מעמד חברתי- פרק 21

-בר-:
זה קרה בערב אחד שהיינו אצלה. בערך שבוע אחרי השיחה עם נועה. היינו נורא קרובים, הרגשנו נורא טוב אחד עם השנייה, וזה פשוט קרה. לא דיברנו על זה אף פעם, לא עשינו שלבים מקדימים, כנראה שלא הרגשנו שאנחנו צריכים שלבים מקדימים. זה פשוט קרה. אני שלפתי מהשד יודע איפה קונדום, וזה קרה באופן מאוד טבעי. לא חששנו יותר מידי, אנחנו ילדים גדולים. לא דיברנו עוד על זה אף פעם, אם היה לה כבר מישהו, אם היא לא מפחדת אם זו הפעם הראשונה, ומצידי ידעתי שאני בשל לזה גם בגלל מה שקרה עם נועה, וגם בגלל הפעמים שלפני עם האקסית. הקטע הרע הוא שדמיינתי את נועה פעמים רבות תוך כדי העניין. זה לא שהוא לא היה מוצלח, זה לא שלא נהניתי, אני לא חושב שגבר יכול לא ליהנות מסקס, אבל נועה לא יצאה לי מהמחשבות. חשבתי שזו היא שמנשקת את השפתיים שלי, חשבתי שזו היא שמלטפת את הגב שלי, חשבתי שזו היא שאני מחדיר אליה את המבט שלי.
"בר," אמרה לי הילה כשהיא מתנשפת, עטופה בשמיכה הדקה, עירומה מתחת לה. סובבתי אליה את מבטי וליטפתי את לחיה. "אני אוהבת אותך." היא אמרה לי. חייכתי אליה, נתתי לה נשיקה עדינה על השפתיים, שראיתי כמה היא מתענגת על האיטיות שלה, ואמרתי לה שאני אוהב אותה. האמנתי לעצמי, אבל הרגשתי גם חרא עם עצמי. אני אוהב אותה, אני אוהב אותה כשאנחנו יחד, אני אוהב את השיחות שלנו, אני אוהב את החיבור שלנו, אבל עם כמה שנורא להודות בזה, אני מאוהב במישהי אחרת. ואצלי, להיות מאוהב שונה מלאהוב מישהי. רגש ההתאהבות חזק פי כמה.
כשנסעתי באותו ערב הביתה, אחרי עוד נשיקה ארוכה להילה, כשניסיתי להשכיח ממני את המחשבות על נועה תוך כדי הנשיקה, חשבתי שאני חרא של ילד. הרגשתי שאני משלה כאן מישהי, שאם אני לא אעצור את זה עכשיו אני אפגע בה. אבל בכל מקרה אני אפגע בה. אם אני אפרד ממנה עכשיו זה כמו הבנאדם שאחרי סקס הוא מסופק וזורק, אם אני אפרד ממנה עכשיו וארוץ לנועה מי אני אהיה? איזה בנאדם אני אהיה- בכל מקרה אני אצא לא מוסרי. וככה אני צריך להמשיך, לטחון לעצמי את המוח, כשהמחשבות שטות בין שתי בחורות שונות. הילה, עם כל המשיכה שלי אליה, עם האהבה שלה אליי, עם החיוכים והליטופים שהיא יודעת שאני אוהב, ומצד שני נועה, שאני לא צריך להסביר מי היא ביותר מידי מילים, אבל היא מטריפה אותי.
"אני יכול לקפוץ?" שאלתי את עומר בדרך, הייתי קרוב לבית שלו.
"לא יכול בנאדם, נועה אצלי." הוא אמר.
"תהנה." אמרתי לו באופן אדיש וחזרתי לנסוע. אני מקנא. אני אחושרמוטה מקנא. בזמן שאני מנסה להבין מה קורה איתי, עומר מעמיק את הקשר שלו עם נועה. אני יודע שהיא תופסת ממנו. במשך השבוע האחרון, כשאני והיא החלטנו שאנחנו מתנתקים לגמרי, ראיתי אותם מדברים, הרבה. אם רק הייתי שולח חבר אחר לדבר איתה, הדברים היו יכולים להיראות כל כך אחרת. אם רק עומר לא היה הבנאדם שהייתי מבקש ממנו עזרה בקשר למעשה הטוב לעשות לערן, אולי עוד היה מקום בלב שלה בשבילי.
איך אני מדבר.. יש לי חברה, היא כבר יותר ממישהי שאני יוצא איתה, היא חברה שלי. ואני בזמן שיש לי חברה שאוהבת אותי חושב על מישהי אחרת. מה אני גבר במשבר גיל הארבעים שכבר לא מסופק ממה שיש לו, שמחפש דרכים לעקוף את זה? לא. אני נער בן שמונה עשרה שאיבד קצת את הצפון וצריך משהו שיגרום לו להבין שסטוץ זה סטוץ, וחברה זה חברה.
