה השתגעת לגמרי! אם יתפסו אותנו " פערה פה אנאבל היא שילבה צחוק . "אוי נו מה אנחנו לא בנות 18 שיוכלו להגיד לנו מה לעשות . אני פשוט חושבת שאנחנו צריכות להשתחרר קצת " אמרה בתמימות . אחרי שעה שרה ואנאבל הרגישו מעופפות , הן לא הפסיקו לצחוק וכל אחת נפתחה וסיפרה את סודותיה , "אני מאוהבת בקול האידיוט הזה כבר יותר משנה , אני לא מצליחה לשכוח אותו . אבל הוא אידיוט! " קראה וצחקה שרה .
"היה לי חבר במשך כמעט שנה , אהבתי אותו נתתי לו הכול . אבל אז הוא עזב אותי , לא עבר שבוע והייתה לו כבר חברה חדשה " אמרה אנאבל .
"אני רוצה שינוי! " צעקה שרה , "גם אני !" הסכימה אנאבל . הן החליטו להסתפר , בעצמן אחת את השנייה . "תגזרי לי קרה " ביקשה שרה , אנאבל צחקה תוך כדי גזירה ויצא לה בשלמות .
"השיער שלך ארוך מידי אני מפחדת לגזור" צחקה שרה .
"הוא מגיעה לי עד הטוסיק תגזרי אותו טיפה " אמרה אנאבל . שרה גזרה לה אותו בהתחלה קצת ואז לקחה יותר שיער . שיערה של אנאבל הגיע לה עכשיו לאמצע הגב . אחרי שסיימו להרוס את החדר הבנות נרדמו יחד מתחת לסמיכה .
השעה הייתה 11 כאשר טום נכנס לחדר של אנאבל , אחרי שהיא לא ענתה בפלאפון ואז גם שרה לא ענתה , טום התקשר לקול לבדוק ששרה הגיעה לעבודה , היא לא הגיעה .
הוא הביט מסביבו כל החדר היה תוהו ובבואו , טום פתח חלון וגל הקור נכנס לתוך החדר ,
"אנאבל , שרה! " צעק טום .
הבנות התעוררו והביטו בטשטוש בטום , אחת מהן זזה והמיטה נפלו בקבוקי הבירה והיין , טום הביט בבקבוקים בכעס , הוא שילב את ידיו על חזהו וחיכה להסבר .
שרה הייתה הראשונה לקום מהמיטה , היא החלה ללכת לכיוון השירותים כאשר טום הבחין בשערה הקצר . "מה עשית לשיער שלך? " אמר המום . שרה סירקה בידה את שיערה וחייכה אליו ,
"קח הכול בקלות " אמרה .
אנאבל התיישבה על המיטה ושיערה החליק קדימה ראשה נח על רגליה והיא חיכתה שהסחרחורת תעבור לה .
השקט ביניהם נמשך עד ששרה יצאה מהאמבטיה . "טוב חברים בנימה זו אני עוזבת אתכם . בל ! ארוחת צהריים עליי דברי איתי ." אמרה שרה ושלחה לה נשיקה באוויר .
"ביי טום " אמרה מחייכת . שרה יצאה מהחדר ועדיין היה ביניהם שקט . "קר " אמרה וקמה מהמיטה .
טום המשיך להביט מהחלון . בזמן שהוא המשיך להביט מהחלון אנאבל הספיקה לצחצח שיניים ולהתרענן . "ואחרי שהתעוררת אולי תסבירי לי מה אלה אמורים להביע? " כעס טום .
"לא אמרת לי כלום על התספורת " , הוא הביט בשיערה וחשב . אנאבל כבר חשבה שהוא לא יענה לה כשלפתע הוא נאחז בשיערה והרים את ראשה כלפיו . "עדיין שימושי " אמר והביט בעיניה המהפנטות .
"עוד לא קיבלתי בוקר טוב " חייכה אנאבל , טום המשיך להביט בעיניה , מבטו חקר כל צעד בפניה , עד שהגיע לשפתיה. הוא שיגע אותה במבטו .
הפעם הייתה זו היא שייזמה את הנשיקה , הוא נישק אותה בחזרה . "יש משהו שאת צריכה לדעת " ניסה להגיד טום בין נשימה לנשימה . היא הרגישה מכורה לשפתיו , אחרי מס' דקות היא הבחינה שהוא מפסיק להתנגד והנשיקה סחפה אותם לגבולות חדשים . טום עצם את עיניו והושיב אותה על גבי המיטה. היא לא יודעת כמה זמן הם התנשקו והיא גם לא רצתה לדעת . טום הרגיש שקצה גבול היכולת שלו עומד להתפקע .
"די " ביקש ממנה .
אנאבל ניתקה את שפתיה משפתיו אך עדיין נשארה קרובה אליו . הוא ניסה להסדיר את נשימתו אך לא הצליח , רק לאחר דקות הוא דיבר שוב .
"את הולכת היום " אמר טום . היא הביטה בו בשאלה ולא הבינה על מה הוא מדבר .
"רצית להתגייס ליחידה . התלמדות אורכת בערך 3 חודשים את אמורה להתייצב בשעה 2 בשער היישוב " .
הוא דיבר על כך בקור ומרוחק היא הבחינה .
זה קרה כל כך מהר בשבילה .
"2 זה תכף , אלוהים אני חייבת להתארגן " אמרה לחוצה .
טום סידר את מיטתה מחדש והחל לנקות הכול מסביב . אנאבל החלה לאסוף תיק , תוך כדי קיפול בגדים היא חישבה בראש , מה עוד חסר לה . השעה הייתה אחת וחצי כאשר סיימה להתארגן עם עצמה.
"דיברתי אם ליאה , היא פול ושרה יחכו לנו בשער " אמר טום .
הוא ישב על מיטתה והביט בה . רק עכשיו אנאבל הבחינה במלחמה שמתחוללת בעיניו . היא התקרבה אליו , עיניה מנסות לאחוז בעיניו . טום לא רצתה לשבת הוא הרגיש שלא יצליח להביט בה בגובה עיניה .
"את בטוחה ? " שאל ,
"כן … " ענתה מהוססת היא ראתה איך הוא מתרחק ונסוג ממנה , במפתיע אנאבל מסגרה בין ידיה את פניו של טום .
"אל תתרחק ממני בבקשה , אני צריכה אותך " . היא צריכה אותו ! , חשב טום .
הוא פחד עליה פחד מוות , הוא ידע שהיא תעבור שם דברים קשים , היא תלמד להעריך כל דבר בחיים . ואולי אפילו תחזור שונה ממה שהלכה.
"אני מבטיח שלך שבכל שנייה ושנייה אני יחשוב עליך , אני לא זז מכאן לשום מקום . ואני מבטיח לך שאהיה כאן כשתחזרי " אמר .
הם הביטו אחד לשני בעניים במשך מס' דקות ואז התנשקו .
הפעם הנשיקה הייתה איטית , הם רצו לשמר את הרגע לעוד הרבה זמן . "צריך ללכת " אמר טום בלית ברירה. בהגיעם לשער ליאה פול ושרה חיכו להם "אז מה.. את מוכנה ? " שאלה שרה מצוברחת , "אנאבל חיבקה את שרה ולחשה באוזנה "הזמן יטוס לנו…. " ….