מתי היא תשים לב.. פרק 32 חלק ג'

נקודת מבט הדר-

יום חמישי הגיע והלכתי כמובן לבדיקה אצל רופאת הנשים כמו גדולה.
הבדיקה עברה מהר ומיד הלכתי אל הבית של מתן,
חיפשתי את מתן בסלון אבל הוא לא היה.
"מתן במקלחת" אמרה שני בחיוך, גירדתי בראשי בחיוך קטן ומיד חיבקתי אותה.
"אני- אני רק אבדוק שהכל בסדר" עניתי בבטחון חלקי ונכנסתי אל החדר של מתן, סוגרת אחרי את הדלת.
"מאמי!" אמרתי בשמחה ופתחתי את הדלת של המקלחת, רואה את מתן לבוש במגבת צמרירית ירוקה.
"יפה שלי. מה כל השמחה הזאת?" צחק בחיוך רחב וחיבק אותי.
"אני לא יודעת למה!" אמרתי בחיוך רחב ונישקתי את שפתיו
"אני שמח" מלמל ולבש על עצמו תחתונים ומכנס שחור ארוך ספורטיבי,
"לאן?" שאלתי בתסכול כשראיתי שהוא יוצא מהחדר ביחד עם הנייד שלו.
"לדבר עם המרצה שלי, אני כבר אחזור. עושים מחר שבת פה עם שני ושניר" הודיע
"למה?" שאלתי ללא הבנה
"מה למה?" שאל ללא הבנה גם הוא.
"עושים פה שבת" עניתי בתבוסה ויצאתי מחדרו אל המטבח, רואה את שניר ושני לומדים דרך המחשב נייד על הספה.

"אני רעבה" התלוננתי כשישבתי על הכיסא הגבוה של שולחן הבר.
"תאכלי אוכל" אמרה שני, הוצאתי לה לשון ופתחתי את המקרר שוב
"אין אוכל טעים" אמרתי בביאוס
"יאללה את! תבשלי את כל יום ותנסי לבשל טעים" אמרה בחיוך
"אני לא יודעת לבשל" צחקתי
"בא לי תפוח ושוקולד" אמרתי בקול את חשקיי ומיד הוצאתי תפוח אדום וקופסאת שוקולד נוטלה, לוקחת כפית ומכניסה אל השוקולד ומיד נותנת ביס בתפוח ומכניסה את הכפית לפה.
"את מגעילה, תזכירי לי איך מתן עדיין איתך." אמרה בגועל
"לא יודעת" צחקתי ויצאתי עם השוקולד והתפוח אל המרפסת, יושבת על רגליו של מתן וממשיכה לאכול.
הוא הביט בי בחיוך ונשק לצווארי.

"כן- ניסיתי. אבל אני לא מצליח" אמר מתן אל המרצה
"נכון, יש את החוק שמבטל. אני מנסה לראות את ההוצאות שלו השנה" ענה מתן
"אין בעיה. תודה" אמר וסיים לדבר בטלפון סוףסוף!!!

קברתי את אפי בצווארו ופשוט נשמתי. לא עניין אותי השוקולד ולא התפוח,
מתן לקח את התפוח מידי ואכל אותו בשקיקה.
"אני אוהבת אותך." אמרתי בשקט והתחפרתי שוב בתוך גופו החם.
"גם אני. את באה איתי מחר לקניות?" שאל, ציחקקתי בשקט ומיד אמרתי "כן!"
"קדימה, לכי תתקלחי ונלך לישון." אמר מתן לאחר שהביט בשעונו שהראה שהשעה 23:04
"אמא דיברה איתי אתמול, אחרי שחזרנו מהמשפחה שלך" סיפרתי בשמחה
"יופי, יפה שלי. אני גאה בך" ענה בגאווה ונשק לשפתיי שוב, עוזר לי לקום מהכיסא וללכת אל החדר לאחר שביקר במטבח והניח שם את האוכל.
"אני מחכה לך" אמר מתן כשנשכב במיטה שלו- וגם שלי- וצפה בטלוויזיה.
"טוב." מלמלתי בשקט ונכנסתי להתקלח.

"נשכב לישון?" שאל מתן כשנשכבתי מתחת לשמיכה לידו, מתחממת בעזרת גופו הרחב.
"לא. נוכל להתחבק ולראות סרט?" ביקשתי ועליתי בעדינות מעל גופו, מצמידה את גבי על בטנו, ומחבקת את עצמי בעזרת זרועותיו.
"בהחלט." ענה בשמחה ונשק לצווארי. הדלקתי על הסרט האהוב על מתן 'מהיר ועצבני 6'
"מחר את תעזרי לשני לבשל?" שאל תוך כדי בהייה בסרט,
"אני לא יודעת לבשל" אמרתי בשקט, "אז היא תלמד אותך.." צחק
"תעשה לי קיצ'י ביד" התפנקתי וחיכיתי שיעשה זאת,
"מפונקת." אמר בחיוך והחל ללטף את ידי בעדינות מדגדגת ומשכרת.

נאבקתי בעפעפיי ולא הצלחתי, לבסוף נרדמתי .

שפשפתי את עיניי כשלא יכולתי לשאת עוד מנוחה, מרגישה שאני ומתן במצב של כפיות.
הוא עטף את גופי בחוזק ובחום שלו, אהובי.
"מאמי.." מלמלתי בשקט כשראיתי שהשעה 10:19, חייב לקום.
"אהמ.." מלמל והתהפך על הבטן
"צריך לצאת לקניות. כבר מאוחר" נאנחתי בתסכול
"אני קם" אמר בפיהוק שקט ונשכב שוב לישון בחזרה,
אני לעומתו כבר הייתי מאורגנת בזמן שהוא שטף פנים.

אחרי שאכלנו ארוחת בוקר קלה נכנסנו אל הרכב והתחלנו בנסיעה אל הסופרמרקט.
"תביאי מלפפונים, קישואים וחצילים" אמר מתן בזמן שהכניס אל תוך העגלה שקית של עגבניות אדומות, פלפל אדום וחסה.
עשיתי כדבריו והכנסתי הכל אל העגלה בזמן שהוא סחב את העגלה,
עברנו במחלקת הבשר ומתן קנה בשר והתעסק בזה.
אני רק הבטתי מהצד ופיהקתי.
"כמה טוב לראות אותך, אני רגילה ששני עושה קניות" חייכה אישה אחת אל מתן. היא חיכתה בתור לידנו,
הבטתי בה בשקט וחיכיתי שמתן יסביר לי.
"כן, לא היה לי זמן.." אמר בחיוך קטן,
"הדר. זאת השכנה שלנו, ציפי. ציפי, זאת בת הזוג של, הדר." הכיר בנינו
"אני רואה אותה מידי פעם, היא גם גרה איתכם?" חקרה,
"לא. היא בצבא, ויש לה דירה בתל אביב- אבל היא הרבה אצלי" הסביר
גלגלתי את עיניי והלכתי אל מחלקת החלב, שם יש שמנת וחלב בשביל הקניות.
סיימנו את הקניות וחזרנו אל הבית, שמחים ומרוצים.
נשפכתי על הספה בעוד שמתן נשכב לידי עם המחשב נייד שלו – כרגיל.
שני בישלה בעוד ששניר התיישב איתנו בסלון וראה טלוויזיה.

