מורדת-פרק 1

"אני חושבת ש-"
"את חושבת שמה?" המוכרת הביטה בי במבט מזועזע.
"אני אקח דג אחד" חייכתי והשלכתי כמה מטבעות לעברה.
היא צחקה צחוק מצמרר, "המחיר עלה גברת צעירה, דגים הם מוצר יקר ערך".
"מה אבל רק לפני רגע ראיתי ש-"
היא איגרפה את ידה והיכתה במשטח העץ שהפריד ביני לבין המזנון הקטן, "לא שמעת אותי?"
משכתי בכתפי והנהנתי, "תודה בכל מקרה".
התהלכתי בשוק הקטן, מיום ליום המחירים של המוצרים עולים ומיום ליום קשה יותר לשלם עליהם.
"סליחה?" ניגשתי לאיש זקן שמכר כמה דגים שהחלו להסריח, אולי אוכל לקבל מחיר סביר תמורתם.
"כן?" שאל באי-נוחות.
"כמה יעלה לי דג אחד?"
"באיזה דג מדובר?"
"כל דג אכיל תמורת דולר וחמישה סנט" חייכתי.
הוא צחק צחוק כה רם ומזוויע שכל הולכי הרגל בשוק הביטו בנו,"גברת, הדגים הם מוצר יקר".
משכתי בכתפי, רק אם היה לי מספיק כסף לקנות חכה ולדוג בעצמי.
"את בקושי יכולה לקנות סוכריית גומי בסכום הזה"
"אני יודעת"
"את לא עובדת?" הוא סרק אותי בחשד.
"אני…"
"כן?"
"אני עובדת פשוט לא מרוויחה הרבה ויש לי אמא חולה בבית ו-"
"אז את רוצה שאביא לך דגים חינם נכון?" הוא הביט בי במבט נוקב.
"לא, לא אדוני אני ל-"
"את עומדת כאן ומבקשת ממני כמו קבצנית דגים חינם?!" הוא פרץ בצחוק לגלגני.
"לא שמעת שהממשלה רוצה להלחם בעוני?" הוא חייך חיוך לגלגני.
"להלחם זה אומר להשליך אותם לצינוק ולענות אותם?"
"זה לא שהחיים שלהם דבש" הוא השתעל.
"כי אתה ממש אדם עשיר שמרוויח מיליונים נכון?" הבטתי בו בכעס.
"החיים שלי דבש לעומתך"
"אתה לא יודע מי אני בכלל" אמרתי.
"זה גם לא חשוב" הוא פרץ שוב בצחוק וזרק עלי את שאריות העצמות של הדגים הרקובים, "לכי מכאן חתיכת ענייה מסריחה, אין לך מקום בינינו, לכי לפני שהממשלה תתפוס אותך".
הולכי השוק הביטו בי וצחקו, "אמא אני חושבת שיש לה שיער כחול" שמעתי ילדה קטנה אומרת, האמא רק הביטה בי במבט גועלי והתרחקה ממני עם הילדה.
השיער הכחול היה הדבר האחרון שעשיתי כדי להראות לאנשים שהממשלה אינה יכולה להשתלט על חיי, שאפשר למרוד, אפשר לעשות שינוי. החוק אומר שצריך להיות לנשים שיער בהיר בלבד בגוון אחיד. חוק טיפשי כל כך.
"גברתי?" גבר גדול לבוש מעיל שחור וארוך וכובע בצבע שמנת עזר לי לקום, הבטתי בפניו, פנים של נער שזה עתה התגלח, עיניים זוהרות בגוון מוזר, צהבהב משהו.
"אני…אני רק ישבתי פה קצת ו…"
"את רוצה שאקנה לך משהו לאכול? את נראית רעבה".
"אני בסדר תודה" חייכתי בהערכה רבה.
"סליחה? אפשר בבקשה חבילה של עשרה דגים, הכי משובחים שיש" הוא השליך ערימת שטרות לעברו.
הזקן הביט בו במבט מופתע ועטף לו את הדגים בנייר כסוף, הנער חייך וחשף גומה קטנה וחמודה.
"אני מקווה שזה יספיק לך ולמשפחתך" הוא הושיט לי את הדגים.
"ת-תודה" אמרתי ולקחתי את הדגים מידיו בלי להביט בו.
הוא פנה ללכת וידיו בתוך כיסי מעילו השחור.
"סליחה?" ילד קטן ויחף משך במכנסי.
התכופפתי לעברו, "הממ?"
הוא כירסם את צירפוניו והביט בחבילת הדגים במבט רעב, ראיתי את פניו המלוכלכות ובגדיו הקרועים והתמלאתי רחמים.
"קח חמוד" חייכתי והושטתי לעברו את חבילת הדגים פרט לדג אחד ששמרתי לארוחה שלי.
הוא הביט בי בשמחה , "תודה רבה לך" הוא חייך ורץ לעבר צריף ישן ורעוע לא רחוק משם.
הנער במעיל השחור היטה את ראשו להביט בי וחייך עוד חיוך שחשף את אותה גומה. הוא עמד שם והביט בי כל אותו הזמן.
נענעתי את ראשי וחזרתי לסירה שלי.