הכול בגללו – יום השואה

ילד אחד, אוחז בידה של אמו, נרגש.
גשם יורד עליו, מביא איתו יום חדש.
הוא נכנס לבית החולים,
נרגש מכך שהתייחסו אליו כמו שמתייחסים
רק אל מבוגרים.
הוא רואה רופאים שמצילים אנשים,
כמו הגיבורים שהוא מכיר מהסרטים.
והוא נלהב ונרגש,
ושמח כל כך.

נער אחד, אוחז בידה של אמו, מזועזע.
גשם יורד עליו, גשם של זכוכיות חדות.
והוא כבר לא מביא יום חדש, ולא ברכה.
הוא נכנס לבית החולים ביחד עם אמו.
שקט מקפיא שורר שם, הוא רוצה שיניחו לנפשו.
זה כבר לא מקום מתאים לילדים ונערים.
הוא רואה אנשים בוכים, אנשים חולים, כדים מנופצים.
והוא כבר לא רוצה להיות ילד גדול.
הוא איבד תקווה ממזמן.

חייל אחד, עומד לבד, כי כבר אין לו במי לאחז.
הוא עומד מתוח, בודק את השטח מהר.
הוא רוצה לעזוב הכול, אבל הכעס בוגד בו.
הוא רוצה להרוג אותו, את האיש הגדול ההוא,
שחושב שזה בסדר להרוג את העם שלו ואת משפחתו.
והוא יודע שאין לו סיכוי.
חייל אחד, עומד לבד, כי כבר אין לו במה לאחוז.
והכול בגלל האיש ההוא, שלא חשב על אחרים,
אלא רק על עצמו.