"אני בבית!" קראתי כשהגעתי הביתה. לא היה כל כך מאוחר, כמה דקות אחרי שמונה.
"מצוין!" קראה אמא מהסלון, "אתה לבוש יפה?" היא שאלה.
"כן?.." שאלתי מהוסס והתקדמתי אליה. היא בדיוק עמדה עם הסינר האהוב עליה מעל הסירים.
"בעוד חצי שעה מגיעים לכאן אורחים לארוחת ערב, חבר של אבא מהעבודה, אשתו והבן שלהם. תתכונן."
"אני חייב הא?" שאלתי מעוצבן. יש לי יותר מידי מחשבות לחשוב עליהן מאשר את היכולת להתעסק בארוחת ערב של ההורים.
"זה מאוד חשוב, אתה הרי יודע שאבא שלך לא כל כך חברמן בכל מה שקשור לחברים מהעבודה, ועד שהוא מצא מישהו שהוא מחבב, צריך לגרום לזה לעבוד. זה צריך להיות ערב נחמד וקליל, אתה תהנה אני מבטיחה." היא אמרה ונשקה לראשי. חייכתי אליה, אמרתי לה שאני הולך לתפוס מקלחת קצרה ואלבש משהו חגיגי. היא חייכה אליי, אמרה שאני ילד זהב, ועליתי למעלה למקלחת. תכלס במקלחת חושבים הכי טוב.
"ברוכים הבאים." שמעתי את אמא אומרת ופותחת את הדלת. כנראה שברווח בין המקלחת והפייסבוק לבין הברוכים הבאים גם אבא הגיע הביתה והחליף בגדים. ראיתי אותו בדיוק מסדר את השולחן כשירדתי במדרגות.
"אוו, והנה הבן שלנו. תכירו, זה בר." אמא הציגה אותי. חייכתי אליהם וירדתי ללחוץ את היד לאבא ולתת שתי נשיקות על הלחי לאמא, ככה לימדו אותי בבית. אחר כך נתתי כיף חזק לבן, הוא היה נראה לי מוכר.
"אנחנו מכירים" חייכתי אליו כשאני לוחץ את ידו, "למדת בבית הספר שלי."
"אביב," הוא אמר בחיוך, "סיימתי שנה שעברה. באיזה שכבה אתה תזכיר לי?"
"שמיניסט עכשיו. אחח איך שנאנו את השכבה שלכם." צחקתי. הוא חייך אליי ואמר שהתחושה הייתה דומה גם בקרב חלק משכבה שלהם. אז אולי הערב הזה לא יהיה כל כך משעמם בסך הכל. שאלתי אותו אם אין לו עוד אחים, והוא הניד את ראשו לשלילה ואמר שההורים הסתפקו בילד אחד. צחקתי ואמרתי שזו כנראה חוויה. אצלי זה לחיות עם עוד שתי אחיות, אחת שהיום במקרה ישנה אצל חברה, ואחת שעכשיו בצבא, ולהיות ילד סנדוויץ לשתי אחיות, זה לא הכי כיף.
"מבין אותך אחי, לרוב החברים הטובים שלי יש אחיות בבית. אני רגיל לשמוע התלוננויות." הוא רק נשמע יותר ויותר גבר לעניין.
הארוחה הייתה הרבה יותר כיפית משציפיתי, ההורים של אביב אדירים ממש. אבא שלו חולה על כדורסל, והחלפנו חוויות מהמשחק האחרון ששנינו ראינו, המשחק שקיבלתי כרטיסים אליו מנועה. עוד פעם נועה, סעמק. אמא שלו גם היא התגלתה כאישה מקסימה, היא פסיכולוגית במקצועה, ולמרות שרוב הדברים שהיא נחשפת אליהם זה בינה לבין המטופלים, היא סיפרה קצת חוויות על איך היא הגיעה לזה. גם ההורים שלי לא נשארו חייבים, סיפרו כל אחד מהם משהו נוסף על עצמו והעבירו משם את תור הדיבור לאביב, שיספר קצת על הצבא שהוא עומד להיכנס אליו. הקשבתי למה שאביב סיפר בהתרשמות. הוא מהאנשים שאתה רוצה לחקות- טובים בגיבושים, מכוונים מטרה, ועדיין מתנהגים טוב לבית, ומעריכים את הבית. כנראה שההורים שלי מתחברים עם אנשים שדומים מאוד להם מבחינת האופי.
