מורדת-פרק 5
אני יודעת ששכבתי שם הרבה זמן, אבל לא הצלחתי להירדם. מוניקה וג'יימס שכבו שם, ישנים כמו בולי עץ, מוניקה נשענה על חזהו של ג'יימס ורגליה חבוקות ברגליו.
הם נראו כל כך מתוקים יחדיו, כל פעם שאני מביטה בג'יימס אני נזכרת באותו נער עם מעיל שחור שקנה לי את חבילת הדגים, למרות שלא הכיר אותי, למרות שראה בפירוש שאני מורדת או ענייה.
האמת אני לא יודעת אם להגיד שהקרבה של מוניקה לג'יימס מוצאת חן בעייני כל כך, אני לא אומרת שאני מקנאה, ממש אבל ממש לא, זה פשוט כל כך מציק לי, אני אפילו לא יודעת איך להסביר את ההרגשה.
ג'יימס התרומם מעט והבחין במוניקה על ידו, הוא הזיז אותה בעדינות.
פניתי להביט בשמיים, חיבקתי את רגלי הימנית והנחתי עליה את סנטרי.
"קייט?" שמעתי את ג'יימס.
הבטתי בו וחייכתי חיוך קטן, "היי".
הוא התיישב על ידי, "הי אני זה שבדרך כלל ער בשעות האלה, מביט בכוכבים".
נשמתי נשימה עמוקה, "אני זו בדרך כלל יושנת".
"כן שמתי לב" הוא צחק.
"גם ג'יין אוהבת להביט בכוכבים" הבטתי בו, מצפה לתגובה.
"כן, היינו עושים את זה הרבה בלילות הראשונים יחד" הוא משך את כתפיו.
"מסתכלים על הכוכבים, מצביעים עליהם ואומרים דברים חמודים אחד לשני" ניחשתי.
"לא בדיוק, אבל קחי את זה לאיזה כיוון שאת רוצה" הוא גיחך.
שילבתי את רגלי, תמיד קראתי בספרים את הרומנים האלה עם הקטעים החמודים והחמודים פחות. מעולם לא חוויתי חוויה כזאת בעצמי.
"מה קרה?" שאל אותי ג'יימס שהבחין שהשתתקתי.
"הממ? לא-לא קרה כלום" העברתי יד על שערי.
"אולי תלכי לישון?" שאל אותי.
נאנחתי,"אני לא מצליחה להירדם".
"כשג'יין לא הצליחה להירדם תמיד שרתי לה" ג'יימס צחק.
"שרת לה? מה שרת לה?" הבטתי בו, מופתעת.
"נצנץ כוכב קטן" הוא נאנח השפיל את מבטו וחזר להביט בי והגומות החמודות שלו הציצו.
"הו זה כל כך חמוד" סומק התפשט על לחיי.
"אני יכול לנסות, אם תבטיחי שלא תקפצי מהסירה מרוב כאב ראש מהקול שלי" אמר.
הבטתי לצדדים והרגשתי עקצוצים קלים בבטן, "מבטיחה".
"או קיי" הוא חייך אלי חיוך קטן, כשחשבתי על זה, ג'יימס היה באמת נער מאוד יפה. היה לו צבע עור מוקה-חלש מעט יותר בהיר משלי, הוא היה גבוהה מאוד והיה לו שיער שחור ומטולטל מעט, גוף שרירי וחסון וחיוך ממס שחשף שתי גומות חמודות, שלא לדבר על העיניים הצהבהבות והמיוחדות שלו. כן. הוא פשוט שווה-בטירוף, בהחלט התמזל לג'יין.
"שכבי כאן" הוא טפח על ירכיו, מסמן לי לשים שם את ראשי, האם זה כדאי? זה לא יותר מידי קרוב ל- מחשבותיי נקטעו כשהוא אמר:"סמכי עלי, את תירדמי ככה במהירות ואנחנו צריכים אותך ערנית".
הבטתי לכיוון מוניקה שנחרה בשקט, ואז הנחתי את ראשי על ירכיו. הוא החל לשיר "מנצנץ כוכב קטן,בשמיים אור לבן.מול עיני הוא מתנדנד,שם גבוה מרקד.מקשט את המרום… "
היה לו קול מדהים, מתנגן, נעים, מעט מחוספס אך כל כך ממכר.
