המלאך שלקח את ליבי ושבר אותו עד היום האחרון **קטע מעבר***

כן אני נתתי לך לנצל אותי,ידעתי שזה מה שקרה,אבל השתקתי את הקול שבתוכי שצעק עלי שאני עושה טעות,שאני הצטער על זה שאני לא אסלח לעצמי,הייתי עד כדי כך נואשת אלייך שנתתי לך את ליבי בלי שנתתי לי כלום בתמורה,עצמתי את עני על הטעויות שלך וסלחתי לך ישר,פלרטטה עם בנות אחרות לידיי או מאחורי גבי,וככשאלתי אם אתה איתה שקרת לי.
חייתי בקר במשך חודש שלם,במשך חודש שלם הייתי עיוורת ונתתי לך לשחק בי,כשהייתה צריך משו הייתי הראשונה שבאה,כשהייתה צריך מילים תומכות אני הייתי פה,שהייתה צריך תעסוקה ללילה הייתי הראשונה שצעקה "אני".הייתי תמיד פה,בכול מקום בשבילך,כול כך התאהבתי בך,גרמת לי לשכוח אותו,ולאהוב אותך למרות שמשו בי ידע שזה לא הדדי.
אבל רציתי להאמין,רציתי!האמתי,כול כך האמתי לזה שזה כבר הפך מדמיון לאמיתי.
התמסרתי אלייך,אולי הייתי צריכה לשחק את עצמי קשה להסגה?זה מה שאני אומרת לעצמי אבל זה לא משנה מאוחר מידי.
אני כמו עורב עכשיו על חוט דק,אתה השמש שמהירה אותי וגורמת לי לעוף,השמש אצלי שקעה מאז שלקחת את הכול והלכת,אני כמו סירה קטנה בתוך ים של רגשות מחכה שתבוא ותציל אותי כמו שאני הצלתי אותך בכול פעם,טהרתי את השם שלך,לא אמרתי לכולם שזרקת אותי.הפכתי אותך למלאך,למלאך שלקח את הלב שלי עפת עם הכנפיים שלך למקום אחר רחוק מימני עם הלב שלי בידיים שלך.

להתחרט?
אין לי על מה,מאוחר מידי,מאוחר מידי לשתינו,מאוחר מידי בשבילך לחזור אליי,בכול מיקרה אתה לא רוצה לחזור אליי וכנראה שגם ההוא שלמעלה לא רוצה שתחזור אליי.

יש דברים שאמרתי שאני מתחרטת עליהם,בגלל זה זרקת אותי כי אמרתי לך שיש לי רגשות ומבחינתך זה לא היה הדדי אבל אצלי זה כבר היה מאוחר מידי כבר התאהבתי נתתי את הלב שלי לך אפילו בלי שביקשת.ואתה היית כול כך עיוור.עיוור מהכול הלכת לאחרות שאני יכלתי למלאות את החוסר בלב שלך.אבל אתה אומר אין עתיד.
כנאה שאתה צודק לא הייתי רוצה שלילדים שלי יהיה אבא פחדן שלא יודע להתמודד עם דברים,לא הייתי רוצה שהילד שלי יהיה כמוך.כול כך הערצתי אותך,היית בשבילי שאיפה של כול גבר שרציתי איי פעם היית לגילה מעל כולם,אבל בגלל הבריחה שלך נהפכת לאפס.
ידעת מהתחלה את הרגשות שלי אבל המשכת עם המשחק הזה.

כועסת?
כן,אני כועסת.
כי אני רוציתי לחדש את הקשר שלנו,אמרתי לך בו נחזור אבל אתה "לא טוב ל עכשיו"
אבל היי מה לגבי מה שטוב לי,פעם היה כל כך אכפת לך איך אני מרגישה אבל עכשיו כאילו שחחכת מימני.אתה אומר שלא שחכת אבל את מרגישה את זה.
אתה בטח אומר לעצמך"מה ישלך?היינו רק חברים טובים שחררי מימני!"אתה צודק,כול כך צודק היינו רק חברים טובים,אז חברים טובים לא צריכים לתת לאנשים לנהל להם את הקשר,חברים טובים רבים וחוזרים להיות חברים שוב!
נתתי לך שבועיים לחזור אליי אחרי הריב הראשון שלי ואתה כאילו ירד מימך עול הלכת לצפון להנות והשארת אותי עם השדים לבד פגועה כול כך פגועה.שברירית.ומה לא הייתי?

חריטות!
חרטתי את השם שלך על הכתף שלי,הוא לפחות מעלים לי את הכאב הנפשי שגרמת לי,כנראה שבאמת נפלתי בשבילך,,אני כול כך מאוהבת.אני רק מחכה כול יום שתישלח הודעה.אבל עבר כבר שש חודשים ומוזר שעדיין לא אבדתי תקווה:(אני רצה לאבד תקווה אני רוצה לתת לך ללכת אבל אתה לא הולך.לא עוזב אותי.

