אין שם בינתיים – פרק ראשון

Hermione10 07/04/2015 713 צפיות 4 תגובות

"אל. "
"אני חייבת. "
"את לא. נו, לילי! "
"מייק, תסתום כבר. אתה לא מבין שאני חייבת? הוא ייקח את טורי, ואני לא אתן לזה לקרות! "
'אז רגע'. אני חושבת להגיד לו משהו שרציתי להגיד לו לפני חצי שנה, ואנחנו כבר ב-16 וגדולים.
"אז רגע. " הוא אומר לי. מתחרט כל כך על כל הדברים שעשה לי כשהיה מקובל, שזרק לי אשפה לארונית ושעשה עוד כל כך הרבה דברים מגעילים, שאף בת לא הייתה סולחת לו על זה. אבל אני לא כל בת.
"אני… "
"אתה מה? "
כאילו שאני לא יודעת מה הוא הולך לומר. המכונית צפצפה עוד פעם, בתוכה נהג מונית אנונימי ולא סבלני.
"אני מחבב אותך. מאוד. "
במובן של אוהב?
"נחמד. גם אני. מה עכשיו? "
"את צריכה ללכת, לא? "
כן. אבל אני ממש רוצה להישאר.
"נכון. אין סיכוי שאני מפספסת את המלגה המיוחדת שלי. "
שדרך אגב, הייתה צריכה לעלות עשרים אלף דרקים, אבל למזלי עשו לי הנחה. כי המקום שממנו אני באה הוא לא כך… וואו. אתם מבינים למה אני מתכוונת? כאילו, אין לי את הכסף למלגה, כי אבא שלי לא עובד ורק אמא שלי עובד. החבר הכי טוב שלי, מייק בנסון, התאהב בי בשנה האחרונה של התיכון, השנה הכי טובה בחיים שלי וגם הכי גרועה. אתם יודעים,,, תיכון.
"אז מה? "
ודרך אגב, טורי היא אחותי הקטנה. שכולם רוצים להרוג, כי היא קצת… טוב, היא נכה מלידה. וכל העיר וראש העיר רוצים לזרוק אותה לכלבים כי אין לה מה להועיל בעולם. היא עם כיסא גלגלים, והיא באמת לא יכולה לעשות כלום כמעט, אבל היא טובה במשהו אחד. ממש כישרון. בנייה. היא טובה בלבנות דברים, כמו בית עץ גדול. אבל בזה היא צריכה עזרה ממישהו. אני עדיין לא מבינה למה רוצים להרוג מישהי כמו טורי, היא ממש מתוקה ונחמדה, היא יכולה לעשות דברים אחרים חוץ מלצוד או להיות מתכנתת מחשבים או משהו שהיא צריכה להגיע אליו.
"אז? " שאלתי במבוכה.
"את חייבת ללכת. "
"נכון, אני באמת חייבת. "
אם אני לא אקח את המלגה לציד, זאת שעלתה כל כך הרבה כסף, אז יהרגו את טורי, אני באמת לא יודעת למה. אבל ככה המנהל אמר לי.
"אני לא… "
זה החלק המביך. המונית מצפצפת עוד פעם ואני חוטפת שבץ מבוכתי עוד רגע מהמבוכה הנוראה ששוררת באוויר.
"ביי. "


תגובות (4)

לא הבנתי כל כך את מה שקרה כאן. ניסיתי להבין, קראתי פעם שנייה – אבל עדיין, הכל היה לי קצת מסורבל מידי.
קשה לי לקרוא דיאלוג יבש יחסית, בייחוד בהתחלה – כשלא מכירים את הדמויות, וקשה מאוד לתאר איך הן מגיבות.
"ואנחנו כבר ב-16 וגדולים" – לא הבנתי את כוונת המשפט בכלל..
גם היה לי קשה עם המעברים בין הדעות שלה לבין המשך הדיאלוג שקרה באמת (לפעמים לא היה ברור, ואני גם קצת התבלבתי, מתי היא חושבת ומתי היא מתארת משהו שקרה באמת.. זה קרה בהתחלה, אחרי "אז רגע" – היא דמיינה שהוא מתחרט, או שהוא באמת התחרט?)
חסר כאן בשר, בקיצור. יש כאן התחלה, וצריך לשבת ולפתח אותה לדעתי.

בהצלחה :)
מוזמנת להיכנס לפרופיל שלי ולקרוא גם

07/04/2015 18:13

זה כאילו העתיד, אז שם, לפי מה שכתבתי, אומרים במקום בני שש עשרה, ב-16.

07/04/2015 20:22

    אין בעיה לכתוב בשפה של העתיד כשכותבים סיפור עתידני, אבל חשוב ליידע את הקוראים מה כוונת הדבר. זה לא רק במקרה הזה, אלא גם ככלל כללי יותר

    08/04/2015 02:16

שלום לכותבת החדשה!
כעיקרון, הרעיון נשמע מעניין ואשמח לקרוא את ההמשך ולראות לאן זה מתפתח,
אבל כמו שאמרו כאן לפניי יש פה כמה דברים שלטעמי צריכים קצת איזה חידוד…
הייתי ממליצה לך לעשות קצת רקע. להסביר לאט למה רוצים להרוג את אחותה הקטנה, לאפיין קצת את הדמויות, כי תזכרי שלך הכל ברור בראש, אבל אנו הקוראים לא נמצאים אצלך בראש, וקשה לנו לדמיין את הסיטואציה כמוך.
בהצלחה בהמשך!
חג שמח, קלואי.

07/04/2015 22:14
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך