he looks so perfect-פרק 20

כשנכנסנו לבית המלון עלינו במעלית לקומה 4 בה החדר של לוק ומייקל נמצא.
תקתקתי בדלת וקאלום פתח כשהוא לבוש רק במכנס וקולו של מייקל שר במקלחת.
"בוקר." הוא מלמל ונתן לנו להיכנס.
אשטון ואני הלכנו לשולחן והנחנו עליו את כוסות הקפה המיועדות למייקל וקאלום, ואז הלכנו יחד להתיישב על הספא בעוד קאלום לובש את חולצה הנס"א שלו.
" אוי שיט שחכתי את הגיטרה שלי בחדר," אמר לוק,
" אני הולך להביא אותה, אני אפגוש אותכם כבר למטה, ביי קאל, ביי לאב." הוסיף ויצא מחדר, הסמקתי מהכינוי שהוא נתן לי, היה לי מוזר לשמוע את זה למרות שמאוד אהבתי את זה.
"מה לכל הרוחות קרה בין שניכם אתמול בלילה, שכבתם?" שאל קאלום עם מבט מופתע, וכשחשבתי שלא יכול להיות גרוע יותר מייקל יוצא לבוש המקלחת כשהבעת פניו לא יכולה להיות מופתעת יותר.
הסמקתי יותר ועניתי "לא שכבנו, אבל אנחנו ביחד."
"הולי מולי!" צעק מייקל,
"סוף סוף!!!" אמר קאלום והרים את ידיו באוויר בהגזמה,
"שכל האימואים והאסייתים בחדר יפסיקו לדבר על הנושא הזה." אמרתי יודע שזה ירגיז את שניהם.
"אני לא אסייתי!" "אני לא אימו!" שניהם צעקו ביחד ואני בתגובה גלגלתי את עיניי וקמתי מהספא מתקדם ליציאה מהחדר בזמן ששניהם לוקחים את הגיטרות ויוצאים מהחדר גם.
אחרי חצי שעה של ניסיונות סוף סוף מצאנו מונית פנויה, "מרכז העיר בבקשה." אמר מייקל שישב ליד הנהג ונתן לו את הכסף.
לוק היה קצת לחוץ אז לחצתי את ידו על מנת להרגיע אותו, הוא הסתכל עלי ונתן לי חיוך לחוץ, "היי, יהיה בסדר" לחשתי לאוזנו ונישקתי את הלחי שלו.
"תודה." אמרנו לנהג המונית המבוגר ויצאנו מהמונית עומדים מול בנין רב קומות.
נכנסנו לבנין וחיפשנו בשלט את המשרד של סקוט בראון, המשרד שלו נמצא בקומה 12.
מיד אחר כך הלכנו למעלית שהייתה בקצה השני של הלובי, ועלינו לקומה 12.
כשהמעלית נפתחה בקומה 12 צעדנו לכיוון הדלפק.
"שלום, יש לנו פגישה עם סקוט בראון." אמרתי בחיוך,
"כן,בואו אחרי." אמרה הבחורה מאחורי הדלפק ולוותה אותנו דרך מסדרון למשרדו.
"מר בראון, הפגישה הבאה שלך כאן." היא אמרה,
"תכניסי אותם." מלמל קול גברי והנחתי שזה סקוט.
היא פתחה את הדלת ונכנסו לתוך משרד שהיה גדול ומעוצב בצורה ייצוגית ומרשימה.
הרהיטים כולם בעץ חום והקירות לבנים ועליהם תקליטים ותעודות.
"שבו." אמר והצביע על ארבעת הכיסאות שמולו.
"קודם כל שלום, אני סקוט, תציגו את עצמכם." אמר,
"אני אשטון אירווין," אמרתי,
"לוק המינגס," לוק שישב לידי אמר,
"מייקל קליפורד," אמר מייקל,
"קאלום הוד." אמר קאלום.
בסיומה של שיחת הכירות קצרה הוא ביקש מאתנו לשיר שיר, בחרנו לשיר את Gotta got out. ( קישור-https://www.youtube.com/watch?v=ucT1uhITmCs)
"אתם ממש טובים חבר'ה."הוא אמר.
"תודה." השבנו.
"אני אשמח לייצג אתכם,"אמר,
חייכנו והוא נתן לנו את החוזים.
"בעיקרון החוזה הוא לארבע שנים, העיקר הוא שאני מבטיח לדאוג ליחסי הציבור, ההקלטות והקליפים.
כמה שאלות לפי שאתם חותמים, אתם נמצאים במערכת יחסים כלשהי?" שאל,
"רק אני ואשטון," אמר לוק,
"מי בנות הזוג?" שאל,
"הו, אממ.. אין לנו, אנחנו ביחד, אני ואשטון ביחד." אמרתי.
"זאת בעיה,"מלמל והוסיף,
"תהיה בעיה לפרסם אותכם, זה לא אני אתם מבינים נכון? פשוט אנשים לא יאהבו את זה, אין לי איך להסביר את זה במילים עדינות, אנחנו חיים בעולם הומופובי שלא מקבל להט"ב, ואתם רק בתחילת הקריירה.." הוא אמר פני נפלו וכך גם פניו של לוק. יכולתי לראות זאת מזווית עיני.
שתקנו למשך זמן מסויים, עד שסקוט אמר "זאת החלטה קשה חבר'ה, אני אתן לכם את הזמן לחשוב ולהחליט ביחד," הוא אמר,
כולנו קמנו מהכיסאות, "ביי," אמר סקוט,
"ביי," השבנו ארבעתנו יחד.
אף אחד מאתנו לא אמר כלום במשך כל הנסיעה חזרה למלון, אני חושב שכולנו ניסנו לעקל את דבריו של סקוט.
במילים אחרות, קרירה או זוגיות?
אני יודע שהמון אנשים מתמודדים עם הבחירה הזאת, ובכל זאת הרגשתי כל כך לבד פתאום, כאילו אני היחיד שצריך לבחור.
אני יודע שכשאני חושב אני צריך לקחת בחשבון כמובן גם את מייקל וקאלום, שעומדים עכשיו בסיטואציה כל כך לא נוחה.
איך זה יכול להיות שכשסוף סוף אני ולוק מוכנים, בא משהו חדש ומקלקל לנו את זה?