הערב הגיע וישבנו סביב השולחן, מתן עשה את הקידוש והתחלנו לאכול.
"נצא לפאב?" שאלה שני, אני שתקתי.
"אולי נישן?" שאל שניר בעייפות, הנהנתי בראשי.
"מתאים לי" ענה מתן בשמחה,
"נראה סרט ואז" אמרה שני והביאה אל הסלון פיצוחים לאחר שסיימנו לאכול ולארגן הכל.
התיישבתי על רגליו של מתן וצפינו בסרט הודי.
שניר ושני התחבקו להם ,
לא הבחנתי שנרדמתי עד שהרגשתי אותי שכובה במיטה ליד מתן.
"מצטער.." אמר בשקט כשהתעוררתי, מלמלתי שטות טיפשית וחזרתי לישון.

התעוררתי בבוקר ולא הופתעתי לגלות שמתן יושב על המיטה ביחד עם המחשב נייד והוא מקליד את העבודה.
"אנחנו תכף מסיימים את הסמינריון" אמר בחיוך רחב ושמר את העבודה על המחשב וכיבה את המסך.
"יופי" צחקתי
"נקום לאכול" אמר מתן, הנהנתי בראשי בעוד שהוא הלך לסלון להכין אוכל, ואני למקלחת להתארגן.
עשינו ארוחת בוקר ביחד עם שניר ושני, שלבסוף שניהם ברחו ללמוד ונשארנו רק שנינו כמו תמיד.
ארגנתי את התיק לבסיס ונשכבתי לישון בחזרה.

נקודת מבט שני-

-"הלו.." עניתי בישנוניות אל הטלפון שלי
"יש לך חמש דקות להיות מוכנה, אני בחוץ." ענה טל מהר
-"בייבי, תיכנס לכאן.." מלמלתי בכאב
"מה יש יפה שלי?" שאל בעצב
-"הגרון.." נאנחתי, היום יום שישי וזה יום גרוע להיות חולה.
"אני בא." אמר מיד וסיימנו לדבר.

הרגשתי משקל כבר על מיטתי, פוקחת את עיניי באיטיות. זה טל.
"יפה שלי, קומי.. הכנתי לך תה" אמר בחיוך שקט
"כואב לי." אמרתי בכאב והתחלתי לדמוע
"תשתי את זה.." אמר בשקט
לגמתי מהתה הפושר כמו שאני אוהבת, מסתכלת על הטלוויזיה שהראתה את השעה 13:45 בצהריים.
"איפה ההורים שלי?" שאלתי בצרידות
"בסלון, אמרתי להם שאת לא מרגישה טוב." הסביר
"נשכב לישון?" שאלתי באנחה שקטה, הוא הנהן בראשו .
נשכבנו במיטה מחובקים, כאב לי הגרון מאוד. גם הבטן.
"כואב לי הגב.." מלמלתי בבכי שוב והוספתי בצרידות נוראית "והבטן, והגרון"
"תסתובבי, תשכבי על הבטן" אמר וכך עשיתי.
ידיו הרימו את חולצתי מעלה ועשו לי עיסוי מפנק על גבי.
"בגב התחתון גם" נאנחתי בתסכול
"אני יודע.." נאנח בשקט ונשק ללחי הגלוייה שלי
הוא המשיך בעיסוי ואני נרגעתי, פחות כאב.
"לקחת את הכדור?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה ..
הוא הפסיק בעיסוי לאחר זמן רב, נותן לי הזדמנות להישכב על הגב ולהירדם בפעם השלישית.

"יפה שלי, תתעוררי. השעה כבר שלוש בצהריים." שמעתי את טל מדבר איתי,
פקחתי את עיניי ונשכבתי שוב מעל טל, ביטני צמודה על ביטנו וראשי קבור בתוך צווארו.
נישקתי את צווארו ופשוט נשמתי את ריח בשמו החריף.
ידיו ליטפו את גבי ושפתיו נשקו למצחי.
"תצחצחי שיניים ונלך, את עושה אצלי שבת.." אמר בעייפות
"אני לא רוצה.. כואב לי בבטן" נאנחתי בכאב
"אמא שלי הכינה לך קוסקוס במיוחד." אמר טל ונשק לצווארי בחזרה.
"טוב.. אז אני מתקלחת" אמרתי מיד
"אני מחכה לך.." ענה. נכנסתי להתקלח, המחזור הפעם בא לי באופן זוועה..

יצאתי מהמקלחת לבושה בטרנינג מחמם שחור, רק תה ולישון.
"שלא תחשבי ששכחתי שלא אכלת." אמר טל בחיוך ויצאנו אל המטבח,
ההורים שלי לא היו, טל הביא לי לאכול בעוד שהוא שתה רק קפה שחור.
"תדליק את הטלוויזיה" אמרתי בשקט, רוצה לראות את הסדרה האהובה עלי בערוץ הילדים 'הפרעת קשב'.
ציחקקתי בחיוך רחב כשהתוכנית שודרה על המסך, שחר חסון סיפר בדיחה.
טל הביט בי בשקיקה ונשק לשפתיי נשיקה חצופה.
"די" ציחקקתי כששפתיו נישקו את צווארי ללא הפסקה- רציתי אותו כל כך.
"לעזאזל עם המחזור שלך." אמר בחיוך קטן ונשק שוב לשפתיי, מושיב אותי על רגליו בזמן שישבנו על הכיסא אוכל הנמוך.
"מתי נלך?" שאלתי בעייפות, ממשיכה לאכול את הקרונפלקס מהצלחת.
"כשתסיימי. דיברתי עם ההורים שלך, הם יודעים שאת ישנה אצלי." אמר וקם מן הספה ודוחף אותי בעדינות לשבת על הספה בחזרה- לבד.
"סיימ-תי" אמרתי בהתחלה רגיל ואז הקול שלי נהיה צרוד ונשמעתי כמו ילד בר מצווה.
"אני בא" אמר ויצא מן החדר עם התיק שלי, הוא ארגן לי את התיק בשביל שאשן אצלו.

