מורדת-פרק 10
הראש שלי כל כך כאב, כאילו הלמו במוח שלי בפטישי אוויר.
הזדקפתי באיטיות, שכבתי על רצפת התא,הרגשתי כאילו האף שלי היה מלא נזלת.
העברתי את גב כף ידי על האף ונוזל חם ואדום התגלה לפני, דם.
"לעזאזל" לחשתי וירקתי מעט מהדם שכבר הספיק להתייבש.
הצמדתי את רגלי לחזהי שהלם בכוח, כל כך קר לי…
לידי ראיתי צלחת גדולה עם עיסה בצבע כתום, אני לא הולכת לאכול את זה.
הבטתי מצדדי, וראיתי את הדלי עומד שם. אולי אני אשפוך לתוך זה את האוכל.
נעמדתי ופסעתי לעבר הדלי, ממש רגע לפני שהגעתי אליו השלשלאות עצרו בעדי.
נאנחתי ונשכבתי כך שידי תוכל לתפוס בקצהו, "רק בבקשה שרוקנת אותו בבוקר" נאנחתי, הכל תלוי בך רוי.
משכתי את הדלי לעברי והתיישבתי, "דוחה…" יבבתי. כנראה שרוי לא רוקן אותו.
זרקתי את תכולת הצלחת לתוך הדלי וקירבתי את הדלי למקום שבו הוא היה, מתחת לכיור (כמה שקצות האצבעות שלי השפיעו על הזזת הדלי).
הנחתי את הצלחת לידי והצמדתי את רגלי הימנית לחזה, מה יהיה קייט?
דלת התא נפתחה בכוח וגופו המדמם והחבול של רוי הוכנס פנימה, הוא קרס על הריצפה ונאנק, קווצות שיערו הרטובות היו דבוקות למצחו, הוא עיוות את פרצופו בכאב.
השומר נכנס, הביט בצלחת הריקה שלי ויצא.
התקרבתי לרוי, "רוי? רוי! מה קרה?"
הוא נאנק והתנשם, "הם ירו לי בכתף" הוא התנשם בכבדות בין מילה למילה.
"אוי לא" סובבתי אותו וראיתי את כף ידו מגואלת בדם וצמודה לכתף השרירית שלו.
"אל תזוז או-קיי?" אמרתי בנימה לחוצה.
הוא השמיע קול מוזר, אני חושבת שזה היה צריך להיות צחוק, ואמר:"כן המפקדת".
הבטתי מסביבי, "הכדור נכנס עמוק?"
הוא השתנק, "אני לא יודע, אבל זזתי, אני חושב שלא"
"תוריד את היד" נגעתי בכף ידו הגדולה והסרתי אותה בזהירות.
זה לא טוב, היה יותר מידי דם. לא יכולתי לראות, לא היה לי איך לנקות את הדם.
הלכתי על תוכנית ב'.
"הצילו!" צרחתי בכל הכוח, "בבקשה! הצילו! הצילו! שמישהו יבוא!"
"זה לא יעזור לך קייט…" הוא ניסה ללחוש, "הם לא יקשיבו. אני חושב שזה נגמר…"
"תעשה טובה ותשתוק" גערתי בו והמשכתי לצרוח.
"את סתם עושה לי כאב ראש תפ-" אבל דבריו נקטעו כששומר אחד נכנס והביט בי, "מה קרה?" שאל.
"זה רוי… הוא הולך למות" צעקתי.
השומר הביט בו והנהן, "אה, הוא?"
הוא? , כלומר… הם רוצים אותי בחיים. אני חשובה להם. אבל לא נתתי לזה להטריד את מחשבותיי, לא עכשיו לפחות. "בבקשה! תעזור לו"
הגבר עם הבלורית מאתמול נכנס לתא והביט בי ואז ברוי, "מה הבעיה?" שאל.
"זה-זה" התחלתי לגמגם, "רוי… הוא-"
הגבר עם הבלורית צחק, "יודעת מה? נעשה עסקה כזאת" הוא הניף את אצבעו.
"את תגידי מה את צריכה כדי להציל אותו, אנחנו נספק לך את זה, וזה תלוי בך" הוא חייך.
רוי נאנק והביט בי באיימה, "לא… אני חושב שעדיף לי למות" הוא ניסה לצחוק אך הוא רק השתעל בכוח.
