חייה של לונה – פרק 13- שגעונות, הורמונים, וה-ר-ב-ה צחוקים!

היי, סורי שלא כתבתי מלא זמן, (זהו פרק מעניין ומיוחד) מקווה שתאהבו! ההתחלה היא הסיומת של הפרק הקודם, כדי שלא תהיו מבולבלים… חחח
~תהנו!~

************************************

"לונה?" שאל ברכות וקמצוץ דאגה שמא עשה משהו לא טוב. כאילו דא!!!!
תכננתי לעשות מעשה.
הרמתי את ראשי באיטיות. פניי מביעות בלבול, התרגשות, אהבה. הנחתי את ידיי על כתפיו ואמרתי חרישית: "כריס…" הוא חייך אליי חיוך גדול מאוזן לאוזן ונראה כאילו זכה בלוטו. עוד נראה…
"יא מניאקקק!!!!!" בום!!!!!
דפקתי לו בעיטה כזאת חזקה באזורו הרגיש, כזאת שבוודאות "הוציאה אותו מוועד הורים"!!!! הוא פלט אנקה, השתופף ונפל ארצה, מתפתל בכאבים.
עמדתי זקוף, ידיי על מותניי וצחקתי בקול צחוק מרושע. למרות שממש לא הייתי שמחה וצהלה.

פניתי במהירות לאחור, והלכתי לכיוון האחוזה, רועדת מקור, עוד שנייה סובלת מהיפותרמיה!!!
שמעתי את כריס קם מאחורי ו"מגחך" בקול. באמת שאין לי מושג מה עובר על כולם היום (כולל עליי)!
נכנסתי בסערה חזרה פנימה, ו אני נשבעת שכמעט ניפצתי לרסיסים את דלת ההזזה מזכוכית המסכנה הזאת. קווין ישב בנינוחות, רגל על רגל, מול שולחן האוכל, ושתה בכוס גדולה משקה שנראה כמו מים נקיים מידי עם לימון בפנים. מיהרתי אליו, חטפתי לו את הכוס ושתיתי את כל תכולתה בלגימה וחצי.
נחנקתי באחת והחלתי להשתעל בצורה נוראית!
"תגידי את משוגעת?!" קרא קווין וספק של מבט מודאג עלה על פניו.
"….יכול להיות…" הצלחתי לומר מתוך השריפה הלא יאומנת שבגרוני ובבטני.
"את צריכה לחכות כמה שנים עד שתוכלי לשתות כזאת כמות של אלכוהול… ועוד כמה דברים…" אמר באדישות קווין.
"רק שנתיים ושבוע.." סיננתי.
"וגם זה לא מומלץ." אמר בגיחוך.
"סתום ת'פה! מה אתה אבא שלי?!" צעקתי, התעצבנתי כבר! מה אכפת לו?! אני כולי ספוגה במים, עצבנית, ומשום מה רגשנית מידי!!!
"אולגההההההה!!!!!" צעקתי. כמעט סדקתי איזו כוס מרוב העלייה בדציבלים. קווין סתם חזר לפנים האטומות שלו וישב ברוגע נוקש באצבעותיו ליד אוזנו, מוודא שהוא לא חירש. זה עיצבן אותי מאוד!
אולגה באה בריצה, כולה מבוהלת.

——

היא הובילה אותי לחדר שבו אוכל לשהות, כי לצאת מפה ולחזור למעונות, אני לא חושבת…. הייתי ממש בעננים! מה שזה לא היה ששתיתי, זה השפיע תוך חצי דקה והייתי מסטולה לגמרי, כל מיני דברים התחילו להסתובב, ואפילו הראש של אולגה התנפח!!! קורע מצחוק XD