יצאנו מהבית אחרי שנעלנו הכל וכנסנו לרכב של טל.
"נצא היום?" שאלתי, הוא הנהן בראשו.
"נשב אצל עידן, גם לירון תהיה שם.. את זוכרת אותה?" שאל, הנהנתי בראשי
לירון היא הילדה היחידה שבערך בגילי בחבורה הזאת.
אני בת 16 ועשרה חודשים, ואילו לירון בת 17 וחצי, עוד מעט 18.
אבל אני כיתה יא' והיא יב'.
אז זה לא כזה הפרש…..

"אתה תשתה היום?" שאלתי, הוא הנהן בראשו.
"איך נחזור?" שאלתי ללא הבנה.
"אחותי תחזיר אותנו" ענה בפשטות, "או שנישן שם" צחק
"לא." מיד קבעתי וניסיתי להירדם.
"כולם ישנים שם, למה לא." אמר ללא הבנה
"לא רוצה לישון שם!", אמרתי בכעס והפנתי לו את גבי, אין לי מה לישון שם.
כל החברים שלו גדולים, עידן בגיל של טל- הם בני 20, פחןת או יותר.
הם חברים שלו מהתיכון ורק אני הכי קטנה.
"הגענו" אמר טל ושחרר את החגורה מבעד לגופי, יצאתי מהרכב והחזקתי בנייד שלי.
נכנסת אל הבית של טל בעוד שהוא סוחב את התיק שלי,

הודעה נכנסת מאת ; רונקיפליץ.

'אני בערב אצל נעמי, את באה לאכול שם?' 16:57

-'אני אצל טל.. את יושנת שם?' 17:00

מחובר/ת

מקליד/ה..

'כן. אולי תבואו?' 17:01

-'אולי רק אני..' 17:03

'מחכה חחח.' 17:03

רוני ואני השלמנו בסופו של דבר, אחרי הניתוק הארוך והפיצוץ ביום רביעי- רוני הגיעה בבוקר של יום חמישי אלינו הביתה.
טל הכריח אותי לדבר איתה, עשיתי כדבריו.
ופרקתי את כל מה שעל ליבי- ולבסוף השלמנו.
כי אני חצי בן אדם בלי רוני, בלי בת הדודה שלי, בלי החברה הכי טובה שלי, בלי האחות שלי..

"בוקר טוב!" אמר אמרה של טל בחיוך וחיבקה אותי חזק כשידיה מלוכלכות ברטבים, היא נזהרה לא ללכלך אותי.
"אכלת?" שאלה, הנהנתי בראשי והתקרבתי אל הסירים. מביטה בשמחה בתבשילים,
"את נראת חולה.." אמרה אמא שלו בדאגה ובדיוק טל נכנס אל הבית.
"כן, היא חולה." אמר טל והנחית נשיקה על מצחי,
"תאכלי מרק ותלכי לישון" אמרה אמא שלו והגישה לי צלחת מרק טעימה.
"אני לא רעבה. אני רק רוצה כדור של המחזור" ביקשתי מאמא שלו
אמא שלו חיפשה בארון מספר פעמים ואז אמרה במהירות "זה אצל אחותך, לך תבקש ממנה!"
הלכתי ביחד עם טל אל החדר של אחותו ונכנסתי בלי רשות לחדר למרות שיכול להיות שבן הזוג שלה שם והם עושים שם כל מיני דברים שלא בא לי לחשוב עליהם..
"שני!" אמרה בחיוך וחיבקה אותי חזק אחותו.
כשהשתחררתי מהחיבוק שלה , צנחתי על המיטה שלה וניסיתי להירדם.
לא היה אכפת לי מחברה שלה שנמצאת בחדר שלה בזמן שהיא עושה מחליק.
היא חייכה חיוך פלרטטני אל טל ונקבתי בטל מבט נוקב.
הוא מיד התעשת ואמר "יש לך פה את הכדורים? אמא אמרה שזה אצלך."
"כן, קחי" אמרה והושיטה לי את הכדורים במקום לתת לטל.
"שתי בחורות במחזור. אני לא רוצה לצאת מהחדר יותר" ענה בלחץ טל
"טיפש" אמרתי בעייפות ויצאתי מהחדר של אחותו אל החדר של טל.

"לקחת את הכדור?" שאל טל, הנהנתי בראשי ונשכבתי במיטה של טל, רואה טלוויזיה.
"היום את ישנה עם מכנסיים?" שאל בצחקוק, הנהנתי בראשי.
"יש לי שיער ברגליים" צחקתי, הוא עשה פרצוף נגעל ויצא מהחדר שלו.
התקשרתי אל טל והוא לא ענה.

"טל!" קראתי לו מהחדר, הוא לא ענה.
קמתי מהמיטה ובאתי לצאת מהחדר אך אמא של טל לא איפשרה לי,
"את עכשיו שוכבת לנוח. טל בחדר של אחותו, היא שם עם חברה" אמרה
"מה הוא עושה שם?" שאלתי בחשדנות,
"עוזר להן בעבודת חקר בביולוגיה." אמרה בחיוך קטן והושיטה לי מרק קוסקוס
התיישבתי במיטה של טל והתחלתי לאכול.
כשאמא של טל נעלמה מבין החדרים, קמתי מהמיטה ויצאתי אל החדר של אחות של טל.
שמה את הצלחת על השידה של טל רגע לפני ומיד בורחת.
פתחתי את הדלת בלי רשות וראיתי את טל יושב על המיטה של אחותו עם הלפטופ שלה, אחותו ישבה על המיטה והסתכלה על טל מקליד בעוד שחברה שלה דיברה עם טל.
"אז אתה בחופש מהבסיס?" שאלה בחיוך פרלטטני,
"כן. לקחתי חופש בשביל לראות את שני" אמר בפשטות,
"מי זאת שני?" צחקה בשקט
"בת הזוג שלי." אמר ולא הרים את עיניו מהלפטופ והקליד במחשב.
"אה.. אתם עדיין ביחד?" שאלה בזלזול, לא יודעים שאני רואה אותם.
"כן. והם יהיו עוד הרבה ביחד, לעולמים." אמרה אחות של טל בגאווה.
"אתה יודע אל מי אתה יכול לפנות אם תיפר-" אמרה אך קטעתי אותה.
"לא חושבת." אמרתי בכעס גלוי לעין ומיד יצאתי מהחדר.

