אהבה ואכזבה – סוג של סיפורי ערסים, פרק שני

"ילדה." מישהו צעק כשניכנסתי לבית הספר.לא הסתובבתי, מאיפה אני יודעת עם זה מכוון אלי או אל ילדה אחרת.. חוץ מזה חמודים שלי, לא קוראים לי ילדה.מישהו תפס את ידי בחוזקה ומשך אותי למקום שהיה דיי רחוק מכל התלמידים שהיו בבית הספר.ראיתי את הילדים האלה משיכבות יא´ יב´, שיחררתי את אחיזתו של הבחור מהיד שלי בכוח ועיקמתי לו את היד "בחיים שלך אל תיגע בי…." סיננתי ומהר מאוד מצאתי את עצמי צמודה לקיר, זה היה החבר שלו שהגן עליו והעיף אותי ממנו, זה שעיקמתי לו את היד התקדם אלי בעצבים ומשך את שערי לאחור, לא הראתי פחד, הראתי ריקניות."זאת פעם אחרונה שאת עושה דבר כזה, זה ברור?" הוא צעק עלי והרחתי ריח של סיגריות מהפה שלו וזה גרם לי לכווץ את אפי ולבעוט בו בחוזקה כדי שיתרחק.הוא ריתק את כל כולי לקיר וניצמד אלי "מה את לא מבינה?" הוא שאל."כדי שתתרחק." אמרתי."באמת? כדי?" הוא שאל בשקט ובקול מתגרה לתוך פני."כן." אמרתי בקול רגוע."את רגועה יחסית לכל מה שקורה סביבך." הוא אמר וחייך, חיוך לגלגני."אני אמורה להיות לחוצה מחבורת שפנים?" שאלתי וצחקתי לו בפנים."תיסתמי את הפה שלך ילדה, לפני שאני יעשה משהו שהוא לא יהיה נעים במיוחד." החבר הגורילה שלו אמר."שב בשקט." אמרתי וגם לו צחקתי בפנים.העפתי ממני את הילד הזה שהצמיד אותי לקיר ולקחתי את הילקוט שלי מהריצפה והתכוונתי ללכת "זה יהיה הסוף שלך בבית הספר הזה, אותנו אף אחד לא משפיל." הוא שוב תפס את ידי והצמיד אותי אליו.בעטתי לו במקום הרגיש, החברים שלו כבר התעצבנו וניסו לתפוס אותי אבל אני ברחתי מהר מאוד וצחקתי לעצמי, אני אראה לו מזה.. לביטון לא מדברים ככה!

השיעור הראשון התחיל ואחריו השני והשלישי והרביעי…אני ורונה הלכנו יחד לקפיטריה, קנינו כמה דברים לאכול וישבנו בשולחן שלא היה שם אף אחד.ראיתי את החבורת מושפלים האלה יושבים ומסתכלים עלי "י´זונה מה את מסתכלת?" הזה שנתתי לו מכה צעק ויישר את מבטו אלי. טעות. טעות חמורה לקרוא לי זונה מול כולם, הוא כל – כך יצטער על כך אחר כך! "זונה מי שילדה אותך." צעקתי בחזרה ושמעתי קולות חימום מכמה ילדים."אמא שלך חתיכת שרמוטה." הוא צעק בחזרה וראיתי בעיניו יותר עצבים והקהל שהיה מסביב לקפיטריה שתק והסתכל עלינו."וכמו שאמרתי מי שילדה אותך חתיכת שרמוט." צעקתי, הסטתי את מבטי אל רונה שהיתה מופתעת."מה קרה לכם?" היא שאלה.לא הספקתי לענות לה והחמור המשיך לצעוק בקללות ואני כבר לא היתייחסתי "זה עוזר לך לקלל?" שאלתי בקול רם כדי שישמע אותי מהמרחק שבו דיברנו, צחקתי והסתובבתי כדי שיראה את פני."