חטופים פרק 2

לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי, הגעתי למתחם עצום מימדים, המון אנשים התרוצצו מסביב.
הלב שלי פעם בחוזקה.
ניגשה אלי אישה בערך בת 20 לפי הערכתי.
"שלום, אליסון, אני קטרין, הפטריקית שלך" היא אמר בחיוך.
"לכל ילד וילדה במקום הזה מוצמד פטריק או פטריקית, הם כמו… מדריכים, כן מדריכים! בארבעה ימים הראשונים הם מלווים את הילדים לכל מקום, עד שהם מבינים לאן ללכת, לאן מותר, לאן אסור…
הסיור שלך יתחיל עוד כחצי שעה, בינתיים את יכולה להסתובב, פה במתחם כמובן ולהכיר נערים בגילך.
במתחם הזה יש כ100 ילדים, רק משכבת הגיל שלך. גיל 16, את לא צריכה לספר לי על עצמך, הועבר אלי כל המידע שאני צריכה כבר לפני חודשים, מההורים והחברים שלך, חכיתי שתבואי כבר שנים!" היא נשמה לרגע והמשיכה.
"יש חדר שינה לכל הבנות ביחד (50 בנות) ולכל הבנים ביחד (50 בנים).
אין לך מה לדאוג בהיותך פה, את מוגנת מכל דבר. אינך יכולה לצאת מהמתחם הרחב שיש לך פה, ואת גם לא צריכה לצאת. ואת גם לא יכולה, כל המתחם נעול ואין שום דרך פרצה.
אם תתנהגי יפה, לא יקרה לך שום דבר. את תלמדי בבית ספר כמו כל הילדים בגילך, ויהיו לך שעות חופשיות בזמנך הפנוי.
יש לך שלושה ימים של חופש עד שנתחיל במה שבשבילו הובאת לפה, כל יום בשעה שמונה את תלכי למתחם "מ.מ.ל." אין לך מה לשאול מה עושים שם, כי לא יענו לך. אם לא תבואי, יבואו מאבטחים שאם צריך גם יגררו אותך בכוח.
בשעה אחת וחצי את מסיימת את ימי הלימודים, כשתסיימי אותם יהיו לך שלוש שעות חופשיות, כמובן שלא ינתנו שיעורי בית, בארבע וחצי בדיוק את לבושה בבגדי האימונים שלך והולכת למתחם האימון, את תראי כבר מה עושים שם" היא עצרה שוב לנשום, אני עוד שנייה התעלפתי מפחד, מה קורה פה?!?!?
"שחכתי להזכיר, בבית הספר ש לך מדים מיוחדים שתלבשי, באימונים יש מדים אחרים, יותר נוחים, וחייבים לבוא עם שיער אסוף, ובערב במתחם המ.מ.ל תלבשי כותנת מיוחדת, היא נראת כבגד בית חולים, אבל ככה עדיף. כל בוקר ליד המיטה שלך תחכה לך זריקה. את חייבת להזריק אותה.. אם לא תזריקי במשרד המאבטחים תשמע אזעקה ומקום הימצאך, והם יבואו להזריק לך בכוח.
אם את צריכה משהו את יכולה לפנות אלי, אני יהיה בחדר הפטריקים, שהוא צמוד למטבח. את תראי אותו בסיור. כמובן שאסור אלימות במתחמנו, וחייבים לציית לחוקים. אה וגם אסור לך לנכוח בחדר הבנים או בחדר שהוא לא חדר השינה משעה 11. מי שימצא מחוץ לחדרו ייענש. " היא סיימה וחייכה, אני לא חייכתי, אפילו לא קצת.
פחדתי! מאוד.
קטרין החלה ללכת לאזור שאר הפטריקים ואני התחלתי להסתובב במתחם.
במדים שלבשתי קודם, לפני שנכנסתי בשער היה גם שעון, הוא היה מוזר ומיוחד, אבל ענדתי אותו.
נשארו לי עוד עשר דקות אז הסתובבתי מסביבי, ראיתי שרוב הילדים כבר בלי פטריקים ומסתובבים בפחד ובבהלה.ילדה מנומשת בגובה נרמלי, רזה וג'ינג'ית עם משקפיים ניגשה אליי.
"היי, את יודעת מה אנחנו עושים פה? אני ממש מפחדת, מעולם לא הייתי פה קודם" יא אמרה והצטמררה.
"אין לי מושג, אני בדיוק כמוך.."
"אוקיי, אני קלייר, ואת?" היא שאלה וחייכה חיוך קטן ומתאמץ
"אליסון, את יכולה לקרוא לי אלי, זה עדיף" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ.
התקרב אלינו עוד ילד, הוא היה גבוה ורזה שרירים בלטו מתחת לחולצתו, שזוף, שיער שחור ועיינים כחולות.
"שלום אלי" הוא אמר וגיחך, הוא כנראה שמע את סוף השיחה.
"אני היידן" הוא קרץ
"קלייר" היא חייכה גם היא.
כולנו היינו מבולבלים, הכל היה מפחיד.
"ג'נסה" עוד ילדה הצטפרה לשיחה, היא הייתה נמוכה ושמנמנה עם שיער חום ועיינים ירוקות.
ואחריה הגיע עוד אחד, בשם קונור, הוא היה גבוה וצנום. עיניים חומות ושיער חום.
הסתכלתי בשעון. עברו עשר דקות לפני שלושים שניות.
התבוננתי מסביבי עד שמצאתי בעיני את פרנק.
הוא נעמד על הבמה הגדולה שהייתה מולנו והחזיק את המיקרופון.
"שלום לכם, אני פרנק, כמו שחלקכם כבר יודעים, אני המנהל של המקום הזה, אני מאמין ומקווה שהפטריקים הסבירו לכם כבר הכל. אז נשאר לנו לערוך רק סיור קל"
הוא ירד מהבמה והתחיל ללכת, עם המיקרופון עדיין בידו.
כולם הלכו מאחוריו.
הוא הראה לנו בדיוק איפה חדר האוכל, חדרי השינה, מתחם הממל, מתחם האימונים, בית הספר, מין קניון קטן, שקראו לו פאלאס, היו בו חנויות של כל הדברים שהיינו צריכים, אבל הכל בחינם. הבורק, שהוא היה אולם גדול לנשפים, ולמסיבות, ובכלל לבילוי אחר הצהריים. הגינה הגדולה. הבריכה, ומקום האיסור, שאליו היה אסור להיכנס לא משנה מה!
הסיור ערך כשעה, כשהוא נגמר, הפטריקים ליוו אותנו אל חדר השינה, להתארגן לשינה. בכל זאת כבר היה ערב ממש.