נפגשנו מאוחר מידי 3 פרק 5 השרשרת

אמא של ירדן ליטפה את שיערה של בתה באיטיות וברכות ואמרה בקול שקט ורגוע:"מה קרה ירדן?"
ירדן משכה מעט את אפה, ומיד לאחר מכן אמה ניגבה את דמעותיה הקטנות והבודדות. היא הרגישה שירדן רועדת.
"ראיתי אותו..אמא" אמרה ירדן בקול רועד.
"את מי ראית?"
ירדן נשמה מספר נשימות קטנות, וענתה:"ראיתי את אבא. הוא היה כאן."
אמא של ירדן שתקה. עיניה נפקחו מעט לרווחה. היא לא ידעה איך לעכל את המידע שהיא קיבלה באותו הרגע. היא גם לא ידעה איך להגיב. אחרי שמעט חשבה, בעודה המומה ממה שירדן סיפרה לה, היא אמרה:"איך ידעת שזה הוא? איך את בטוחה בכך..? אולי עובר עלייך משהו ודמיינת..ירדני כבר כמה שנים שהוא לא כאן ולא יודעים מה קורה איתו. כאילו בלעה אותו האדמה. אולי את צריכה לנו.."
ירדן קטעה את אמה, קמה בזעם מכתפה, ואמרה בקול חזק ורועש:"לא אמא אל תחשבי עכשיו שאני משוגעת! אני יודעת מה ראיתי…אני לא משקרת לך…הוא היה כאן..הוא כאן…הוא…" ירדן החלה להישמע לעצמה משוגעת. היא חזרה לכתפה של אמה, והרפתה.
"אנחנו נראה מה נעשה בנוגע למה שאמרת..בינתיים חכי פה לרגע. אני הולכת להביא לך משהו" היא הרימה את ירדן מכתפה, קמה מהספה והלכה לחדר השינה.
לאחר כמה שניות, שבהם ירדן בהתה על התמונה המשפחתית שעל הקיר וחשבה לעצמה "איזו משפחה נורמלית היינו פעם.." , אמה חזרה, כששתי ידיה מוחבאות מאחוריי גבה. ירדן לא הבינה מה היא מסתירה, אך לא אמרה דבר.
כאשר התיישבה חזרה על הספה, ירדן שאלה:"מה את מסתירה שם?" בקול מיואש ושקט.
אמא של ירדן הוציאה שרשרת זהובה, כשבקצה צורה של קשת בענן. ירדן הסתכלה מוזר על השרשרת. היא נדהמה לראות את הקשת על השרשרת.
"מה…לא אהבת? קניתי במיוחד בשבילך. לחתונה" אמרה אמא של ירדן בחיוך מתאמץ שירד אחרי כל שניה שירדן לא ענתה.
"אהבתי מאוד…השרשרת מאוד יפה פשוט…" עצרה ירדן ואמא שלה המשיכה:"פשוט מה..?"
"עזבי. זה קשור למשהו שקרה לי ולרוי לפני זמן מה. אני מאוד אהבתי את השרשרת אני פשוט קישרתי אותה למשהו אחר שקרה..אל תעלבי, אני ממש אוהבת"
"טוב, אז תסתובבי לעברי ואשים על הצוואר את השרשרת"
ירדן הסתובבה, ואמה הלבישה על צווארה את השרשרת. ירדן לקחה את ידה הימינית ואת החלק של הקשת בענן הניחה באמצע כף היד. היא בהתה בקשת, עד שאמא שלה סיימה לסגור את הסוגר שהיה בקצה השני של השרשרת. ירדן הסתובבה, ושתיהן ישבו זו מול זו, בזמן שבהו בשרשרת
"מאוד מחמיא לך ירדני"
"אני אוהבת אותך אמא"
ירדן חיבקה חזק את אמה, ולאחר שהרפו האחת מהשנייה אמא של ירדן שאלה את בתה:"אז..איך הארגונים לקראת החתונה? אני רוצה לעזור.."
"אנחנו די בהתחלה…אנחנו רצינו כבר מהיום להתחיל בארגונים…לבחור אולם, לארגן שם את כל העניינים, וכמובן לקנות את החליפה ו…את יודעת. כל הדברים שצריך לארגן לפני.."
"תאמיני לי שאני יודעת..אני עדיין אעזור לך. אני מכירה אולמות, את מכירה חנויות…נסתדר ביחד" היא חייכה לעבר ירדן, וירדן חייכה בחזרה.
"האמתי ש…חשבנו כבר על תאריך לחתונה. עוד חודשיים בדיוק מעכשיו. זה יוצא ביום חמישי"
"תקשיבי רגע ירדן.."
"מה?.."
"את לא חושבת שזה מוקדם מדי לחתונה? כלומר..שניכם בני 21..זה נחשב לגיל צעיר בשביל חתונה..לא חושבת?"
