מה הפואנטה של החיים ?
עברנו ימים ,עברנו תקופות שבחיים לא היה לי ולא יהיה לי איתך… אני מתגעגת אליך ואתה לא רואה ..התחלתי להכחיש את מה שאני מרגישה אליך …
אז מה הפואנטה שאני לא יצעק עד כמה שאני אוהבת אותך ?מה שווה לי שאני מכאיבה לעצמי ככה? אתה לא מתחייס אלי כמו פעם ..אתה לא רואה עד כמה אני שבורה בגללך אף אחד לא רואה…
הכי מצחיק אותי אני רושמת את זה כיאלו הינו ביחד .. חברים , בני זוג פחחחח ממש..אתה יודע שאני אוהבת או בכלל אהבתי אני בעצמי לא יודעת מה אני מרגישה אליך
דבר אחד אני יודעת אולי הייתה יכול לתת לי צאנס' איך שאומרים אבל לא!אתה החלטתה שאתה לא ניכנס איתי לקטע הרגשי בגלל המראה שלי,בגלל החברים שלך אין לי מה להגיד על זה אתה החלטתה …
אני כועסת ,עצבניית אליך אבל זה משנה משהו ? לא!
בחיים לא תתיחס אלי כמו שאני "חלמתי " שתתייחס ….
אני לא מאשימה אותך בכלום זה פשוט מה ששמרתי הרבה זמן בבטן…
…………….
הקוראים שיקראו את זה אני לא התכוונתי לכתוב קטע או סיפור אני בחרתי לכתוב את משה אני מרגישה תקופה ארוכה מאוד כלפי מישהו ואין לי כבר את האומץ לדבר איתו על זה , מספיק נילחמתי בשביל מישהו שלא רוצה אותי …..
תגובות (1)
למקרה שאפשר לתת לך ביקורת בונה קחי את מה שאני אומרת לך עכשיו למקום הכי טוב, למקרה שלא אל תתייחסי לזה.
יש לך שגיאות כתיב בהמון מקומות לדוגמא בהתחלה לא כל כך הבנתי מה רשמת בגלל המילים ״היה״ ו״יהיה״, מה שכנראה אמור להיות שם זה היו ויהיו, שווה בדיקה. אחר כך את רשמת התייחסות לדמות הזכרית בטקסט עם ה׳ בסוף המילה כמו לדוגמא הייתה והחלטתה, שתי המילים האלה כשהן מתייחסות למובן זכרי נרשמות כך היית, החלטת.
זה הכל, ואני מאוד התרגשתי לקרוא את זה כי זה עמוק ומרגש ואני לגמרי מזדהה איתך ואפילו יש לי תגובה לכותרת שלך-משפחה, משפחה גורמת שמחה וזו הפואנטה של החיים לפי דעתי.
בכל מקרה זה מהמם :)