"שני!" אמרה אמא של טל בכעס חמוד,
"אני רוצה ללכת לבית. את יכולה לשים אותי בבית?" מלמלתי בבכי, היא חיבקה אותי חזקמולא עזבה.
"לא. אל תלכי, אני הכנתי לך את האוכל שאת אוהבת" אמרה בדאגה,
"אני רוצה ללכת.." בכיתי בשקט
"שני!" קרא לי טל והתקרב אלינו, התעלמתי ממנו וחייגתי אל אמא.
טל לקח את הנייד מידי וניתק את השיחה.
"למה היא ככה דיברה!" אמרתי בכעס
הוא שפשף את פניו והזיז בעדינות את אמא שלו ממני, שם את שני ידיו על פני ומנגב את דמעותי.
"היא לא ידעה שאנחנו ביחד" שיקר, הרי היא יודעת!
"אני רוצה להיות בבית.." ביקשתי, הוא נשק למצחי וחיבק אותי חזק.
"זה הבית שלך, נראה 'כוח המשיכה' ונישן" הכריז
הנהנתי בראשי והלכתי לחדר שלו בשקט ביחד איתו.
נכנסים מתחת לשמיכה מחובקים ורואים את 'כוח משיכה'.
"אנחנו נישן כאן היום?" שאלתי, הוא הנהן בראשו.
"אחותך תחזיר אותנו?" שאלתי בשקט, הוא הנהן בראשו שוב ונשק למצחי.

פקחתי את עיניי והתהפכתי על הצד, רואה את טל בנייד שלו.
"כן.
בהחלט, היא באה.
האמ. אנחנו נישן בבית, אחי נדבר. היא קמה" אמר טל אל הטלפון.

חיבקתי אותו חזק וניסיתי לחזור לישון.
אך לבסוף נכנעתי והלכתי לשירותים.
"עוד מעט קידוש." אמר טל בזמן שהייתי בשירותים,
"מה השעה?" אמרתי בבהלה
"שמונה בערב" ענה.

כשסיימתי את אירגוניי יצאתי אל הסלון, שם שולחן האוכל.
יושבת במקום הקבוע שלי ליד טל ומחכה שהקידוש יתחיל.
"איפה חבר שלך?" שאלתי בשקט את אחות של טל בזמן שאבא שלה קידש.
טל הזיז אותי מעט והתיישב לידי, מסמן לי להיות בשקט.
"בצבא" ענתה בחיוך קטן. הנהנתי בראשי ושתיתי מהיין ואכלתי מהלחם.
אמא של הגישה אוכל ואני התחלתי לאכול דג,
כולם אכלו כבר מנות שניות ושלישיות של בשר ואני לא.
טל ניסה לעודד אותי לאכול, אבל לא רציתי
"אתם יוצאים?" שאלה אחות של טל, אני התעסקתי בנייד בעוד שטל הבחין במה שעשיתי ומיד לקח לי את הנייד והניח אותו הצד.
"תכבדי את השולחן" ביקש, נאנחתי בשקט ושמחתי שהצלחתי לשלוח לרוני שלא נבוא.
"את מחזירה אותנו" אמר טל אל אחותו.
נאנחתי בשקט ואכלתי קצת סלט.

התלבשתי בג'ינס שחור וסריג כחול ויצאתי ביחד עם טל ואחותו אל הרכב.

טל ישב מקדימה בעוד שאני מאחורה ואחותו נוהגת.
"מחר אני עם האוטו, אני מבקרת את חבר שלי בבסיס" אמרה אחות של טל.
"כשאת חוזרת תגידי לנו" אמר טל אל אחותו ונשק למצחה.
יצאתי ביחד עם טל מהרכב ונכנסנו לבית של עידן שהיה ריק,

"שונה" אמרה לי לירון בשם חיבה וחיבקה אותי.
חיבקתי בחזרה והתיישבתי על הספה ביחד עם טל והאלכוהול זרם חופשי בין האנשים, כולל סיגריות ונרגילות.
הלכתי לצד ודיברתי עם לירון והבנות הנוספות שהיו פה.
"מחר את באה?" שאלה לירון, לא ידעתי על מה היא דיברה אז שתקתי.
"לדיונות" אמרה בשמחה ומיד הלכה אל טל ודיברה איתו.
"את באה" חזרה בקלילות לירון והחזיקה בידה כוס אלכוהול.
"נכנסים לים?" שאלה לירון, הנדתי את ראשי לשלילה.
"מה?" צחקה בעצבות
"לא עשיתי רגלים. אני במחזור גם" נאנחתי בעצב
"באמת?" אמרה לירון בפה פעור
"איך את מסתובבת ליד טל?" חייכה מישהי אחרת
"את מורידה כל הזמן?" שאלתי,היא הנהנה בראשה.
בסוף צדיקה אחת , חברה של עידן, אמרה שהיא גם לא עשצה רגליים ושעידן יתמודד.
.
כשנמאס לי מלדבר עם הבנות הלכתי אל טל והתיישבתי על רגלו,
"אני מסכים לך לנסות" אמר טל והושיט לי כוס של אלכוהול מעורבבת עם מיץ כלשהוא.
לקחתי שלוק קטן וכשראיתי שזה לא נורא המשכתי.
"טעים?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"אני לא מסכים לך לשתות בלעדי." אמר טל ונשק למצחי,
"הבנות אמרו לי שזה מגעיל שאני לא עושה רגליים לכבודך" צחקתי בבושה
"הו- את לא עשית רגליים לכבודי?" שאל בקריצה
"יש לי קצת.. אבל אני עם מכנס ארוך" התייבשתי.
"זה לא מפריע לי" ענה בחיוך קטן, נשקתי לשפתיו וחיבקתי אותו חזק.
"אני רדומה." נאנחתי בתסכול
"עוד מעט נזוז." נשק למצחי ושתה מהשתיה שלו.
קיוויתי ללכת כמה שיותר מהר- הבטן התהפכה לי.

נכנסנו לרכב שבו אחות של טל נהגה, טל ישב מאחורה בעוד שאני מקדימה.
"מחר בבוקר נקום. נאכל ארוחת בוקר ו-" אמר טל ונקטע ע"י הפיהוק של עצמו
"ואז נלך לדיונות." המשיך בחזרה,
"עם הרכב של השטח?" שאלתי בתסכול, מתכוונת לרייזר.
"כן" צחק והגענו לבית.

צחצחתי את שיניי ונכנסתי למיטה, טל עושה אותו הדבר כמוני ושנינו נרדמים.
"בוקר השמש זורחת קרני אור היא לי שולחת" שמעתי את טל שר לי.
גלגלתי את עיניי וניסיתי לישון שוב.
"קדימה קומי, אני רוצה לנסוע" אמר בחיוך קטן,
נכנסתי אל המקלחת, לוקחת מקלחת קצרה ויוצאת לבושה במכנס טיץ' וסריג אפור עלי.
"תתלבשי. את לבושה מכוער" אמר טל בלי חוצפה,
נכנסתי אל החדר והחלפתי לג'קט בלי רוכסן בצבע כחול בהיר ויצאנו.
שתיתי נס ואכלתי עוגה קטנה, יוצאים לרכב השטח הקטן ומתחילים לנסוע.
"זה כיף" צחקתי ועשיתי תמונה של טל ושלי, שולחת לאמא את התמונה.
"עכשיו אפשר להתנשק" אמרתי כששלחתי לאמא את התמונה והיא מיד כתבה מגילה.
נישקתי את שפתיו וירדנו מהרכב של השטח על הדיונות וישבנו על החולות החמים

מאת; אמא היחידה.

