אומרים שאני חזקה*-* פרק 13

בית משפט. שופט קשוח ואבא מתייצב ללא פחד.
אני יושבת מאחורי אבא ומהצד השני דור וגיא.
אני מביטה בו ולא מאמינה שפעם היה לו חלק
מרכזי בחיי.
אני לא שונאת אותו, זה יותר מזה.
זה אכזבה וכעס כשכל פעם זה מתגבר.
נועצת בו מבט חד ומחכה שיסתובב כי אני יודעת שהוא מרגיש את זה. אך הוא לא מסתובב.
הדין כבר נקבע.
אבא מחבק את עורך הדין בהערכה ואני מתאפקת לא להזיל דמעה.
אז ככה..
5 חודשים של מאסר לגיא ודור כי הם כבר בגיל 18. החוק גם עלייהם.
שזה חודש על שקר וארבעה חודשים על החזקת אקדח בגיל צעיר .
ואני, רק בת 17 ואי אפשר להעמיד אותי למשפט. אך קיבלתי אזהרה ואני לא מתכוונת לעבור על זה.
הפעם גיא הוא זה שמביט בי. ואני מסתובבת אליו במבט מתריס, שיראה שאני לא חלשה כמוהו שיראה שאני חזקה ויכולה להתמודד מולו. הוא לא ינצח במשחק הזה.
ואני רואה בעיניו את המבט הזה שראיתי לפני חודש כשדפק בדלת ביתי וסיפר לי שהסתבך..פחד, אשמה.
הוא מהנהן בראש כסימן שהוא מצטער .

…….

יצאנו מבית המשפט בדרך לבית החולים.
אבא שמח שלפחות החלק הזה עבר.
מוזר, עדיין חלק קטן בלב עצוב בשביל גיא.
נועה נכנסת לבית חולים ומתיישבת לידי.
אני מספרת לה הכול והיא מרוצה, היא לט מסתירה זאת ומחבקת אותי עם חיוך על הפנים.
"אני כל כך שמחה בשבילך! " היא אומרת.
ואבא עומד ומביט בנו.
אני רואה בעיניו שנשאר בו עדיין האכזבה שלו בי.
"ניצן" הוא אומר ומתיישב מולי "אני מוכן לשכוח את מה שקרה בתנאי שתבטיחי לי שלא תסתבכי בדבר כזה שוב".
"מבטיחה" . אני עונה ואני מתכוונת לכך.
הוא מחייך אליי ואני שמחה לראות את החיוך הראשון שלו מאז שכל זה קרה.

יומיים אחרי.
אני מרגישה רטט בזמן השיעור באנגלית.
שיחה ממספר לא זהוי.
אני יוצאת לשירותים.
"הלו " אני עונה במהוסס.
"הלו" אני שומעת מהעבר השני קול גברי ועמוק. "הגעתי לניצן?" שואל.
"מי שואל?" חושדת שאוליי זה גיא.
"עמוס, אם את זוכרת".
אני מאמצת טיפה את הזיכרון ומיד נזכרת.
איך אפשר לשכוח את עמוס החתיך שגדול ממני בשנה והציל את נועה ביום הולדת של עמית?!
"אה כן, אויי לא הספקתי להגיד לך תודה על מה שעשית ביום הולדת של עמית אז, תודה".
"הייתי חייב " הוא עונה "אחרת היה קורה אסון. אבל לא בשביל זה התקשרתי. רציתי לשאול אם אפשר להזמין אותך לדייט מחר בשמונה?"
הלם.
"הלו?" הוא שואל. חושש שניתקתי.
"אה אהמ..אני לא במצב של לצאת כרגע ."
"אה כן שמעתי מה קרה עם אחותך, אני מצטער" הוא עונה ונשמע אכזבה בקולו שדחיתי אותו וצער על אחותי.
הייתי צריכה לנחש שכל הביצפר יודע מזה כבר.
"איך השגת את המספר שלי?" הייתי חייבת לשאול.
"זה סיפור ארוך, את חייבת לפגוש אותי בשביל זה ".
אני מחייכת לדמותי שבמראה.
"רק בשביל זה ניפגש בביצפר " אני עונה "וזה לא דייט כן!!?!" אני מבהירה.
ואני יכולה להישבע שאני רואה את החיוך שלו מבעד לקו.

אני נכנסת לכיתה.
המורה צועק עליי כמה זמן אני בחוץ ואני מתיישבת בכיסא שלי שפתאום נראה מזמין כל כך.
מה אכפת שיצעק? הרגע הזמין אותי עמוס לדייט!