החבר הכי טוב שלי- פרק1

מבט מול הכביש, הלחי נשענת על החלון הקר והרטוב, הגשם החזק שיורד ומתקתק על חלון ביתי,
האנשים הרצים, המכוניות הדלוקות, המטריות, הקור הבלתי נשלט, הזיכרונות שמציפים אותך מכל כייון.
קול נקישה נשמע, " כן " הוצאתי קול באדישות מבלי להזיז מבט הדלת נפתחה, הוא לא אמר דבר
התיישב מולי, הפנתי את עייני לכיונו, פיות סגורים, כאב לב שורר מתח באוויר, הגשם ממשיך לרדת
והדמעות לא פוסקות, " כבר חודשיים אני בא אלייך יום יום מתחנן ואת כלום זה לא מזיז לך " אמר נאנח,
" ואחרי שאתה שומעת מה קורה את מראה סימן חיים ?! " שאל בייאוש, " למה באת? " שאלתי באדישות
ממורמרת, השפתיים היפות, העיינים הכובשות איך איבדתי אותם?!,
" להבין למה את הורסת לי את החיים " צעק עצבני ועבר לעמידה, לא היה לי כוחות להילחם על כלום,
רק רציתי להמשיך ליבב בשקט עם עצמי מתחת לשמיכה העבה.
קמתי לעוד בוקר שיגרתי, לא היה לי כוחות לכלום כבר שבועיים שאני ככה, בלי בית ספר, בלי חברה.
עברתי חצי שנה כל כך מדהימה איך הכל יכול להיגמר בשניה?! חשבתי לעצמי,
" אני אור " אמר בחיוך חושף שיניים, " לוטם " אמרתי מחזירה חיוך הבטתי בעיניו, שפתיו היפות.
כמו שזה נקרא ' אהבה ממבט ראשון ' זה מה שקרה לי, התאהבתי בו מהרגע הראשון שראיתי אותו.
" בוא אור " אמרה מישי גבוה יפיפיה, שערה היה שחור כפחם עיניה הכחולות חדרו לגופי, מושלמת!.
" אני בא חיים שלי חכי לי באוטו " אמר, היא הפנתה שוב את מבטה לעברי, והלכה לכייון המכונית.
" תודה..אה תזכיר לי " אמרתי משחקת אותה ראש קטן, " אור " אמר שוב בחיוך, " כן אור " חזרתי אחריו.
המלחמה שלי עם עצמי התחילה באותו היום, ההתאהבות שלי בו גרמה להרבה שינויים בחיים שלי,
ויתרתי על העקרונות שלי למעניו.
" הכרתי מישו הורס! " אמרתי עם החיוך הדפוק שלי, החיוך ששבועות לא ירדו בזכותו, " סוף סוף! " ,
" מי זה? " הוסיפה שקד, " קוראים לו אור הוא בן 20 והוא נראה כל כך טוב " אמרתי,
" אתם מדברים?" שאלה " לא " עניתי, " יש לו חברה " הוספתי,
" לא את לא אמיתית, זה או שאת לא מכירה אפחד או שאת מכירה
אבל את ההכי מסובכים שיש " אמרה נאנחת, " מה אני יעשה " עניתי.
קמתי לבית הספר בלית ברירה, המורה התחילה ללמד הנחתי את ראשי על השולחן הדימיון פוסע לו.
" גברת לוטם! " שמעתי את קולה כצעקה, " מה?! " אמרתי קצת מעוצבנת שקטע את רגע הדימיון של הנשיקה שלי ושל אור, גיחחתי לעצמי שחשבתי על זה,
התאהבתי בו קצת יותר מדי.
" את חייבת להפסיק להסתבך " אמר מאור, " שנה אחרונה תן לי להנות " אמרתי מתיישבת עליו,
" עד שיעיפו אותך " אמר צוחק, ישבנו כולם בספסלים, " תגידו אתן יודעות איפה כיתות י' ? " שמעתי קול מוכר, סובבתי את ראשי, הוא עמד שם, הגיב בחיוך למראה שלי,
" לוטם נכון ? " שאל, " אור " אמרתי מביאה לו חיבוק ונשיקה על הלחי,
" חבר שלך? מזל טוב " אמר, " למה אתה צריך את כיתות י'? " שאלתי מתעלמת ממה שאמר,
" אחותי הקטנה היא לא מרגישה טוב באתי לקחת אותה " אמר, " תבדוק למעלה ".
" זה הוא?!! " לחשה לי שקד כשהלך, " כן " אמרתי, מחייכת מסתכלת לאיך שדמותו מתרחקת ממני.
" הוא הורס את הבריאות! " אמרה במבט מהופנט,
" תשכחי ממנו הוא שלי " אמרתי צוחקת והיא מייד אחרי.
חזרתי הביתה, לקראת הצהריים " חיים שלי שומעת יש מצב חברים באים אליי היום " אמר לירון אחי הגדול,
"ו.. ? " אמרתי לא מבינה מה הפואנטה שלו, " סתמי שאני לא יתקע לך את הכרית בראש " אמר צוחק, " אז שלא תיהיה חופרת ותבואי להציק לי " אמר,
" אני גם ככה יוצאת לקראת הערב " אמרתי,
" לאן? " שאל, " לפארק ילחץ " אמרתי.
הערב ירד, השעה כבר הייתה 10 קולות של רעש נשמעו מלמטה, התלבשתי התארגנתי וירדתי במורד המדרגות לכייון הסלון, החברים החתיכים שלו הופיעו, יכולתי למות רק מלראות אותם.
" איך החבאת אותה בחדר ? " אמר עומר בחיוך, " עד לאחותי, לא אמרת שאת הולכת ? " פנה אליי, " הולכת ילחץ תן להגיד שלום לחברים היפים שלך " אמרתי מתקדמת לעומר,
" רואה אחותך מנוסמת " אמר עומר וחיבק אותי, " חבל אלייך 1 את בבית " אמר,
" נחשוב עלייך, תהנו " אמרתי ויצאתי מהבית.