'ילדים יפים שלי. תשמרו על עצמכם, תשתו מים.
אני מחכה לראות אותכם היום,אמא.' 11:23

"תן לי לנהוג" ביקשתי, הוא לא הסכים לבקשתי, אך שם אותי על רגליו והסביר לי מה עושים.
"תלחצי על הגז לאט" אמר ונתן לי בכאילו ללחוץ על הגז כי הוא זה שנגע עם רגלו בגז.
"עכשיו עד הסוף" אמר ועשיתי כדבריו והרכב נסע מהר.
"נחזור?" שאל, הנהנתי בראשי ונפרדנו מכל חבריו דרך הרכב והתיישבתי במושב ליד טל, נוסעים לבית.
"אני רוצה לישון" ביקשתי בעייפות.
"נלך לבקר את דודה שלך אחרי שנחזור" אמר, הנהנתי בראשי וברגע שהגענו ברחתי אל תוך החדר של אחות של טל וסגרתי עלינו את הדלת.

"מה קרה?" צחקה אחותו
"טל רוצה שנעשה הליכה!" אמרתי בכעס וניסיתי להתחבא בשביל שלא ימצא אותי
"שני אני יודע שאת שם. קדימה בואי" אמר טל מבעד לדלת
"אני לא פה" אמרתי בחיוך קטן, שמחה שנעלתי את הדלת.
"את צריכה לעשות הליכה!" אמר בכעס
"אני סופר עד שלוש" אמר, שמעתי את צעדיו מתרחקים ונרגעתי.
הדלת של החדר נפתחה בלי שום תקלה וממולי עמד טל עם מפתח ביחד.
"הליכה" אמר והרים אותי על כתפו בלי שום היסוס
"אני רק צריכה לשירותים" אמרתי בחרטה והוא עזר לי להיכנס לשירותים וחיכה לי בחוץ.
החלפתי תחבושת ויצאתי מהשירותים, אוספת את שיערי לקוקו והולכת.

החזקתי בכף ידו והמשכנו ללכת, מיואשת מההליכה..
"טל" אמרתי בתסכול, "עוד קצת מאמי.." אמר בחיוך קטן
לבסוף הגענו!
"דודה נעומי!" אמרתי בשמחה וחיבקתי אותה חזק. היא התחילה לחלק ברכות במרוקאית לכצ עבר.
אף פעם לא ידעתי מה היא אמרה, אבל חייכתי.
דודה נעומי יודעת מרוקאית כי סבתא נולדה במרוקו, אבל סבא באיטליה.
ואמא שלי בכלל רומנייה.
"כפרה שלי ילדים שלי" אמרה בשמחה וחיבקה את טל,
"שמרת על הילדה שלנו" אמרה בחיוך והביטה על גזרתי,
"היא שמנה כי היא במחזור" אמר טל בקריצה וחיבק אותי.
"אבל אני בדרך" אמרתי בכעס חמוד, הוא הנהן בראשו.
"באנו ברגל" אמר טל והלך אל המקרר והוציא משם בקבוק מים קרים ומזג לי ולו.
"לא נכון" צחקה והביטה בי במבט מופתע, מתיישבת בספה לידי.
"כן" חייכתי ולגמתי מכוס המים, היא פערה את פיה וצעקה בהתרגשות.
"מתן והדר אמורים לבוא, הדר נרדמה" אמרה דודה נעומי בחיוך קטן.
"ואיפה רוני?" שאלתי, היא הצביעה על החדר שפעם היה של מתן וסימנה שהיא ישנה.

העברנו את הזמן עם דודה נעומי, וכשיצאנו אל הבית מתן והדר הגיעו.
נפרדנו מהם ובירכנו אותם לשלום, בורחים אל הבית מהר.
"לבית?" שאל, הנהנתי בראשי.
הוא העמיס את הדברים שלי ברכב ונסע אל כיוון ביתי לאחר שנפרדתי ממשפחתו.
"יפה שלי, את הולכת לישון וקמה מחר ללמוד." אמר טל ונשק לשפתיי רגע לפני שבא לצאת מחדרי,
"כן" חייכתי בחולמניות וחיבקתי אותו חזק.
הוא נשק בפעם האחרונה לשפתיי ושלחתי אותו לנפשו.

נקודת מבט מעיין-

יצאתי שוב מהבסיס, הפעם לשבוע שלם! קיבלתי הקלות בשל המצב הכלכלי שלנו .
זאת אומרת שיש לי שבוע שלם לעבוד.
הגעתי אל המסעדה המפוארת והתחלתי לסדר את כל בדברים ביחד עם שאר העובדים.
השעה של הפתיחה התחילה, אנשים נהרו להגיע במיוחד כי זה עונת החתונות.
רוב ההצבעות מתבצעות כאן.
מילצרתי לאנשים, פיניתי כלים, ניקיתי כלים ושוב מילצרתי.
סיימתי שלושה שולחנות וקיבלתי טיפ מכובד, בהתחשב בזה שהמסעדה יוקרתית.
השעות עברו והספקתי להתעייף.
יצאתי להפסקה והתעדכנתי עם חברת חשמל, חברת המים וארנונה.
היום המשכורת נכנסת לחשבון, אני אשלם ישר את החשבונות.
"מעיין יש שם שלושה שולחנות שצריך לפנות ולהגיש" בא אלי אחראי משמרת.
הנהנתי בראשי וישר נכנסתי אל האזור של שלושה השולחנות.

פיניתי את הכלים משני השולחנות והגשתי להם אוכל, בעוד שאל השלישי לא הגעתי.
כשחזרתי מהמטבח עם ההזמנה של השולחן השני התחלתי לפנות את השולחן השלישי.
"שלום, מיד נתפנה אליכם" חייכתי בחמימות אל הזוג שהתחבק בשקט, בקושי רואים אותם.
התעטשתי.
לעזאזל, שוב הריח המדהים הזה של הבושם כמו של אייל, רק שהייתי אלרגית אליו.
התעטשתי שוב והתרחקתי מהשולחן עם הכלים לפינוי.
כשחזרתי לכתוב את ההזמנות ליבי הפסיק לפעום ופי התייבש..