"אני צריכה אלכוהול, פדים רפואיים, סכין, אולי כמה פלסטרים" לא היה לי מושג מה אני אומרת.
"סכין לא תקבלי" אמר הגבר בנועם.
"אז מחט אולי?" ניסיתי.
הוא הביט בי במבט לא מבין והנהן, "מחט?".
"עם הסם המרדים" הנהנתי.
הוא פסע לעבר השומר, "תביא לה מה שהיא צריכה".
השומר הביט בו, "אב-אבל אדוני זה-"
"לא שמעת מה אמרתי?" צעק עליו ואז חזר להביט בי, "בהצלחה לך". הוא יצא מהתא במהירות.
רכנתי לעבר רוי, "הכל יהיה בסדר" לחשתי.
הוא השתעל וניסה לחייך את החיוך השחצני שלו, "אולי נוותר על תואר הרופאה שלך?"
"אוי שתוק כבר" נאנחתי.
תוך רגע השומר חזר ובידיו חבילת פדים רפואיים, בקבוק וודקה, מחט וחבילת פלסטרים.
השומר הניח את הדברים על ידי ויצא מהתא, זחלתי לעבר היד שלי רוי וישרתי אותה בעדינות, הוא השתנק, "בבקשה שיהיה מהיר" אמר.
"או-קיי או-קיי אל תלחיץ אותי" מחיתי זיעה ממצחי.
"למה המחט?" שאל והביט בי באימה.
"כדי להרדים אותך, שלא תרגיש את הכאב" עניתי ברוגע.
"תני לי למות כבר" נאנח.
"לא יקרה" פתחתי את בקבוק הוודקה, "אני צריכה חברה בתא הזה".
הוא יבב בזיוף ונאנח, "לפחות מישהו מאבות אבותייך היה רופא?"
ניסיתי להיזכר אם כן, "לא שזכור לי"
"אני מקווה שכן, ושאת יכולה לקבל דוקטורט בלי לימודים של שבע שנים" אמר.
צחקתי, הבטן שלי התכווצה, "או-קיי מתחילים" שלפתי פד רפואי והצמדתי לבקבוק הוודקה.
"זה עלול לשרוף קצת" הצמדתי את הפד לפצע וניקיתי אותו בזהירות, הוא צרח בכאב.
המשכתי לנקות את הפצע, "לפחות קצת כוח סיבולת רוי" נשפתי.
הוא התנשם, "קדימה" אמר בקול צרוד.
"צריך להוציא את הכדור הזה ממך" אמרתי בצרידות.
הוא הביט בי מהצד ופער את עיניו, "מה זה אומר?"
לקחתי את בקבוק הוודקה ושברתי אותו, הוא התנפץ לחתיכות קטנות.
חיפשתי אחרי החתיכה הכי חדה וצרה, "מצאתי" חייכתי והראיתי לו את הזכוכית.
"לא. לא. לא. בבקשה קייט. תתקעי לי את זה בגרון וזהו" הוא יבב, והפעם נראה לי שלא בזיוף.
נשמתי נשימה עמוקה והתקרבתי אליו, "תקשיב לי" אמרתי ברוגע, "אני רוצה להציל אותך, אמרת שאתה אוהב את החיים שלך נכון? אני לא הולכת לאבד עוד חבר. אבדתי מספיק. עכשיו אתה תסבול מכאב אבל תחשוב שאחר כך תהנה מחיים טובים ומלאים בטוב".
"איזה חיים טובים? מלאים בטוב?" הוא נחר בבוז והתנשם.
"הי" הסטתי את הקווצות הרטובות מפניו בעדינות, "אני אוציא אותנו מפה" חייכתי.
הוא הביט בי זמן ממושך ואז עצם את עיניו, "מהר".
הזדרזתי להגיע לכתפו, "אתה מוכן?"
הוא בלע רוק, "כן".
תקעתי את חתיכת הזכוכית בכתפו והתחלתי לפתוח את הפצע בעזרתה.
הוא צרח, צרח כמו משוגע ואך השתדל לא להזיז את זרועו, "לא! קייט! תפסיקי אני לא מוכן!"
"רוי אל תזוז בבקשה" צרחתי ביחד אתו, הבטתי לכיוון המחט, היא הייתה סגורה בתוך שקית סטרילית, "רוי, רוי אל תזוז" צעקתי.
"לא יכול קייט! תוציאי את זה ממני" הוא בכה וצרח.
פתחתי את השקית והוצאתי את המזרק, "תכף זה יעבור רוי, הכל יהיה בסדר"
תקעתי את המזרק בתוך הפצע והזרקתי את החומר במהירות, ראיתי את רוי נרגע.
"רוי תישאר איתי" הוריתי לו.
הוא הזדקף והקיא, המשכתי לפתוח את הפצע, "רוי! אני רואה את זה! הכדור הוא לא נכנס עמוק הוא-"
אבל הוא כבר לא היה איתי, כנראה שההרדמה לא הייתה מקומית בלבד.
הוצאתי את הקליע, הוא היה רחב ויחסית קטן לרוב הקליעים שראיתי במשך חיי.
"מה עושים עכשיו?" נאנחתי והבטתי על הפצע הפתוח והמגעיל.
"קחו אותו" השומר פתח את הדלת ושני שומרים אחרים לקחו את רוי משם.
"לא, מה אתם עושים? לא!" צרחתי וחבטתי בהם.
"תרדימו אותה" שמעתי מישהו אומר.
"לא! זה לא יעבוד לכם זה ל-" הרגשתי את המזרק על צווארי וקרסתי בבת אחת.
"קייט" שמעתי.
"קייטי" הוא חזר על שמי.
פתחתי את עיני באטיות וראיתי עם רוי, עם תחבושת עבה על כתפו, והוא היה מחוייך.
"אתה בסדר?" חייכתי.
הוא התקרב וחיבק אותי, "הצלת אותי" הוא לחש.
חבקתי אותו בחזרה, "ברור שכן".
"זה לא ברור" הוא הביט אל תוך עיני, "תודה קייט".
חייכתי אליו, "בכיף".
הוא חייך את החיוך השחצני שלו, "היית רדומה ככה איזה יום, תגידי את לא רעבה? צמאה? את חיה בכלל?"
הנהנתי, "לא ממש, אין לי חשק לכלום".
"כן תאמיני לי שגם לי לא, יהיה לי שם כנראה צלקת ממש מכוערת" הוא נאנח.
"הם טיפלו בך?" שאלתי
הוא משך בכתפיו, "בזכותך".
הסמקתי, "הם-"
הוא קטע אותי, "צריכים אותך חיה" , הוא הביט אל התקרה, "מעניין למה".
"מעניין באמת", איזה סיבה יש להם להשאיר אותי חיה?
תגובות (3)
כמעט הגעתי כשהיא ריפאה אותו….
בבקשה בבקשה בבקשה אל תפסיק!!! אני מתחננת!!!!!
אני חשבתי קראתי את הסיפור שלך מהפרק הראשון עד כאן, ואני חייבת לומר לך… וואו! הכתיבה שלך יוצאת דופן, התיאורים, הדמויות, זה באמת סיפור מיוחד במינו. אהבתי את העלילה, את זה שזה מזכיר לי קצת את מפוצלים (אני רק ראיתי את ההתחלה של הסרט ולא קראתי את הספרים, אז האמת שאין לי מושג בכלל. משום מה זה פשוט מזכיר לי את מפוצלים).
אני אישית נורא אהבתי, ולדעתי רוי דומה קצת לאשטון אירווין, בחור מלהקה שאני נוראה אוהבת :) לדמיין אותו בסיפור הזה נדמה לי קצת מוזר, אבל גם נורא נכון באותו הזמן.
אני נורא אהבתי את הסיפור, אני מקווה שתמשיכי במהרה! :)
אוקי, נראה לי שהגיע הזמן להסביר את התגובות המבולבלות שלי.
הסיפור שלך מדהים, הכתיבה מצויינת, ואני מרגישה באופן קבוע שאני חוזרת תגובות קודמות ולכן התגובות יוצאות לי מוזרות.
לא ראיתי הרבה פניות בעלילה מראש ואני מאושרת. לא הרבה כותבים מצליחים להפתיע אותי, אם דמות מוזכרת בשם בספרים אני יכולה לחזות אותה לגמרי ואיך היא תשתלב בעלילה- לרוב שוב אצלך זה לא קורה.
בקיצור, מחכה להמשך:)