ירדן היססה וענתה לה:"אנחנו לא רוצים לחכות. חבל על כל דקה-ככה חשבנו. וככה גם נעשה. אנחנו בוגרים מספיק בשביל הדברים האלה, יש לנו עבודה, אנחנו אחראים מאוד והכי חשוב:אוהבים אחד את השנייה. זה נראה לי מספיק…לא?"
"אם טוב לך, טוב לי. אני בטוחה שאת חכמה בשביל לעשות את הבחירה הנכונה" .
"אמא..חשבתי ללכת כבר היום לקנות את השמלת כלה בסלון כלות.."
אמא של ירדן חייכה ואמרה:"אם את אומרת שאת רוצה ופנויה, אז בואי כבר עכשיו נלך לבחור ולקנות….באמת חשוב שהכל יהיה מוכן. אל תשכחי כמובן לדאוג לאולם ול.."
"אמא פשוט בואי.." ירדן קטעה את אמה, ושתיהן צחקו וקמו מהספה. הן הגיעו ליציאה מהבית. אמא של ירדן לקחה את המפתחות של הבית מתוך קערת זכוכית יפה שבתוכה היה המקום למפתחות, ושתיהן יצאו.
לאחר מספר שעות רוי החל לדאוג לשלום ירדן. הוא קם מהספה בה שכב, בעודו עייף ותשוש. הוא התקשר לירדן וכעבור מספר שניות היא ענתה לו:
"היי רוי מה קורה?"
"הכל בסדר. איפה את? למה את מתעכבת, קרה משהו?" שאל בדאגה.
"לא..הכל בסדר. כנראה…"
הייתה שתיקה קלה, ורוי שבר אותה:"כנראה?"
"אני כבר אסביר לך בבית. אגיע בקרוב"
השיחה הסתיימה, ורוי המשיך לשכב על הספה.
לאחר שעה קלה, רוי שמע שהדלת של הבית נפתחת. הוא התעורר, קם מהספה עם המכנס הכחול והקצר שלבש והגופייה הפשוטה, וכאשר עמד ראה את ירדן נכנסת אל הבית.
ירדן חיכה אליו, התקדמה לעברו ושניהם התחבקו חיבוק חזק, וארוך..כשהרפו האחד מהגוף של השנייה, ישבו אחד ליד השנייה על הספה בה שכב רוי.
"דיברתי עם אמא שלי על החתונה ו..הודעתי לה שאנחנו מתכוונים לערוך את האירוע עוד חודשיים בדיוק"
'מעולה. אני גם אתקשר להודיע להורים שלי, או שפשוט גם אלך אליהם. אני כל כך מאושר שאנחנו מגיעים לרגע הזה ירדן.." הם חייכו האחד לשנייה, כשרוי מרגיש רגשות אשם בנוגע לרומן עם תמר, אך לא הזכיר כלום.
"בחודשים האלו נצטרך לדאוג להכל…אמא שלי הבטיחה שתעזור לנו במה שנצטרך. היא גם העירה על כך שאנחנו צעירים מדי בשביל להתחתן, אבל אני חושבת שהבאתי לה מספיק סיבות לכך שאנחנו דווקא כן צריכים.."
"אני בטוח שהבאת סיבות מעולות.."
רוי שם לב לשרשרת שהונחה על צווארה של ירדן.
"מה זה?" אמר והצביע על השרשרת.
"אוי..שכחתי להראות לך. אמא שלי קנתה לי במיוחד לחתונה. נכון יפה?"
רוי חייך אליה ואמר:"מאוד יפה. השרשרת גם מזכירה לי משהו.."
ירדן צחקקה ואמרה:"כן. גם לי היא הזכירה את זה. עוד צירוף מקרים מוזר שקשור לקשת…"
לאחר מספר דקות, שניהם הרגישו שהעייפות משתלטת עליהם, והלכו יחדיו לישון.
כעבור שעה, ירדן פקחה את עיניה בעודה שוכבת צמוד לרוי, כשידו מחבקת את גופה. היא ניסתה לקום בשקט מהמיטה, אחרי שהזיזה את ידו של רוי מגופה בזהירות. היא הלכה בשקט, בכדי לא להאיר את רוי. היא לקחה את הפלאפון שלה והתקשרה לאמה:
"היי אמא…אני מקווה שהכל בסדר עם ה.."
אמא של ירדן קטעה אותה וענתה:"אל תדאגי. הכל בסדר.."

ירדן חייכה, בזמן שאמה תלתה את שמלת הכלה הלבנה והמבריקה של ירדן בארון הבגדים, שהייתה בנויה מתחרה יפה שהוקמה בחלק העליון של השמלה, ועקפה את הצוואר, ושאר השמלה הייתה מבד נעים ולבן שבאזור הבטן נצמד לגוף, וככל שירד למטה, היה יותר פתוח. לשמלה היו מחוברים שני שרוולים שעשויים מאותו הבד שנצמדו לגוף. אמא של ירדן עברה עליה עם ידה במהירות, חייכה עם שפתיים סגורות, וסגרה את דלת ארון הבגדים.