"מ-מה תרצו להזמין?" שאלתי בגמגום כשהבחנתי באייל יושב בשולחן לצד בחורה גבוהה עם שיער בלונדיני ועיניים ירוקות. ההפך ממני, נמוכה, שיער שחור, עיניים חומות כהות.
"ארוחת בוקר עסקית, עם קולה" אמר הבחורה שנראתה רשמית מידי לטעמי
כתבתי את ההזמנה וכך יכולתי לא להסתכל בעיניו של אייל.
"ארוחת בוקר עסקית ומיץ תפוזים" אמר, כמו תמיד. המנה הקבועה שלו.
הרי פה הכרנו..
אני הייתי בת 18, אפילו טיפה פחות. עבדתי הרבה לפני הגיוס לצבא.
ואייל היה שם תמיד, באותו יום ובאותה שעה.
התקרבנו, ואז יצאנו ביחד.
וכמו תמיד בקשתו המשונה של ארוחת הבוקר עם ביצת עין ולחם קל, ומיץ תפוזים.
נשמתי עמוק והלכתי משם למלא את ההזמנה,
כשהאוכל התבשל ניקיתי את השולחנות וכשצפצף לי הזמזם בכיס הבנתי שהמנה מוכנה.
לקחתי את המנות הכבדות על המגש והנחתי על השולחן, בלי יותר מידי התחנפויות
"בתאבון" אמרתי בשקט והלכתי למלצר שולחנות אחרים.

כשהייתי יותר עייפה משעות שמילצרתי, עברתי אל הקבלת פנים.
הכנסתי אנשים והראתי להם איפה לשבת, כשהאנשים שמילצרתי להם קמו הייתי צריכה לפנות ולקחת טיפ.
"סליחה, מעיין" שמעתי את אייל קורא לי. ליבי דפק בחוזקה,
"כ-כן." עניתי בפה מיובש
"אפשר להזמין כדור גלידה עם סופלה?" שאל, הנהנתי בראשי.
המנות האהובות עליו.
כשהבאתי את המנה הבחנתי שהבחורה לא יושבת לידו, אב הדברים שלה היו שם.
"למה את פה מעיין?" שאל אייל בשקט, מביט עמוק בלבן של עיני.
"עובדת" אמרתי בנוקשות
"את אמורה להיות בצבא.." אמר בהיסוס
"נתנו לי לצאת לעבוד" הסברתי בפשטות כשפיניתי את הצלחות מהשולחן שלו,
"שוב פעם מינוס?" שאל, נאנחתי בשקט והלכתי עם ההזמנות אל תוך המטבח.
תמיד היינו במינוס.
לא היה יום שלא היינו במינוס,
"מעיין, אני מוכן לשלם לך.." שמעתי את אייל אומר לי בזמן שישבתי בקבלת פנים.
"אייל, די." אמרתי בשקט, "אני אסתדר כמו תמיד.."
"עד מתי את עובדת פה?" שאל בהיסוס
"עד יום שבת, נשאר לי יומיים." הסברתי בשקט שוב
הוא הוציא את ארנקו מהכיס ולקח עט מהקבלת פנים והחל לכתוב על צ'ק "לפקודת ; מעיין"
"מספיק!" אמרתי בכעס
"סכום; אלפיים שמונה מאות."
"די!" אמרתי בכעס כשהוא חתם על הצ'ק
הוא הושיט לי את הצק והבטתי בו בקפידה, הוא חייך.
לקחתי את המצית ושרפתי את הצ'ק.
"אני לא צריכה נדבות" אמרתי בכעס כשהצ'ק נשרף במלואו.
הוא פלט קללה כועסת וחזר למקומו.

כשפיניתי את שולחנם ראיתי טיפ רגיל, לקחתי. ושמחתי שהוא לא שם יותר ממה שצריך

היום עבר וקיבלתי את הצ'ק, השעה כבר אחת לפנות בוקר.
סיימנו לסגור את המקום ויצאתי מהמסעדה, מחפשת בעיניי איך לחזור ואיך לתפוס טרמפ.
לבסוף החלטתי שאני יכולה ללכת לבד ברגל, עדיף.
הלכתי הביתה במשך עשרים דק' למזלי הפקדתי את הכסף ואת הטיפים.
ראיתי מחוץ לדירתי הממוצעת את הרכב של אייל.
פתחתי את הדלת של הבית ונעלתי אותה מיד אחרי, מסתובבת ופולטת קללה כשראיתי את אייל יושב על הספה.
"באת מאוחר." אמר בנוקשות
"איך נכנסת לפה!" אמרתי בכעס
"אמא שלך הכניסה אותי" אמר בפשטות,
"טוב, לך. אני עיפה ומחר יש לי עבודה" אמרתי בכעס, מורידה את נעלי ופותחת את הדלת ומחכה שהוא ילך.
"שתיתי, אני לא יכול לנהוג." אמר בפשטות
"לעזאזל איתך." אמרתי בכעס, לא ידעתי מה לעשות.
הבחור שכל כך אהבתי נמצא פה, לידי. אבל אני לא אהיה מוכנה לחזור לטעות הזאת שוב.
"מחר בבוקר אלך." אמר בדיבור המתנשא שלו שהתגעגעתי אליו.
"אתה רוצה לישון בספה?" שאלתי באנחה שקטה, הוא הניד את ראשו לשלילה.
קם מן הספה ונכנס לחדר שלי ושל אחי הקטן בן ה-11.
זה תמיד הקשה עלינו בתור זוג שאני ישנה עם אחי הקטן..
אחי הקטן ישן, לכן נכנסנו לחדר בשקט.
התלבשתי בפיג'מה ארוכה ליד אייל, לא אכפת לי ישום דבר, רק לישון.
נשכבתי מתחת לשמיכה בעוד שאייל פשט את מכנסיו ונשאר רק בחולצת טריקו פשוטה ותחתונים.
נשכב לידי ומחבק אותי קרוב אליו.
"אני עדיין אוהב אותך." אמר לאוזני,
שתקתי.
"מחר אתה עף מפה כמה שיותר מהר." אמרתי רגע לפני שנרדמתי,
"אני אשים אותך בעבודה" אמר, שתקתי שוב ונרדמתי.
השינה הכי טובה שלי.

התעוררתי משעון המעורר שלי, אני מאחרת!
הערתי בגסות את אייל וקמתי במהירות מהמיטה, רצה אל המקלחת. מתקלחת מקלחת קצרה ומצחצחת את שיניי ומתלבשת בבגדים שחורים לעבודה.
אספתי את שיערי לצמה רופפת שהגיעה עד אמצע גבי,
"נצא?" שאל אייל כשעמד במטבח והחזיק כוס נס קפה בדיוק כמו שאהבתי.הנהנתי בראשי ויצאנו אל הרכב שלו.
"אני באמת אוהב אותך" הוא אמר לי כשהתחלנו את הנסיעה.
"מה אמא שלך אמרה על החברה שלך?" שאלתי בכעס שלא נשמע לאוזן.
"היא אוהבת אותה." אמר בפשטות,
"אז זה היה רק משהו נגדי" חייכתי בשקט, חיוך שבור.
"אבל אני אוהב אותך!" אמר בכעס
"אי אפשר ללכת נגד המשפחה" אמרתי בשקט,
"אפשר!" אמר בכעס. שתקתי, .