אותך? – מאוד." הוא חייך."הקללות האלה שלך לא מזיזות לי." אמרתי."וואלה?" שאל." – וואלה – וואלה." אמרתי."ומכות יעזרו?" הוא שאל."לפי מה שראיתי היום אתה היחדי שקיבל היום מכות.. ועוד מבחורה, משפיל." אמרתי וחייכתי חיוך מנצח.המבט שלו כבר הפך לרצחני וחיוך מלגלג עלה לשפתיי."אל תעצבני אותו יותר את לא רוצה לדעת אפילו מה יקרה לך." רונה הזהירה אותי בלחש ובפחד.חשבתי על זה לרגע, למה היא כל – כך מפחדת ממנו? מה כל החבורת מגודלים האלה כבר עשו לה?הסתובבתי אליה בחזרה "אני עפה מפה, את נשארת?" שאלתי אותה."לא," רונה אמרה."עוד משהו.." הוא צעק "מהיום מי שיקרה לה בשם שלה אני יהרוג אותו, שמעתם?" הוא צעק בכל הקפיטריה והסתכל עלי."אז איך לקרוא לה עם לא בשם שלה?" איזה ילד שאל."בת זונה." הוא אמר בחיוך והסתכל על הילד בחיוך.היו שם ילדים גם מחטיבת הביניים ששמעו אותו וזה היה נורא משפיל, וגם מהחטיבה שלנו – החטיבה העליונה.איזה ילדה יפה התקרבה אלי, ממש יפה נראת עדינה "אל תתייחסי אליו, אני מקווה שאת בסדר." היא אמרה, היה לה קול עדין ובאותו זמן גם ילדותי, זה היה כל – כך מתוק."אני בסדר, אני ליאל דרך אגב." אמרתי בחיוך.התקדמנו שנינו אל היציאה "ליאל אני חייבת לעשות מבחן סליחה שאני עוזבת אותך ככה אבל אני חייבת לרוץ." רונה נישקה את הלחי שלי והחלה לרוץ אל כיוון הכיתה שלה."אני ירדן." הילדה אמרה פיתאום."היי, בובה." אמרתי לה והיא צחקה."הקפיטריה פה מפוצצת יחסית לימים רגילים." אמרתי."היום כולם פה, יש שני פתחים של הקפיטריה, יש גם מהאחורי.." היא התחילה להסביר."אני יודעת, אני לומדת פה מכיתה ז´." קרצתי לה וצחקתי."יצאתי מפגרת." היא אמרה וצחקה."לא את לא." אמרתי וחיבקתי אותה, בהפתעה רבה היא גם חיבקה אותי, היא כזאת חמודה אני יודעת שהכרתי אותה עכשיו אבל יחסית לבנות בכיתה ז´ אני שמחה לדעת שהיא לא כמו כולם, אני מקווה שהיא לא ממהרת לחפש חבר.הלכנו שנינו אחת לצד השניה עד ששמענו את הצילצול והיא מיהרה לחבק אותי ולנשק לי את הלחי וללכת לכיתה שלה.נישארתי בחוץ, ישבתי על הספסל, ושיחקתי באייפון שלי, ניכנסתי לפייסבוק והתחילו לרשום לי קללות בקיר, אנשים שפעם היו באים אלי ואומרים לי שלום עכשיו מקללים אותי בגללו.מחקתי את כל הפירסומים שהיו רבים, הדמעות אפילו לא מיהר לצאת, המגודל עבר וחייך אלי "מה קורה, זונה?" הוא שאל."אתה כזה ילדותי." אמרתי."את כזאת זונה." הוא אמר, הרמתי את ידי וסטרתי לו כל – כך חזק שראשו היה מופנה כלפי מטה וידו הונחה על הלחי שלו."שרמוטה בת זונה." הוא אמר וחייך "חכי – חכי, זאת רק ההתחלה, את לא יודעת מה מצפה לך. "אמר וקם מהספסל.