אבודה בין הצללים
הולכת ברחוב עצובה,
הרחוב שחור,
אולי גם הוא משתתף בצערי, או שאולי גם הוא עצוב,
מביטה בפינות שלו ועולות לי זכרונות,
אני נעשית יותר עצובה,
יכול להיות בכמה רגעים שההייתי אהובה עליו.
אני מרגישה אבודה בין הצללים,
אני מרגישה בודדה,
אני מרגישה שאני לא מכירה את עצמי,
אני מרגישה כאילו יש בת-אל אחרת בגופי.
עכשיו אתה רחוק מכאן,
זה כואב לי שאתה לא פה, הלב שלי צועק את השם שלך,
לא משנה כמה אני יכתוב לך אתה בחיים לא תקרא את זה.
אני מרגישה אבודה בין הצללים,
אני מרגישה בודדה,
אני מרגישה שאני לא מכירה את עצמי,
אני מרגישה כאילו יש בת-אל אחרת בגופי.
אתה שיקרת לי,
ואני חייבת להודות שהשקרים האלה עשו אותי מאושרת
הכי קל להסתתר ולוותר,
אבל קשה להילחם נגד הכאב, ועל מי שמרפה אותו
תגובות (1)
אני יותר אהבתי את הפזמון מהבתים אבל הרעיון נחמד ויהיה יותר נחמד אם תקחי את השיר הזה ותשכתבי אותו מחדש בצורה של יותר חרוזים ואיזשהו איזון באורך של הבתים.
ועכשיו נצא מהכתיבה, מה קרה? הכל בסדר?
אוהבת אותך♥♥ ומקווה שאת בסדר.