התקשרתי אל חברת חשמל, מים והארנונה ומסרתי את פרטי האשראי שלי בשביל שאני אוכל לשלם להם על החשבונות.
כשגיליתי שכל המשכורת הולכת לי על הבית שמחתי. שמחתי כי בזכותי ההורים שלי לא גרים ברחוב.
"את יודעת שאני יכול לשלם לך על זה" אמר שוב
"מספיק אייל." אמרתי בעצב
"נעבור לגור ביחד, בלי ההורים. לא צריך אותם" אמר בהתחננות
"יש לך דירה משל עצמך, אתה לא צריך אותי" אמרתי בעייפות
"תגורי איתי" ביקש שוב
"אין לי כסף לשלם את החשבונות שלהורים של אז דירה שבטח אין לי." אמרתי בכעס
"אני אשלם!" אמר בהתחננות שוב
"אני בצבא, זה לא יעזור." אמרתי בנוקשות.
"אני אבוא לאסוך אותך בערב אחרי העבודה, מתי את מסיימת?" שאל והביט בשעונונשהראה שהשעה 7:54
"באחת לפנות בוקר" פיהקתי,
"תחכי לי בפנים, שלא תתקררי." אמר בדאגה,

עוד יום עבודה עבר ואל תוך העבודה בשעה אחת לפנות בוקר נכנס אייל.
"את רעבה?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה
"נלך אלי." אמר בשקט
"תחזיר אותי אל הבית" ביקשתי.
"אין לי דלק." ענה, נאנחתי בשקט וניסיתי להירדם על המושב, והצלחתי.

פקחתי את עיניי כשהרגשתי את הנעליים יורדות מרגליי,
הבטתי בו בתמיהה והתחלתי לבכות.
"יפה שלי, לא לבכות." אמר בשקט ועלה מעל גופי וחיבק אותי חזק.
"אתה כל הזמן אומר שאתה אוהב אותי, אבל זה לא נכון!" אמרתי בכעס.
"זה לגמרי נכון" ענה ונשק לצווארי.
"אמא שלך שונאת אותי, אני לא רוצה לחיות עם יחס משפיל כזה!" אמרתי בכאב
"אמא שלי יכולה ללכת לעזה מצידי." אמר ונישק את לסתי נשיקות עמוקות, עובר אל הלחי שלי ואז אל שפתיי.
כרכתי את ידיי סביב צווארו, מתחננת לעוד מגע.
רגליי נכרכו אוטומטית סביב מותניו, הבחור הזה שלי.
לא.
אני עושה טעות.
"לא.." מלמלתי כשידיו נכנסנו מתחת לחולצתי, הוא עצר והביט בי בשקט
"אני עושה טעות שאני אתחרט עליה בבוקר" אמרתי בבכי חזק יותר.
"אני לא מכריח." אמר בשקט,
נישקתי את שפתיו בחזרה כאישור ובלי לשים לב כבר בגדינו מצאו את עצמם על הריצפה, לצידנו.

"אני הולכת להתקלח.." אמרתי בעייפות אל תוך החזה העירום שלו.
הוא נשק למצחי ואמר "אני אוהב אותך."
כרכתי את השמיכה הדקה סביב גופי ונכנסתי אל המקלחת במהירות וסגרתי מאחורי את הדלת.
התגעגעתי לבית הזה, למקלחת הזאת, למיטה הזאת.
חפפתי את שיערי ואת גופי.
מתנגבת ומתלבשת במכנס טרנינג וחולצת טריקו של אייל.
אחרי שצחצחתי את שיניי יצאתי אל החדר בחזרה והתכרבלתי בתוך גופו של אייל.
"התלבשת" אמר אייל בפרצוף עצוב,
"גם אתה" החוויתי את מבטו אל מכנס הטרנינג שהיה על עצמו.
"אני מצטער על כל מה שעברת בגלל אמא שלי." אמר בשקט
שתקתי, מחבקת אותו חזק.
"אמא שלך לא כעסה שהברזת מארוחת שישי?" שאלתי את אייל כשנזכרתי שהיום יום שישי ושאחד הדברים שאמא של אייל שנאה אצלי זה שבגללי אייל לא היה בא לארוחת שישי.
"לא, ומה איתך?" שאל אל תוך אוזני,
"לא. אנחנו לא עושים ארוחה, כל אחד אוכל מה שהוא רוצה." הסברתי
"למה?" שאל ללא הבנה,
"אני בעבודה, אמא עדיין במיטה בגלל הפציעה, ואבא ישן." הסברתי
"פציעה?" שאל ללא הבנה
"היא החליקה בעבודה.." הסברתי.
"אני אביא לה מחר פרחים" אמר בחיוך קטן, הנדתי את ראשי לשלילה.
"אני נשבע לאהוב אותך בכל כוחי." אמר בפנים רציניות.
"תעיר אותי ב7" אמרתי רגע לפני שנרדמתי.
"גם מחר?" שאל בכעס
"כן. נתנו לי חופש של שבוע לעבוד" הסברתי, הוא נשק למצחי והלכנו לישון.

התעוררתי בבוקר לנשיקות של אייל, כמה חסר זה היה..
חייכתי בהערכה כששתי ידיו חיבקו אותי בחוזקה,
"הייתי לבד במשך הארבעה חודשים האלה.." אמרתי בעצב אל צווארו כשחיבוק תמים שרר בנינון.
"אני מצטער.." אמר לאוזני ונשק שוב לצווארי.
"אין לי בגדים.." אמרתי בעצב
"שמתי אתמול בלילה את הבגדים שלך במכונת כביסה" אמר והושיט לי את המכנס השחור וחולצת הטריקו השחורה היבשה.
זה הריח בריח של אייל..
לבשתי עלי בזריזות את הבגדים ויצאתי אל המטבח לשתות נס קפה.

"אני אבוא היום בערב לאכול אצלכם" אמר, הנהנתי בראשי ונשקתי בפעם האחרונה לשפתיו לפני שיצאתי אל העבודה מהרכב שלו.

שלחתי לאמא הודעה ששילמתי את החשבונות ושאגיע מאוחר.

השעה חצות הגיעה, אייל עוד לא הגיע..
הוא כנראה מתחרט על אתמול.
ידעתי שאתחרט על זה בבוקר, לעזאזל..
ניקיתי שוב שולחנות והגשתי מאכלים אחרונים לפני שסוגרים,
ארזתי לי אוכל הביתה, כשנשאר אוכל לוקחים את זה הביתה
אחי הקטן ישמח לקחת את זה ללימודים, וגם אמא ואבא.
לקחתי הרבה אוכל וארזתי בשקיות,
כשבאתי לצאת העבודה הרגשתי זמזום בכיס שלי, הוצאתי את בנייד והבחנתי בשם של אייל על הצג.