ואז הרגשתי את ידו על שערי, אצבעותיו עברו בו וסירקו אותו בעדינות רבה, המגע הקל עקצץ והעביר צמרמורת נעימה בגופי. עצמתי את עיניי וחייכתי, "לילה טוב" הוא אמר כשסיים לשיר אך עדיין המשיך לגעת בשערי, תכשירי השיער השתלמו בסופו של דבר (שנה של מסכות וקרטין בשיער שצבוע בצבע כחול קבוע! כן. קשה להביא אותו למצב נעים ולא קשה ויבש, במיוחד שאת נמצאת באמצע האוקיינוס, אבל היי! הצלחתי)
לבסוף נשמתי נשימה עמוקה אחת ושמעתי את ג'יימס לוחש משהו, אני חושבת שהוא שוב אמר לילה טוב, החזרתי לו לילה טוב קטן ונרדמתי.
קמתי למשמע צופר של ספינה, מנומנמת הבטתי בצדדי וספינה ע-נ-ק-י-ת ואפורה התקרבה אלינו, היא הייתה כל כך קרובה וחשבתי שליבי הולך להיעצר, פערתי את עיני והרגשתי את הלב שלי מגביר את קצבו עד שהחל לכאוב.
"ג'יימס" הוא היה ממש לידי, נערתי אותו בעדינות.
"הממ?" הוא מיצמץ באיטיות.
"ג'יימס קום" אמרתי.
"עוד רגע ג'יין הם יחכו…" הוא מלמל.
"מה?" עקמתי את פי, "לא ג'יימס הספינה, היא מתקרבת".
הצופר נשמע שוב, מוניקה הזדקפה בבת אחת והביטה מצדדיה, "קייט! זאת ספינה של הממשלה!" צעקה.
"אני יודעת, תעירי את ג'יימס אני אתניע את הסיר-"
"לא" מוניקה אמרה, "היא קרובה מידי, זה אבוד".
"תירגעי שום דבר לא אבוד" הבטתי בה והתנעתי את הסירה, "תעירי את ג'יימס".
מוניקה התקרבה אליו וניערה אותו בכוח, "קום סופרמאן! אנחנו במרדף".
ג'יימס קם כמעט מיד והביט בספינה שהייתה ממש-אבל-ממש-קרובה.
"קייט! הספינה" הוא צעק.
"אבוד לנו, או שהספינה הולכת להתנגש בנו ולמחוק אותנו או שהם יבואו לקחת אותנו", אמרה מוניקה.
הבטתי לכיוון הספינה האפורה ונאנחתי, "מהר תארזו כל מה שאתם יכולים".
הכנסתי קצת אוכל וכסף לתוך התיק הכחול שלי וכמה מהבגדים שלי, המפה של מוניקה וכמה סכינים.
"מה? זה תכשירי שיער?" מוניקה הצביעה באי הבנה על מסכות הקרטין ששכבו מתחת לדופן הסירה.
סומק התפשט על לחיי, "הי. השיער שלי היה קש".
"לא את-את קנית תכשירי שיער ל 'שיער היבש' שלך במקום לקנות לעצמך אוכל, מים דברים שאת באמת צריכה למסע וכדי לשרוד" אמרה בנימה מלגלגת.
"הייתי צעירה ומטומטמת" הנהנתי.
"את עדיין צעירה ואת עדיין-" היא החלה להגיד אבל ג'יימס קטע אותה, "אתן באמת עומדות כאן ורבות בזמן שספינה ענקית שהולכת לקחת את החיים שלנו מתקרבת?"
"תמיד זה זמן טוב לריב" הנהנה מוניקה.
הספינה הייתה מטרים ספורים מאיתנו ונראה כאילו היא הולכת להתנגש בנו.
"מהר! תקפצו!" צעקתי.
"לקפוץ? השתגעת?" שאלה מוניקה.
"יש ברירה אחרת?" נאנחתי.
"פשוט בואו כבר" ג'יימס החזיק בידנו וקפץ איתנו היישר לתוך המים הקרים כקרח, והספינה מאחורינו מאיימת לקחת את חיינו בכל מחיר.
תגובות (2)
קראתי עכשיו את כל הסיפור שלך, ו-ואוו.
העלילה מעניינת והדמויות טובות. הכתיבה השתפרה ויותר מבינים את קייט. מפריע לי קצת שזה היה מנוסח כמין מסע חיפושים להקים צוות לשחרר את המורדים, אבל ממש אהבתי את ההכרה שלה בכך שצריך לשחרר את המורדים, ושאין להפיל ממשלה בצוות מצומצם. אהבתי את האמינות של הסיפור, ובמיוחד את איבוד הסירה שקרה בפרק הזה כי לא צפיתי את זה.
תמשיכי:)
מדהים מושלם ובקיצור המשך!!!