"אז מה? חבר טוב של מי היית בתיכון? אולי אני מכיר קצת." אמרתי לו כשאביב התיישב לידי על הספה בסלון. אמא בדיוק עברה לשלב הקפה והעוגה.
"כל מיני, עמרי דור, אסף לוי, נתן בוזגלו, תומר יוסף.."
"אח של?" שאלתי בחיוך.
"של נועה? וואלה היא איתך בשכבה. הילדה הזו.. מזיזה את השכבה הזו על האצבע הקטנה שלה." הוא צחק.
"למה אתה מתכוון?"
"היא והחברות שלה, אתה יודע, השישייה הנצחית של מחזור ע"ד, כולם מדברים עליהם."
"די ברור, יוצרות את המסיבות הכי טובות, נמצאות בכל אירוע חברתי, מכניסות את השכבה לאירועים חברתיים."
"כן תראה את המסיבה האחרונה שלהם על הים, בואנה אני נהניתי שם.. איבדתי את האיזון אחי…" הוא נאנח. צחקתי ושתיתי מהקפה שאמא בדיוק שמה מולי.
"אתה מדבר עם אח שלה עדיין? אתם בקשר טוב?"
"אחד החברים הכי טובים שלי.. וואי אתה לא מבין, דפקתי לנועה איזה מכה בטעות בפעם האחרונה שהייתי אצלם בבית. פתחתי את הדלת וזה פגע בה, היא נפלה לאחור, פחדתי שהיא קיבלה איזה זעזוע מוח, אתה לא מבין איך נלחצתי. תומר כל כך שומר עליה, כמו פרח מוגן.." הוא צחק ואכל כמה קשיואים שהיו על השולחן בסלון, "העיקר שהיא בסדר."
"היא יפה הא.." נאנחתי בהקיץ. לא שמתי לב שאמרתי את זה בקול רם עד שאביב צחק ואמר שהיא באמת מדהימה.
"תפוסה אבל אחי, מה נעשה." אמר אביב. סובבתי את מבטי אליו מופתע.
"תפוסה?" שאלתי אותו.
"בטח, יפה כזו, ערן שבתאי תפס אותה כבר לפני שנה ומשהו. זה שבר לכמה בנים אצלי בשכבה את הלב, בנים שכמובן לא כל כך קרובים לאח שלה שלא היה מרשה בחיים שמישהו מהם יהיה איתה."
"אחי אתה לא מאופס," צחקתי, "הם נפרדו בתחילת שנה. שבועיים, שלושה אני חושב." הוא הסתכל עליי מופתע. הנהנתי אליו ואמרתי לו שהוא בגד בה, שהיא כמו שאפשר לראות לא נשברה מזה יותר מידי, שהיא הרבה יותר חזקה משחושבים. היא לא בכתה עליו ימים שלמים, ככה הבנתי.
"אתם חבירם טובים שאתה יודע את כל זה?" הוא שאל אותי לבסוף. הנדתי את ראשי לשלילה. "אז איך?"
"גם שמועות מתגלגלות, כשזה נועה יוסף כל השכבה תדע," אמרתי, "והיא ידידה של החבר הכי טוב שלי, ככה זה גם מגיע אליי."
"אני אומר לך בחורה כזו.. היא לא תישאר הרבה זמן לבד. אני לא אומר שהיא תמיד צריכה גבר לידה, אבל מישהו כבר ידע לתפוס אותה. אם היא פנויה מבחינה רגשית להכניס מישהו חדש ללב שלה," הוא אמר ושתה שלוק מכוס המים שלו, "יהיה גבר בר מזל שיכנס לשם בקרוב."
"מעניינת התיאוריה שלך." אמרתי לו, מנסה לא להראות לו כמה קשה לי עם המשפט שהוא אמר כרגע. אני לא חושב שהוא טועה, זה בדיוק העניין. אני ממש לא חושב שהוא טועה.
רגעים לפני שכל המשפחה הלכה, בין החיבוקים והנשיקות של הביי, אביב נתן לי את המספר שלו כדי שנישאר בקשר. האמת היה לי מעולה לדבר איתו, ניסיתי במהירות אחרי השיחה על נועה להעביר את הנושא לצבא, ושם כבר היה לי פי שמונה יותר מה להגיד. הרגשתי שהוא מהאנשים שהייתי חייב שיהיה לי קשר טוב איתם כדי לקבל הרבה תשובות בקשר לשנה הבאה.
"אני בטוח שעוד נתראה הרבה, היה ערב מוצלח." אמר אבא בחיוך כשהם עמדו בדלת.
"תודה לכם על האירוח," אמר אבא של תומר, "נהנינו." חייכתי והם יצאו מהבית לכיוון הרחוב. לא חשבתי שככה יסתיים הערב הזה.