-"מה?" שאלתי בנוקשות.
"כמה זמן אני צריך לחכות לסופלה" צחק
הבטתי מסביב ומבטי נח על גופו הלבוש מחוייט.
ניתקתי את השיחה והבאתי מהמטבח סופלה שוקולד חם וכדור גלידה וניל עוגיות.
התיישבתי לידו והבאתי לו את הסופלה.
"קודם נשיקה" אמר, נשקתי ללחי שלו וחיכיתי שהוא יסיים לאכול.
"טעים.." אמר בהערכה, "מה את עושה הערב?" שאל
"מארגנת תיק למחר.." סיפרתי בשקט, אני אצטרך לעזוב ואני עדיין לא יודעת מה קורה ביני לאייל.
"נלך אלי." קבע,
"מחר אני צריכה לחזור לצבא" הזכרתי לו.
הוא הנהן בראשו ושילם על הסופלה ואפילו שם טיפ, כעסתי אך הוא לא נתן לי להתנגד, הכניס את הכסך ישר אל תוך הכיס שלי בסינר.
החתמתי כרטיס שהלכתי ויצאתי ביחד עם אייל אל הרכב.
"נארגן את התיק שלך ונלך אלי." קבע,

הנסיעה הייתה שקטה.. שמתי את האוכל במקרר בבית וכתבתי מכתב כרגיל למשפחה שלי,
יש ערמה שלמה של פתקים ממני שכתבתי להם, הם שומרים הכללל.

'משפחה יקרה,
השבוע עבר מהר. אני אוהבת אותכם.
שילמתי את החשבון של החשמל, מים וארנונה.
השארתי לכם כסף על השולחן, אני לא אראה אתכם גם השבוע..
אוהבת, מעיין.'

כשנכנסתי לחדר שלי בשקט ראיתי את אייל מארגן לי את התיק לצבא,
כמו פעם.
"הכנסתי הכל" אמר בחיוך, בדקתי שהכל שם והנהנתי לאישור.
הוא שם את התיק על גבו ויצאנו מהבית, נועלים אחרינו.
"מה אנחנו בעצם?" שאלתי את אייל בחשש
"זוג. את בת הזוג שלי" קבע, עצמתי את עיניי וחייכתי חיוך קטן.
"כמה זמן חיכיתי לשמוע את זה שוב" צחקתי
"אני שמח" נשק לשפתיי שוב, אני נורא אוהבת אותו.

נשכבנו במיטה מחובקים, מחבקת אותו חזק.
הוא סלסל את שיערי השחור בין אצבעותיו ונשם.
"מתי את חוזרת מהבסיס?" שאל, נאנחתי בתסכול
"אני סוגרת שבת, אני כנראה אצא ביום רביעי." ציחקקתי
"אני אבוא לראות אותך" אמר , נישק אותי על אפי וככה נרדמתי.

"בוקר טוב נסיכה שלי" אמר אייל בשקט לאוזני, צחקתי בשקט וחיבקתי אותו חזק.
"הכנתי לך נס קפה, תתארגני ונצא" הכריז
קמתי להתלבש במדים הירוקים המדוגמים עם כומתה שחורה על כתפי,
הנשק לא כלל בלבושי, מזל.
שתיתי מהנס בעוד שאייל הסיע אותי אל הבסיס הרחוק מאוד,
שעתיים נסיעה.
"אתה לא מאחר לעבודה?" שאלתי באמצע הדרך, הוא צחק
"אני הבוס שלי בעבודה, אף אחד לא יכול להגיד לי" קרץ
"שכחתי שאתה מליונר" גיכחתי.
"תביאי נשיקה, תשלחי לי הודעה בערב שהכל בסדר ובבוקר שהתעוררת ולא איחרת למסדר" קבע אייל ונישק שוב את שפתיי וחיבק אותי חזק.
"טוב" צחקתי,
"להתראות" אמר בחיוך ונשק שוב לשפתיי ונסע הרחק ממני אחרי שעזר לי להוציא את התיק הגדול.

"שקרנית!" באה הדר אלי בריצה, לא נפרדת ממתן שהסיע אותה לכאן
"אני אוהב אותך הדר!" אמר מהרכב והיא נישקה אותו באוויר וכל הוא נסע.
"חזרנו" צחקתי
"תספרי" צחקה חזק יותר, צחוק כזה נוראי שאני לא יודעת איך מתן לא גזר לה את מיתרי הקול.
היא באמת יפה ויש לה גוף יפה, אבל צחוק של חזיר יבלןת.
"כבר אמרתי לך שיש לך צחוק של חזיר יבלות?" חייכתי,
"כן!" צחקה שוב
"תספרי!", גערה בי שאמשיך לספר, וסיפרתי.

אז הגורל כן הפגיש בנינו.. ולא אכפת לי שהוא בן 24 עם הון עצמי ועבודה מסודרת בחברה מפוארת שבבעלותו , עם השכלה ושאני רק בת 20 בלי הון עצמי, בלי השכלה, בלי עבודה מפוארת.
בגלל זה שאני חותמת קבע בצבא.. להרוויח ולעזור להורים שלי עם התשלומים, כי בלעדיי הם קורסים.

נקודת מבט ספיר-

"ספיר!" כעס עלי מאור, "מה!" אמרתי בכעס
"אני מאחר! תעזרי לי לגהץ!" אמר בהתחננות,
גיהצתי לו את החולצה של המדים בזמן שהוא לבש על עצמו את המדים והושיט לי את המפתחות של הרכב .
"זה לא אשמתי! תקום מוקדם יותר" אמרתי בכעס ונכנסצי לרכב נוסעת כחוק ומגיעה לבסיס שלו בזמן.
"נשיקה!" אמרתי בכעס, הוא נישק את שפתיי ואמר "תודה על הבוקר"
נסע

–
אז איך השבוע עבר עלי? חיכיתי במשך ארבעה ימים למאור שיחזור מהצבא!
בסוף אחרי כל הציפיה, הוא חזר רק בשישי.
לרגל השבת החלטנו לצאת לצימר.
העברנו את הצימר בכירבולים, חיבוקים ונישוקים.
בסוף, ביום שבת בערב חזרנו לבית של מאור ואני יום למחורת אקח אותו לצבא.
אך מאור לא הסתפק רק בצימר והחליט שנלך לפאב,
מאור שתה כמובן ולכן אני זאת שלא שתתה, ונהגתי אל הבית .
מאור בבוקר קם מאוחר, אני לקחתי אותו לצבא לממ רות שאני מתחילה מאוחר!!!!!
נדפקתי
והוא כועס
אבל הוא אהבהבה שלי בחייםםםםם