נכנסנו לחדר, שהיה מעוצב בערך כמו החדר הקודם… או שזה אולי אותו החדר? לא משנה.
היא עזרה לי להוריד את השמלה הכבדה והמאוד ספוגה. הרגשתי כמו סמרטוט! נכנסתי למקלחת וניסיתי לא למעוד. אולגה נשארה לידי, כנראה בשביל לראות שאני לא מתעלפת או משהו. נכנסתי למקלחת וסגרתי למחצה את דלת הזכוכית שהפרידה ביני לבין אולגה, שעכשיו ישבה על מכסה האסלה כדי לשמור עליי. הנוכחות שלה הטרידה אותי!
ואז הבנתי מה הולך פה!
"הא! הא!" קראתי כמו סתומה. "אולגה!"
היא הציצה לתוך המקלחת בדאגה. הושטתי לה את ידי ועלייה טיפות אדומות, רמז למה שעובר עליי!!!
"הורמונים!!!!!!!!!!!!!" צעקתי כמו משוגעת. "שונאת הורמונים!!!"
היא חייכה אליי במבט של הזדהות ויצאה מהחדר.
התיישבתי בעדינות על רצפת המקלחת, בשביל שלא אפול ואפתח את הראש. הושטתי יד לסבון המפואר שהריח נעים. אני תמיד שנאתי מחזור חודשי! זה לא נוח! זה מעצבן! כואבת הבטן! ועוד כל מיני דברים שאני לא זוכרת…
המים השפריצו מעליי בצורה כזאת שלשנייה שחכתי וחשבתי שיורד עליי גשם. בהיתי בצורות הפסיפס שעל קירות המקלחת והתחלתי לבכות. אני בטוחה שלהורמונים ולמשקה הייתה השפעה על זה אבל אני הרגשתי רע על התנהגותי. אולי לא הייתי צריכה לבעוט בכריס, כמו שלימדו אותנו בהגנה עצמית שנה שעברה. ואז חשבתי על יחסי לאולגה ועל איך שאני כזאת טרחה נודניקית וגסה. ואז התחלתי לצחוק כי זה ממש מטומטם שאני בוכה עכשיו כמו איזה גור פצוע ומדמם באמצע מקלחת.
אולגה באה והניחה חבילה של תחבושות היגייניות על השיש. היא פתחה את דלת הזכוכית וצחקה. השבתי לה חיוך מתנצל וצחקתי גם אני. ניסיתי לקום אבל היא סימנה לי להישאר לשבת והחלה לחפוף את ראשי. ואולגה באמת עזרה לי. היא עזרה לי לקום לאחר שצחצחה והבריקה אותי כמו כלי חרסינה יקר ואז עטפה אותי במגבת עם עיטורים יפים בשוליים והחלה לספוג את גבי. הרגשתי כמו ילדה קטנה, ואולגה הזכירה לי את אמא. אמא שקרוב לוודאי ישנה עכשיו בבית הקטן שלנו שנמצא במרחק אדיר ממני. ונחשו מה! עוד הפעם הדמעות איימו לפרוץ על לחיי, לא יכולתי לעצור את עצמי וחיבקתי את אולגה, בוכה ובוכה.
היא חיבקה אותי והרגיעה אותי.
"די, די… ששש…" אמרה בקול רך.
הבטתי בבבואה שלי במראה. ראיתי צלקת קטנטונת על מצחי מציצה אליי, ונזכרתי בפעם ההיא בשיעור ספור שנתקעתי בעמוד וכמעט פתחתי את הראש. חיוך זעיר עלה על פני. זה, הזכיר לי איך כריס היא הראשון שזינק אליי ולקח אותי לטיפול. וזה, הזכיר לי את היום ההוא שבו דיברנו לראשונה כשהוא הציל אותי מחטפני, דורה, ובוץ. אם הוא לא היה מגיע או שהייתי מעיפה לטום כאפה או שהוא היה מחטיף לי. אני זוכרת כיצד הוא בא במהירות מאחורי וחיבק אותי והעמיד פנים שאני שלו, ושלאף אחד אסור לצעוק עליי. אני זוכרת את המגע שלו, ואיך לפני שעה בערך הדביק לי נשיקה קלה על השפתיים אחרי שדלילה-דורה דחפה את לשונה לגרונו. יכול להיות שהיא פשוט מקנאה. לא שידוע לה במי כי אני בכל זאת נשארתי בגדר "האורחת הסודית"…
הרפיתי מאולגה. היא חייכה אליי.
אח"כ היא נתנה לי פיג'מה… בערך…
"מה זה?!" אמרתי מבוהלת.
"זה כל מה שיש לי… אסור לי לגעת בבגדים של שרלוט וקלריסה, הן לא פה."
"אוף.." רטנתי. למרות שעדיין הייתי מטושטשת הכותונת המזערית השחורה והחושפנית הזאת, היא קצת יותר מידי!!!!
"זה כל מה שיש לי במידה שלך… את כזאת פצפונת!"
תודה באמת! אני בסדר גמור, אפילו יותר מבסדר! אין לי חזה קטן או משהו… אני גם לא כזאת מקל, ז"א אני די בסדר! אבל אולגה שתהיה בריאה, בחורה שופעת בהחלט! והיא בגובה 1.85 בערך… אין לי מושג מאיזה מקום היא באה אבל נראה לי שזה מארץ הענקים!!
"נו טוב…."
לקחתי את ה*דבר* הזה ולבשתי אותו. הסתכלתי במראה ונראיתי די טוב!!! זה הדגיש לי את הקימורים, ובקיצור שובבית לאללה!!!
התחלתי לצחוק מול המראה ולקפוץ. סובבתי את ראשי לאולגה וגם היא צחקה.
"את נראית יפה מאוד." חזר לה שוב המבטא המצחיק הזה, זה נשמע כאילו אמרה-התכוונה ל"עייפה".
הייתי עדיין בשיגעון מהדבר הזה ששתיתי, ומההורמונים, ומבלי סיבה פשוט רציתי להשוויץ בי.
לפתע בבת אחת רצתי אל הכניסה של החדר, זינקתי מהדלת, התחלתי לרוץ במסדרון ואולגה המומה מאחורי, קוראת לי שוב ושוב.
"לונה! לונה!"
עמדתי מול המעקה הגדול והופתעתי לגלות שכל המקום ריק חוץ מכמה עובדות ניקיון שהתרוצצו מהמקום האדיר הזה בכניסה, שאין לי מושג איך לקרא לו כי הוא נראה כמו חצי אולם, לבין הגינה שבחוץ. אולגה כמעט הגיעה אליי הולכת בצעדים גדולים ומפחידים ביותר, שלא נדבר על המבט המאיים הזה, והעיניים, אוה העיניים!!!!!