בוכה?
כן יש ימים שאני בוכה,יש ימים שאני רגישה ריקה בלעדייך.מילאת לי את החלק שהוא לקח,אני לא יודעת מה עדיף בגידה או עזיבה?
אני עייפה כבר מימך.בבקשה בוא תדבר איתי.או לפחות תן לי לראות את פנייך היפות:)
עבר חודשיים מאז שראיתי אותך.תן לי לראות אותך תן לי אותך לערב אחד,תן לי להרגיש גלים של אושר.
את חסר לי.

שיחכה:(
אל תשכח אותי בבקשה,בבקשה אל תשכח אותי.

אז אחרי כול המחשבות אלו והתחנונים באלו אלייך שום דבר לא מישתנה:(
אתה לא עשה כלום וגם ה'
שניכם נטשתם אותי,שניכם מכאיבים לי ולא גורמים לי לקבל את מה אני רוצה.
אני לא מאבדת תקווה
אני מאמינה שיום אחד יהיה טוב
אפילו אם זה יהיה היום האחרון בחיי

בדידות

שקט.יש שקט לא מעיק ולא מציק רק מכאיב.שקט כואב.שקט שכולו כאב אחד גדול.שקט שגורם לך להרר על כול צעד קטן שאתה עושה.שקט שמראה לך שהפסדת.שניכשלת.יש אומרים שאם נופלים אז לקום מחדש.וזה מה שאני עושה.אבל אני עדיין עם אותה הרגשה.רקנות.כול הרבה רקנות.הלב שלי רק הוא עזב והשאיר את כול החדרים של ליבי רקים ובודדים,כאובים.

אני לא רוצה שהוא יחזור.האמתי עם הזמן כבר לא אכפת לי מימנו כמו שלו לא אכפת מימני.
יש אנשים שמחפשים את הרגושיים,סטוצים,אהבה חדשה,מאהב חדש,חיזור.
אבל מה אני מחפשת?
כלום.אני לא רוצה כלום.השקט הזה שבחדרי הבדידות הזאת,אני יושבת עם כולם מסתכלץ עליהם מדברים צועקים צוחקים.ןרק אני עם ראש מורכן לאף אחד לא אכפת.אף אחד לא שם לב.
אני כם לא רוצה שלמישו יהיה אכפת מימני.אני לא רוצה אהבה מאף אחד לא מלברה ולא מידיד לא מאמא ולא מאחות.
שואלים למה אני תוקפנית,למה הפיוז שלי עולה בשניות.
כי לא רוצה יחס.תעזבו אותי.אל תתקרבו אלי!אתם תמיד מוצאים שרך לפגוע בי להשפיל אותי לנזוף בי.
יש כאלה שיואמרו"תאכלי!תפסיקי להיות צמחונית את רק רוצה צומי,תפסיקי להיות בחדר,אמא היא כול היום במחשב,את לא עושה כלום,אלי תמותי"ואני רק מביטה בהם באדישות.שום דבר כבר לא פוגע.אין רגש לאף אחד.אין מי שיחמם את הלב שלי ויחזיר אותו לתפקד.רסיסים כבר אין על הריצפה.אספתי את כולם ובניתי לי לב חדש.

לפעמיים באלי לראות אותו,לראות את פניו ולהרגיש אותי חייה מחדש.להרגיש אני אבל לא.הוא בחיים לא יהיה פה.הוא בנאדם רע.בדיוק כמו אלוקים.יש כאלו שיגידו אל תדברי ככה על אלוקים הוא טוב ורחמן.אז איפה הרחמים שלו עליי?איפה הלב שלו?
הוא רואה שכואב לי!הוא רואה אותי בוכה על זה שהוא לא נימצא לידי,הוא רואה אתי נישברת,מבקשת,מתחננת אליו.
לא אכפת לי שאני לא יודעת את השיקולים שלך!לא אכפת לי.תחזיר אותו!תביאי לי אותו!נימאס לי להתחנן אליו.נימאס לי מכול.מיכולם!וגם מימך.
כן טוב לי לבד אבל יותר טוב לי איתו.כן טוב לי להיוץ בודדה כי אף אחד ככה לא הפגע בי.אבל היי..לאן כול התפילות שלי הלכו.אני רוצה אהבה.אבל מימשו שאני רוצה אותו.לא מבועז.לא מכול האלו אהי רוצה אהבה עם מישו שאני הרגיש משו מיוחדת
אהבה מסוכנת מלאת רגושיים.אני מבקשת מבקשת אבל בחיים לא מקבלת.