שודדת בדם-פרק 3

"אתה ניסתה לנשק אותי הרגע!!!!"
"אבל-אבל… את בת…"
"וואו, איזה הבחנה חדה."
"אבל… איך?"
"תאמץ ת'שכל אידיוט לפני שאתה מנשק מישהי, אני גם הרבה יותר נמוכה ממנה י'פדופיל!"
"אז… איך את יודעת את המהלך הזה, רק אנג'ליקה יודעת אותו, אבל זה לא הגיוני כלל, הרי השארתי אותה של ה-"
"אי, השארתה אותה על האי בודד." השלמתי את דבריו.
"איך את יודעת?" שאל בהלם.
"מי זאת 'אנג'ליקה, ג'ק?" שאל וויל.
"זאת… בחורה."
"אתה השארתה בחורה על אי בודד?!" נהמה אליזבת, "איך יכולתה?!"
"שודד-ים…" אמר בזדוניות ג'ק כמשלים עם העובדה.
"אמא…?" שאל ג'ון את אליזבת, "על מה אתם מדברים?"
ג'ק מיהר לענות במקומה. "דוד ג'ק בגד באיזה בחורה וזרק אותה להירקב באי בודד."
הדם שאג באוזניי.
"ג'ק!" רעם קולה של אליזבת, "מה אתה חושב שאתה עושה?"
"מלמד את ג'ון הקטן להיות גבר."
"אני לא צריכה שתלמד אותו להיות פושע."
"אז…?" פנה אליי וויל, "איך קוראים לך?"
"ועם אני לא אספר?" שאלתי בעוקצניות.
"יש לנו דרכים משלנו…" איים ג'ק באדישות וטען את אקדחו.
"רק נראה אותך."
"את מהמרת פה על חייך."
"נראה אותך." חזרתי על דבריי.
"הזדמנות אחרונה."
"הייתה מת שאני אתחנן ברחמים לפנייך."
"אני רק אומר שאנחנו עדיין צריכים איזה פראייר שינקה את הסיפון."
"ורק בגלל זה, זה עושה לי חשק להתאבד."
"טוב… אני יודע שלא יהיו לי רגשות אשמה, אז לא מפריע לי."
"ג'ק… תפסיק להתנהג כמו תינוק ותחזיר את האקדח למקומו." אמר בתקיפות וויל.
"אני מזהיר אותה, טרנר, זה הכול."
"נכון, טרנר, זה רק איומים ריקים."
"זהו זה." נשבר ג'ק וכיוון את אקדחו למצחי.
עמדתי באדישות מתעלמת מהאקדח המאיים על חיי.
"ג'ק!" אמר וויל בתוקפניות, "תוריד-את-האקדח."
"אבא?" שאל ג'ון את וויל, "מה ג'ק עושה?"
ג'ק דרך את אקדחו.
אני רק חייכתי בזדוניות מסופקת מהעובדה שכול הנינוחות שבי מרגיזה את ג'ק ספארו.
"ג'ק!!" נהם וויל.
"תירגע, וויליאם," אמרתי בשלווה, "הרי אבא לא יפגע בי – בבת שלו."