"אאההה!" צעקתי בזמן שאני מתפקעת מצחוק ורצה במורד המדרגות, מסתכלת על התחבושת-גרב הזאת שנועדה לשמור לי על הקרסול שכמעט נשבר בשיעור ספורט.
"לונה!" הזהירה אולגה. "אני באה אליך!"
"אהה-הה!!!" החלתי שוב בפרץ צרחות משולבות בצחוק אדיר וניסיון להכניס לראותי אוויר.
הגעתי לסוף גרם המדרגות ותוך כמה צעדים נתקעתי בגוש ענק לפניי.
הרמתי את ראשי ונוכחתי לגלות את קווין שנראה סקסי יותר מהרגיל מחייך אליי סוקר בעיניו את הלבוש הקצרצר שלי.
סובבתי את ראשי לאחור וראיתי את אולגה מתקרבת יותר ויותר. צעקתי-צחקתי שוב והתחבאתי מאחורי קווין. אחרי רגע הוא מנסה לחסום לאולגה את הדרך והם "רוקדים" ריקוד מוזר כזה שכולל קפיצות-חסימות מצד לצד שגרמו לשלושתנו להתפרץ בצחוק. אולגה שלחה יד וכמעט תפסה אותי.
"הצילו!" צעקתי בחיוך לא נורמאלי.
פתאום הדלת שמשמאלי נפתחה, וכריס מופיע בפתח. אולגה הצליחה לעקוף את קווין וכרגע הוא מנסה לעכב אותה בכך שתופס במותניה כשהוא מאחוריה והיא שולחת ידיים ענקיות לכיווני. אני ממשיכה לצחוק ומפנה את מבטי לכריס שנראה מאוד משועשע מהמצב. ואז אני תופסת את עיניו סוקרות את גופי עד שהוא מבין שאני נועצת בו מבע ועושה לא "נו-נו-נו" עם היד, הוא צוחק ומחייך את החיוך הכובש שלו. בינתיים קווין נאבק באולגה, וזה ממש מצחיק לראות את כוחה מולו, הוא נעשה ממש פצפון וחלשלוש לידה למרות שהם בערך באותם מימדים. מיהרתי לכריס בצחוק מתגלגל, ומתחבאת מאחוריו. הוא תופס את ידי ומושך אותי לצידו השני של האולם הרחק מאולגה ומקווין שכרגע נתלה על רגלה של אולגה בעודה גוררת אותו ומתקדמת אלינו בצעדים איטיים, צוחקת.
נכנסנו לחדר אחר. כריס סגר את הדלת בזמן שהוא מנסה לא להיחנק מצחוק, ואני תופחת על בירכיי מרוב צחוק וחנק!